פרשת מטוס "פליי דובאי" ממשיכה למשוך כותרות בעולם: צוות המטוס התעמת באגרסיביות עם הנוסעים הישראלים שניטרלו את טייס המשנה החמוש בגרזן, לאחר שניסה לרצוח את הקברניט ולהתרסק עם המטוס - ואף דרשו מהם לשחרר את המחבל הכפות. כך עולה מעדויותיהם של שניים מהישראלים שלקחו חלק בניטרול הדרמטי, ששוחחו עם "הניו יורק פוסט".
"הם ביקשו מאתנו להתיר את המחבל - ולא היה לנו מושג למה", סיפר צביקה מנס, בכיר בעולם הבנקאות ואחד משלושת האזרחים שהכניעו את המחבל. "הם דרשו שנשחרר את הטרוריסט, והדבר הדליק אצלנו מיד נורות אזהרה אדומות", הוסיף דניאל שליכטר, איש נדל"ן בן 59 שישב בשורה השנייה, סמוך מאוד לתא הטייס.
מנס בן ה-40, היה בדרך חזרה מחופשה משפחתית ביפן, יחד עם רעייתו ושלוש בנותיו, כאשר טייס המשנה, שזוהה בהמשך כאזרח עומאני בשם הומאם אל-המאמי, שלף גרזן הצלה והחל להלום בקברניט ההודי, סמית מצ'אצ'אר. הקברניט, שנפצע קשות, הצליח חרף פציעתו לפתוח את דלת תא הטייס. מנס, יחד עם הנוסע יניב חיון ואסף רג'ואן, זינקו קדימה, עימתו את התוקף והשתלטו עליו בכוחות משותפים.
בזמן נטרול המחבל, הנוסעים שמעו את המחבל זועק: "תהרגו אותי, תהרגו אותי", ככל הנראה מכיוון שנכשל במשימתו, סיפר מנס. לאחר מכן, סיפרו הנוסעים, כי אנשי הצוות במטוס החלו לדרוש את שחרור המחבל מידי הנוסעים. בין הצדדים פרץ ויכוח סוער, והנוסעים השיבו להם כי אין מצב בעולם שטייס המשנה, שעד לפני מספר דקות ניסה להרוג אותם, ישוחרר.
"הם אמרו לנו: 'אתם לא אלוהים, אתם הולכים להרוג אותו'", נזכר מנס. "אנחנו לא רצינו להרוג אותו, רק רצינו שהוא לא יהרוג אותנו". שליכטר ומנס הוסיפו כי הישראלים אף דאגו להניח מסכת חמצן על פניו של המחבל הפצוע. "רצינו שהוא יישאר בחיים כדי שיוכל להיחקר", הסביר שליכטר.
בשלב זה התפתחה מעין "מלחמת שליטה", כאשר אנשי הצוות התעקשו שהם האחראים על המטוס ודרשו להישאר באזור הקדמי של תא הטייס. הישראלים, שחששו שמא אנשי הצוות היו שותפים לקנוניה של טייס המשנה, הורו לדיילים לעזוב את האזור הקדמי ולתפוס מקום בישיבה במרכז המטוס. "אמרנו להם: 'מעכשיו הנהלים השתנו, אנחנו מנהלים את העניינים ואתם עושים מה שאנחנו אומרים'", אמר מנס. "היינו במצב של חשדנות מוחלטת כלפי כל דייל ודייל". קבוצת נוסעים, ובהם שליכטר, ליוו את אנשי הצוות לשורות 5 ו-6, הרחק מתא הטייס. "צעקנו עליהם והורינו להם לשבת", אמר שליכטר.
הנוסעים הישראלים הציבו "בחור גדול", שישמור על פתח תא הטייס ולמנוע מאנשים נוספים להתקרב, עד אשר הטייסים הנוספים שהיו רשומים כנוסעים בחלקו האחורי של המטוס נכנסו לתא ולקחו לידיהם את הפיקוד. רק לאחר שחברי הצוות התיישבו במקומם, הם החלו "להבין שמדובר במקרה חריג ביותר", לדברי שליכטר, והחלו לסייע לנוסעים ההלומים ולחלק להם מים ושמיכות.
"נשארתי עם הטרוריסט עד שנחתנו בשלום בטאבוק שבערב הסעודית. לאחר מכן חיבקתי את הבנות שלי ואמרתי להן שהן גיבורות ושהכל בסדר", סיפר מנס. עם הנחיתה, השפעת האדרנלין פגה, והנוסעים החלו לעכל את ממדי הסכנה ששרדו. חלקם סבלו מהתקפי חרדה ואחרים פרצו בבכי, ציין מנס. "הם סירבו לחזור לישראל בטיסה נוספת של פליי דובאי. רבים מהם סירבו לעלות על המטוס עד שקיבלו אישור אישי מהמוסד שהטייסים נבדקו ונמצאו נקיים".
