יש שקר שמופץ כבר שנים, ולפיו הבעיה הגדולה באיזון בין שלוש הרשויות מונחת לפתחה של הרשות השופטת, זו שכביכול מסיגה את גבולה של הרשות המחוקקת, כלומר בית המשפט רומס את מעמדה של הכנסת. כמובן שהשיח הציבורי בדבר הלגיטימיות של ביטול חוקים על ידי בית המשפט הוא חשוב, וכדאי שהסוגיות הללו יוסדרו סוף סוף בחוק יסוד: החקיקה. אבל השקר הגדול הוא שזאת הבעיה. כל מי שקצת עוקב אחר האיזון בין שלוש הרשויות יודע שאכן הרשות המחוקקת היא רשות חבוטה ומוכה, אבל החובטת והמכה בה היא לא הרשות השופטת, אלא הרשות המבצעת, כלומר הממשלה.
תמיד הייתה זיקה ישירה בין הקואליציה בכנסת הנבחרת לבין הממשלה שיצאה משורותיה, ובכל זאת, בעבר היו שיתופי פעולה רבים ביוזמות ח"כים פרטיות מהקואליציה ומהאופוזיציה, ויתרה מזאת, הכנסת הקפידה לבקר את פעילות הממשלה, אף שהאחרונה יצאה משורותיה. כל זה נעלם לחלוטין בשנים האחרונות של שלטון נתניהו, שבהן הכנסת נהפכה לשליחת הביצוע של הרשות המבצעת; בדיוק ההפך מהמשמעות הלשונית של הרשויות (הרשות המבצעת צריכה לבצע את מד
אוחנה: יו"ר חצי הכנסת
יושבי ראש הכנסת בעבר תמיד שימשו כמגיני כבודה של הכנסת, לא רק מול בית המשפט, אלא גם מול הממשלה. כיום? כפי שאמיר אוחנה, כשהיה השר לביטחון פנים, שימש בפועל כשר לביטחון נתניהו, כך כיו"ר הכנסת הוא משמש בפועל כיו"ר מטעם נתניהו בכנסת (או כפי שהוא מכונה בצדק באופוזיציה – יו"ר חצי הכנסת).
אוחנה הוא הגרוע מבין יושבי ראש הכנסת מאז קום המדינה. אין בו שמץ של ממלכתיות, אין בו שמץ של הגינות בסיסית בתפקידו. השיא הבזוי שלו נרשם כמובן כשעודד בפועל את חברי הכנסת מהקואליציה לצלם את הצבעתם מאחורי הפרגוד, זאת לאחר שהתבקשו להצביע, אוי לבושה, לעורך דינו של נתניהו לתפקיד מבקר המדינה.
בלי ממשלה, עם רוב בכנסת
למה כל זה כה חשוב בימים קריטיים אלה? כי נוצרה סיטואציה חריגה ולא מוכרת, שבה גוש האופוזיציה הנוכחית יהיה הרוב בכנסת הבאה, זאת אף שבסבירות גבוהה לא יוכל להקים את הממשלה הבאה; כך בפועל עשויה להמשיך לכהן ממשלת נתניהו כממשלת מעבר, בעוד שבכנסת יהיה רוב גדול ומובהק לגוש השינוי. במצב הזה, לאחר השבעת הכנסת, יוכל גוש השינוי להחליף את אוחנה ביו"ר אחר, והוא, בתוך זמן לא רב, יוכל לשבץ את נציגי הסיעות בוועדות.
שתי המשימות הראשונות שגוש השינוי התחייב לבצע הן הקמת ועדת חקירה ממלכתית וביטול חוקי ההפיכה המשטרית. אגב, נכון שמי שמחליטה כיום על הקמת ועדות חקירה ממלכתיות היא ממשלת ישראל; אולם בפועל יש הליך חריג שבו החוק מאפשר להקים את הוועדה גם דרך הכנסת (באמצעות הוועדה לביקורת המדינה), ומעבר לכך, תלויה ועומדת הצעת חוק של ח"כ ולדימיר בליאק שמעבירה את סמכות הקמת הוועדה מהממשלה לכנסת.
הדוגמה האמריקנית: כך אמורים להיראות איזונים ובלמים
חשוב לציין כי בדמוקרטיות בריאות המצב הזה – קואליציות ואופוזיציות הפוכות בין בתי הנבחרים לרשות המבצעת – אינו חריג. להפך, כדי לשמור על עצמאות הרשות המחוקקת, דמוקרטיות בריאות, בכוונת מכוון, מעודדות את הציבור לאפשר את המצב הזה, אם כך הוא חפץ. הדוגמה הטובה ביותר היא כמובן ארצות הברית, שבשבוע הבא הולכת לבחירות אמצע.
בחירות האמצע בארצות הברית הן בחירות שמתקיימות באמצע כהונת הנשיא. בבחירות הקרובות יעמדו לבחירה כל חברי הקונגרס, וכן 35 מתוך 100 חברי הסנאט, ועוד. לפי הסקרים (שלמדנו השבוע להתייחס אליהם בזהירות רבה), הדמוקרטים הולכים להשתלט על הקונגרס (ולא מן הנמנע שגם על הסנאט), באופן שיקשה מאוד על תפקודו של טראמפ במחצית השנייה של כהונתו. כך אמורים להיראות איזונים ובלמים (בהנחה שטראמפ לא יפגע במהלך הדמוקרטי האמריקני, כפי שאנשיו כבר ניסו לעשות בעבר).
לכן, מה שלא יהיה, גוש השינוי יכול וצריך לממש את רצון הבוחר בכנסת, להחליף את היו"ר, להשתלט על סדר היום והוועדות, לבטל את חוקי ההפיכה המשטרית, וכמובן לפעול להקמת ועדת חקירה ממלכתית. במשימה הזאת הוא גם יממש כמה מההבטחות החשובות ביותר שלו לבוחרים, וזאת אפילו מבלי שהקים ממשלה, וגם יחזיר סוף סוף לכנסת את כבודה האבוד, שממשלות נתניהו גזלו ממנה.
