עכשיו כבר אפשר לקבוע בוודאות: היה כאן מחדל. מהסוג הגדול. טייס שעומאן מורידה מטיסות כי הפך רדיקלי, שמרוקו לא מאפשרת לו לטוס כי הוא איסלמיסט קיצוני, מוצא את עצמו מטיס מאות ישראלים לישראל. ולא בפעם הראשונה. המחדל הוא ראשית, של הדרג המקצועי: מוסד, שב"כ, משרד התחבורה. רומן גופמן, דוד זיני, אנשי הליכודיאדה שמונו על ידי מירי רגב לדאוג לבטיחות התחבורה שלנו.
במדינה מתוקנת היתה מגיעה כאן גם הקביעה שמעל הדרג המקצועי יש דרג מדיני, אבל אצלנו זה מיותר. אלה לא אחראים על כלום. מירי רגב יכולה להמשיך להתרוצץ בעולם, ולקוות שאפסי המשרד שלה דואגים שלא יטיס אותה שום טייס עומאני. נתניהו יכול להמשיך להצטלם עם גיבורים ניצולים ולהתעלם מהעובדה שהם נאלצו להציל את עצמם כי הוא נכשל, בפעם המאה, בתפקידו.
ולפרטים בהרחבה: רשויות הביטחון שלנו, שכשלו כשלון מחפיר, צריכות להתייחס לאירוע נסיון הפלת מטוס פליי דובאי כאירוע שהצליח. פיגוע שקרה במציאות עם 174 הרוגים (במקרה הטוב). בדיוק כפי שקרה ב-28 בנובמבר 2002 במומבאסה, קניה, כששני טילי כתף מסוג "סטרלה" נורו לעבר מטוס ארקיע עמוס ישראלים לאחר שהמריא. שני הטילים חלפו ליד המטוס והחטיאו. הטייסים ראו אותם.
האירוע הזה נרשם וסומן במערכות הביטחון של ישראל כאירוע שהצליח. פיגוע שקרה במציאות בו נהרגו 260 נוסעים ישראלים ואנשי צוות (במקרה הטוב). למה זה צריך להירשם כפיגוע שהצליח? כי מבחינת המפגעים, הוא הצליח. הטייס העומאני הצליח להערים על כל מערכות הסינון והביטחון, באמירויות ובישראל, וקיבל את המפתחות והאמצעים להפיל את המטוס.
דוד זיני צריך להגיד לעצמו: נכשלתי. רומן גופמן צריך להגיד לעצמו: נכשלתי. מירי רגב צריכה, וכמובן לא תגיד לעצמה, שהיא נכשלה. אין לי מושג מי עומד בראש אגף הביטחון של משרד התחבורה. כפי שזה נראה, גם בליכודיאדה לא היו מקבלים אותו. בפיגוע במומבאסה, כך זה אכן קרה. ברשות התעופה האזרחית, במוסד ובשב"כ, סימנו כישלון. הם כשלו בתפקידם בעצם העובדה ששני מחבלים ירו שני טילי כתף על מטוס עמוס ישראלים. שתבינו, בכל מקום ממנו ממריאות טיסות ישראליות יש, תמיד, גורמי ביטחון ישראלים שצריכים לדאוג לביטחון ההיקפי. בחורינו הטובים אמורים להיות ב"תחנת מומבסה" כמו שהם אמורים להיות ב"תחנת דובאי".
הם, יחד עם מעטפת המודיעין העמוקה, עם שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון המקומיים, סינון כל הבאים במגע עם ביטחון הנוסעים וכו' וכו'. הם היו שם ובכל זאת, זה קרה. מטוס ארקיע ניצל בזכות סיבה קטנה אחת: המחבלים לא ידעו איך לשגר את טילי הסטרלה. טיל כזה מתביית על חום המנוע. הם צריכים להמתין שהמטוס יעבור מעליהם ואז לשגר את הטיל בעקבותיו, הוא כבר יתביית על המנועים ויתפוצץ על המטוס. הם שיגרו אותו מהצד, כשהמטוס המריא, ולכן הטילים לא התבייתו על המנוע ורק חלפו ליד המטוס והמשיכו הלאה.
הטייסים רפי מריק, איציק שני ואורי ספיר יכלו לנופף שלום מהקוקפיט לטילים שאמורים היו לרסק את המטוס שלהם. אחד מהם סיפר לי אז את זה. במומבסה זה הצליח, אבל נכשל בגלל מזל. בדובאי זה הצליח, ונכשל בגלל גבורתם של 5 ישראלים. האם מישהו יתן על זה את הדין? ברור שלא. להיפך. נתניהו השתרבב לאירוע כאילו הוא השרברב שהציל את כולם. הוא חוגג אותו כאילו הרגע הכריז "הר הבית בידינו". האמת הפוכה: נתניהו הוא זה שאחראי לסתימה ולהצפה, שכמעט הרגה את כולם. השרברב יניב חיון, טלי וצביקה מנס וכל האחרים שפשוט לקחו את גורלם בידיהם, הצילו את המצב.
תיקון הסטורי משעשע לסיום: יניב חיון הוא לא סתם שרברב. הוא מפעיל ביובית (משאית ענק שמפנה כמויות גדולות של ביוב). כששאלנו אותו בפגוש (הראיון ישודר הערב) אם הוא מחר בבוקר חוזר ככה סתם לעבודה, ענה: "אני רוצה, אבל נכנסתי אתמול למשאית, והיא לא מניעה". איזה בחור מדהים.
ככל שהזמן חולף, התמונה מתבהרת: העומאנים זיהו את הטייס כמחבל פוטנציאלי והורידו אותו מטיסות. המרוקאים כנ"ל. CNN ניתחו את העמודים שלו ברשתות חברתיות ועולה מהם שמדובר באיסלמיסט קיצוני עם פוטנציאל ג'יהאדיסטי. רק אצלנו כולם ישנו על האף. למרות שבדו"ח מבקר המדינה נאמר במפורש שחייבים להדק את הפיקוח על הטיסות הנכנסות מדובאי. הכתובת על הקיר. דש המעיל נמשך גם נמשך.