"כת המוות התייצבה בקלפי": גל הסתה אנטישמית בעולם בעקבות הבחירות בישראל

על פי הניתוח, הבחירות הראשונות בישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר הפכו למוקד של דמוניזציה והסתה נגד ישראל, הישראלים והיהודים. התופעה חצתה גבולות גיאוגרפיים ואידיאולוגיים: מכלי תקשורת המזוהים עם משטרים במזרח התיכון, דרך פעילי שמאל קיצוני בטורקיה ועד למשפיעני ימין אנטישמיים בארצות הברית.

אחד הביטויים החריפים ביותר שנמצאו בניתוח הופיע דווקא בעיתון המצרי הנפוץ Youm7. בעל הטור חאזם חוסיין כתב ביום הבחירות כי החברה הישראלית ביצעה "מעבר מודע מאנושיות לחייתיות בסגנון נאצי". במאמרו הציג את הבחירות כביטוי לשחיתות מוסרית קולקטיבית, ותיאר את ישראל כ"מפלצת הממתינה להשלמת לידתה בקלפי".

גם העיתון הקטארי אל־שרק, הנמצא בבעלות בכיר במשפחת המלוכה הקטארית, פרסם מאמר חריף מאת ג'אסם אל־שמארי. לדבריו, "קלפיות ציוניות עוצבו מגולגולותיהם של חללי פלסטין", והדיו שעל אצבעות המצביעים הישראלים "עורבב בדמם של השהידים והפצועים". הכותב הטיל אחריות קולקטיבית על כלל המצביעים בישראל והציג אותם כתומכים בהרג ובעקירה בכפייה.

בליגה נגד השמצה מדגישים כי לא כל כלי התקשורת הערביים נקטו גישה כזאת. רשת אל־ערביה הסעודית, למשל, סיפקה סיקור ענייני שהתמקד בתוצאות הבחירות ובאפשרויות להקמת קואליציה.

סוכנות הידיעות האיראנית תסנים, המזוהה עם משמרות המהפכה, פרסמה כותרת שתיארה את מערכת הבחירות בישראל כ"תחרות באכזריות וברצח עם בבחירות של המשטר הציוני".

כלי התקשורת הלבנוני אל־אח'באר, התומך בחיזבאללה, הפיץ דימוי גרפי של גולגולת מדממת המשמשת כקלפי. בעיצוב נעשה שימוש במשחק מילים בערבית, המקשר בין המילה דמוקרטיה למילה דם, לצד המילה "ציונות" שעליה נמתח קו מחיקה. התמונה שותפה בהמשך גם בידי קבוצות אנטי־ציוניות בארצות הברית.

בטורקיה התקיימה מחאה מול מעון שגריר ישראל באנקרה, שארגן איגוד הנוער של טורקיה (TGB), ארגון מהשמאל הקיצוני. בין הכרזות שהונפו בה נראתה תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כמטרה על לוח קליעה. כרזה אחרת הכריזה על תוצאות הבחירות בישראל עוד לפני קיומן: "המנצחים: טורקיה, פלסטין, איראן, תימן. המפסידים: ארצות הברית, ישראל".

מהמט פאתיח סרדר, לשעבר סגן יו"ר סניף איסטנבול של מפלגת השלטון הטורקית, כתב ברשת X כי "המוח הציוני מכיר רק דבר אחד: גניבת אדמתם של הפלסטינים החפים מפשע ושפיכת דמם של מוסלמים". הוא הוסיף איום שלפיו הישראלים לא יוכלו להימלט מ"זעמו של אלוהים".

חשבון מאומת אחר בשפה הטורקית, התומך במשטר האיראני ובחות'ים, הרחיק לכת עוד יותר וקרא למחיקתה של ישראל: "כל עוד משטר הטרור המכונה ישראל לא יימחק מעל פני האדמה, האנשים והאנושות לא ימצאו שלווה. למטה ישראל!"

גם בארצות הברית הפכו הבחירות בישראל למוקד של הסתה אנטישמית. המרכז לחקר הקיצוניות של הליגה נגד השמצה ניתח פרסומים באנגלית ברשת X בין 20 ל-28 באוקטובר, וזיהה שימוש חוזר בסטריאוטיפים אנטישמיים על שליטה יהודית או ציונית לכאורה, בהאשמות בדבר נאמנות כפולה ובתיאוריות קונספירציה על מבצעי "דגל כוזב".

ניק פואנטס, משפיען מהימין הקיצוני הדוגל בעליונות הגזע הלבן, אמר בתוכניתו America First כי "נתניהו מגן על מעמדו על חשבוננו, והבוגדים, היהודים הציונים במדינה הזאת, הם שותפיו לדבר עבירה". משפיען אנטישמי אחר, סם פארקר, טען בתוכניתו של סטו פיטרס כי יהודים ציונים או נתניהו עצמו עלולים ליזום מבצעי "דגל כוזב" במטרה להצית מלחמה בין ארצות הברית לאיראן, וכך להשאיר את נתניהו בשלטון.

בליגה נגד השמצה מציינים כי השימוש במונח "דגל כוזב" בהקשר הזה משתלב בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות ותיקות, המייחסות ליהודים שליטה חשאית באירועים עולמיים.

הניתוח עסק גם בפרסומים של ארגונים ומשפיענים אנטי־ציוניים המזוהים עם השמאל האמריקני, שהתמקדו בשלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל ובקריאה להבסת הציונות.

פוסט משותף שפרסמו חשבונות אינסטגרם שלהם יותר מחמישה מיליון עוקבים במצטבר הכריז כי "הבחירות בישראל אינן משנות דבר". הבחירות תוארו בו כמאבק של "ציוני נגד ציוני", ונכתב כי "רק הבסת הציונות" תביא לסיום מדיניות ישראל.

גם ארגון "הקול היהודי לשלום" (JVP) טען כי ללא קשר לזהות המנצח בבחירות, מה שתיאר כ"אפרטהייד הישראלי, הטיהור האתני ורצח העם של הפלסטינים" יימשך, משום שלטענתו מדינת ישראל מבוססת על קולוניאליזם התיישבותי וגזענות. ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה (DSA) הכריז במקביל על קמפיין לקידום אמברגו נשק על ישראל, כחלק מפעילותו לתמיכה במאבק לשחרור פלסטין.

הניתוח של הליגה נגד השמצה מציג את הפרסומים האלה כחלק מהשיח האנטי־ציוני סביב הבחירות, לצד מקרים של הסתה אנטישמית מובהקת. עם זאת, ביקורת פוליטית על ישראל או תמיכה באמברגו נשק אינן כשלעצמן ראיה לאנטישמיות.

הבחירות בישראל, שהתאפיינו לפי הנתונים המובאים בניתוח בשיעור הצבעה של כ-78% מכלל בעלי זכות הבחירה ובכ-80% בקרב ערביי ישראל, עוררו אפוא תגובות שנעו בין סיקור פוליטי ענייני לבין מתקפות חריפות על החברה הישראלית כולה.

המסקנה המרכזית העולה מהניתוח היא שהעוינות ליהודים ולישראל אינה מוגבלת למחנה פוליטי אחד. היא הופיעה אצל גורמים המזוהים עם המשטר האיראני, בתקשורת הערבית, בחוגי ימין קיצוני במערב ובקרב פעילים אנטי־ציוניים מהשמאל. בחלק מהמקרים, הגבול שבין ביקורת על מדיניות ישראל לבין הסתה נגד יהודים היטשטש לחלוטין.