בעומק של כמעט תשעה מטרים מתחת לתצורה דמוית ספינה במזרח טורקיה, צוות החוקרים שמחפש את שרידי תיבת נח טוען ששלף מהאדמה משהו שלא נמצא בסריקות המכ"ם: חתיכות עץ, חלקן חרוכות. הדגימות כבר הועברו לבדיקות שנועדו לקבוע מהו החומר, בן כמה הוא ואם יש לו קשר כלשהו למבנה שקבור במקום.
ההודעה פורסמה ב-26 באוקטובר בידי צוות Noah's Ark Scans, במסגרת עדכון על העבודות באתר דורופינר, כ-29 קילומטרים מדרום להר אררט. יום למחרת נמסרו פרטים נוספים על הממצא, שלדברי החוקרים נשלף מעומק של כ-9 מטרים. אם אכן מדובר בעץ עתיק, מדובר בחומר שאפשר לבדוק במעבדה ולא רק בצורה חשודה שמתגלית במכ"ם.
ועדיין, יש פער גדול בין מציאת עץ בקרקע לבין מציאת תיבת נח. טרם פורסמו תוצאות תיארוך בפחמן 14 או זיהוי של סוג העץ, ולא הוצגה הוכחה שהחומר הוא חלק מכלי שיט. גם אנשי הצוות עצמם מדגישים שלא ניתן להסיק מסקנות לפני קבלת תוצאות הבדיקות.
האם תיבת נח נשרפה לפני אלפי שנים?
האפשרות המסקרנת ביותר מבחינת החוקרים היא שהעץ החרוך היה חלק ממבנה עתיק שנפגע בשריפה. אנדרו ג'ונס, מייסד ארגון Noah's Ark Scans, אמר לדיילי מייל הבריטי כי הוא אינו שולל את האפשרות שמדובר בשרידים שרופים של תיבת נח עצמה.
"ייתכן שמצאנו שרידים חרוכים של תיבת נח", אמר, אך מיהר להציע גם הסבר הרבה פחות דרמטי: ייתכן שמדובר בשרידי מדורה שהדליק רועה צאן במקום לפני מאות שנים.
החוקרים מעלים כמה אפשרויות נוספות להיווצרות סימני החריכה, בהן פגיעת ברק או פעילות געשית. הם מצביעים גם על פרט מסקרן בסיפור המקראי: בספר בראשית מתואר כיצד נח הצטווה לצפות את התיבה בכופר, חומר איטום שיכול להיות דליק.
"וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִמִּחוּץ בַּכֹּפֶר", נכתב בבראשית ו', י"ד. לפי אחת ההשערות שהעלו אנשי הצוות, אם התיבה אכן נבנתה וצופתה בחומר דליק, שריפה שהתרחשה בשלב כלשהו הייתה עשויה להותיר אחריה שרידי עץ מפוחמים.
באופן מפתיע, החריכה עצמה עשויה גם לסייע בשימור העץ. כאשר עץ הופך לפחם, הוא נעשה עמיד יותר בפני תהליכי פירוק ביולוגיים, ולעיתים יכול להישמר בקרקע במשך אלפי שנים.
אבל כל ההסברים האלה עדיין בגדר השערות. אין ראיה שהעץ שנמצא שימש לבניית ספינה, ואין ממצאים שמצביעים על שריפה גדולה שהתרחשה באתר בתקופה המקראית
ומה לגבי המסדרונות והחדרים שהתגלו מתחת לאדמה?
התגלית החדשה מצטרפת לשורת ממצאים שהציג צוות המחקר בחודשים האחרונים. בסריקות מכ"ם מתקדמות שנערכו באתר זוהו דפוסים הכוללים קווים ישרים, זוויות, חללים ושכבות תת-קרקעיות, שלטענת החוקרים עשויים להתאים למבנה גדול שקבור מתחת לאדמה.
אורך התצורה הוא כ-157 מטרים, ומאמיני תיאוריית תיבת נח מצביעים על הדמיון בין מידותיה לבין התיאור המקראי של התיבה. בסריקות האחרונות זוהו גם שלוש שכבות, שהצוות משווה לשלוש הקומות המתוארות בספר בראשית.
ד"ר צ'נקר אטילה מאוניברסיטת סיוואס בטורקיה, המוביל את המחקר הארכיאולוגי באתר, אמר: "בכתבי הקודש שלנו היו לתיבת נח שלוש קומות, ובמחקרי המכ"ם שלנו זיהינו גם כן תצורה בעלת שלוש שכבות".
אלא שסריקות מכ"ם אינן תמונות של חדרים או מסדרונות. הן מזהות שינויים בתכונות החומרים שמתחת לאדמה, ושינויים כאלה יכולים להיווצר גם בתהליכים גיאולוגיים טבעיים.
הצוות טוען שבקידוחים שנערכו בתוך התצורה לא נמצאה שכבת סלע מוצקה ורציפה, ממצא שלדבריו מחליש חלק מההסברים הגיאולוגיים המקובלים לאתר.
אבל גם אם יתברר שלא מדובר בגוש סלע אחד, אין בכך הוכחה שהתצורה נבנתה בידי אדם. גיאולוגים שחקרו את דורופינר בעבר הסבירו את צורתה כתוצאה של קימוט שכבות סלע, סחיפה ותנועת משקעים.
כעת מקווים החוקרים שהדגימות שנאספו יאפשרו להם להתקדם מעבר לפרשנות של תמונות מכ"ם. תיארוך בפחמן 14 עשוי לקבוע את גילם של שרידי העץ, ובדיקת סוג העץ עשויה לספק מידע נוסף על מקורם.
הצוות גם דיווח על מציאת שברי כלי חרס מחוץ לתצורה, שלטענתו מתוארכים לתקופות שונות, מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופת הברזל. ממצאים כאלה עשויים להעיד על נוכחות אנושית באזור לאורך השנים, אך אינם מוכיחים שהיה במקום כלי שיט.
ג'ונס עצמו מודה שהממצאים עדיין אינם מזהים באופן חד-משמעי את התצורה כשרידי התיבה המקראית. לדבריו, המעבר מסריקות מרחוק לאיסוף דגימות פיזיות מעומק הקרקע הוא השלב החשוב ביותר במחקר הנוכחי, משום שהוא מאפשר לבחון במעבדה השערות שהעסיקו חוקרים וחובבים במשך עשרות שנים.
"אני מאמין בכל לבי שתצורת דורופינר היא השרידים הקבורים של תיבת נח", אמר ג'ונס. עם זאת, הוא מגדיר את ממצאי המכ"ם כקו ראיות חדש ומסקרן, ולא כהוכחה סופית.
בינתיים, חתיכות העץ החרוכות נמצאות בבדיקות, והחוקרים ממתינים לתוצאות שעשויות לשפוך אור על מקורן. עד אז, האפשרות שמדובר בשרידי תיבת נח נותרת בגדר השערה - מסקרנת ככל שתהיה.