מנס, שמגדיר את עצמו כ"בחור פיננסי שגרתי", מעולם לא דמיין שייקלע לקרב של חיים או מוות בגובה רב, סיטואציה שנראית כלקוחה מסרט קולנוע. המחשבה היחידה שעברה בראשו הייתה הצלת משפחתו. "כשאחת הבנות שלי בכתה 'אבא, אני לא רוצה למות' - זה היה הטריגר בשבילי לרוץ ולהילחם. לא חשבתי על שום דבר אחר, זה היה פשוט אינסטינקט של תגובת 'הילחם או ברח'".
בעת שניסו להשתלט עליו, המחבל הפגין התנגדות אכזרית. "אגרופים עפו לכל עבר, בעטנו בו ולא ידענו אם נשאר לו סכין כי לא הצלחנו לראות אותה", סיפר מנס. "אף אחד מאתנו הוא לא לוחם או גיבור על, בסך הכל רצינו להציל את המשפחות שלנו". "אלו היו קולות ששומעים רק בסרטים", הוסיף שליכטר.
מנס, מנכ"ל חברת "ברק קפיטל ניהול השקעות", סיפר כי גופו מלא חבורות. לדבריו, כוחות ה-G (תאוצה) שהופעלו עליו היו בעוצמה שלא חווה מעולם. שליכטר מצידו, הודה כי היה מוכן למות כאשר המטוס צלל 17,000 רגל בשניות ספורות. "זו הייתה הדקה הארוכה בחיי. אני זוכר הכל במדויק, חשבתי על אסון התאומים, ואחר כך על הילדים שלי, ועד כמה נורא יהיה בשבילם לשמוע מה שקרה".
שני הגברים הודו כי הם המומים מכך שכל כך הרבה גורמים היו צריכים להסתדר בדיוק מושלם כדי שכולם ישרדו. "מבחינה סטטיסטית, נס כזה לא אמור לקרות", סיכם שליכטר. "הסיכוי שכל אחד מאתנו ימצא בדיוק באותו שבריר שנייה במקום שבו נדרש להיות - אני אפילו לא מסוגל לתפוס כמה זה בלתי סביר". "אני מאמין שהייתה כאן השגחה עליונה", חתם מנס את הראיון. "מישהו למעלה שמר עלינו".
בתוך כך, אסף רג'ואן, אחד מארבעת הישראלים שעזרו לנטרל את טייס המשנה, העלה פוסט ברשת החברתית ובה שיתף את תחושותיו מאותם רגעים דרמטיים בטיסת פליי דובאי - והתובנות אליהם הגיע לאחר מכן. "מאז האירוע נשאלתי פעמים רבות בתקשורת מהם, לדעתי, הגורמים שהביאו למניעת האסון הנורא שיכול היה ליפול על העם שלנו, אילו המחבל הנתעב היה מצליח בתוכניותיו".
לדבריו "לאחר שהאירוע הסתיים והגענו בשלום לאדמת ארץ ישראל, הרגשתי צורך להודות להרבה אנשים - לנוסעים ששיתפו פעולה, לאשתי הלביאה ולכל האימהות והאבות ששמרו על יקיריהם, לילדים שהתנהגו בקור רוח ולכל נוסע ישראלי שהיה במטוס".
רג'ואן סיפר, כי "אתמול הייתי חלק מקבוצת נוסעים שהתראיינה לערוץ בינלאומי, ותוך כדי השיחה והפירוט של כל נוסע על האופן שבו הוא חווה את הטיסה, הבנו משהו מאוד חשוב - משהו שמבינים רק כשהדברים שוקעים עמוק יותר וכשיורדים לפרטים הקטנים בשיחות האינטימיות בינינו: הבנו שלכל נוסע בטיסה היה תפקיד".
כמו כן, ציין בפוסט כי "אני לא אדם דתי. אני מאמין באלוהים בדרכי שלי, ובדרך כלל אני לא מחפש סימנים בכל דבר. אבל היום קרה משהו שהצליח להדהים אותי. באופן אקראי לחלוטין, קראתי היום בבית הכנסת את פרשת דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ו: "אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים".
לדבריו, לאחר שקראתי את הפסוק עצרתי והצטמררתי, ויחד איתי כל יתר המתפללים שהכירו את הסיפור ושמעו למה אני איתם שם. אחרי כל מה שקרה בטיסה, אחרי הפחד, ההסתערות וההבנה כמה דק היה הגבול בין חיים למוות - למצוא את עצמי דווקא מול המילים האלה, "רוכב שמים בעזרך", היה רגע שקשה לי להסביר.