שר הבריאות האמריקני רוברט פ’ קנדי ג’וניור פרסם בחשבון ה-X שלו מניפסט בן כ-3,700 מילים, שבו הגן על התבטאויותיו נגד ערבים, תקף את האחים המוסלמים והרעיף שבחים על ישראל ועל היהודים. “אין קבוצה אתנית או דתית שתרמה יותר מהיהודים לרווחת האנושות או לקידום הדמוקרטיה הליברלית”, כתב. בהמשך שאל: “מדוע העולם שונא יהודים ומחבק אסלאמיסטים?”.
קנדי לא התנצל על דבריו מהשבוע שעבר, שלפיהם ערבים אינם מייצרים מדע וספרות ואינם זוכים בפרסים בינלאומיים. במקום זאת, האשים את העיתונאים שסיקרו אותם בהשמטת הקשר: “הנאום שלי לא היה ביקורת על ערבים או על האסלאם, אלא על אסלאמיזם”, כתב. “ביקורת על אסלאמיזם אינה אסלאמופובית ואינה גזענית”.
את הפרסום פתח במתקפה על “כלי התקשורת המרכזיים מן השמאל”, ותייג עיתונאים מרויטרס, AP, וושינגטון פוסט, ניו יורק טיימס ו-MS NOW. לטענתו, הם “השמיטו הקשר חיוני, ככל הנראה כדי להעניק אמינות להאשמותיהם שהצהרותיי היו גזעניות ואסלאמופוביות”. הוא הוסיף: “נראה אילו עיתונאים יקדישו זמן לקריאת הפרסום הזה ואז יתקנו את הכתבות שלהם”.
“כל 22 מדינות ערב הן דיקטטורות”
לצד ההבחנה שביקש לערוך בין האסלאם לאסלאמיזם, קנדי כלל בפרסום אמירות גורפות על מדינות ערב. “כל 22 המדינות הערביות במזרח התיכון ובצפון אפריקה הן דיקטטורות אוטוקרטיות”, כתב. “כמעט כולן מדינות אפרטהייד המגבילות בחוק את זכויות המיעוטים. הומואים ברבות מהמדינות מוצאים להורג”.
בהתייחסו למעמד הנשים כתב: “תחת חוקי השריעה, לנשים יש רק מעט יותר זכויות משל בקר. הן חיות חיים מוגבלים מאחורי פנים רעולות, וסובלות משעבוד שיטתי, מאלימות במשפחה המותרת בחוק, מנישואי ילדים ומעבדות”. בהמשך הזכיר את האיסורים שהטיל הטליבאן על לימודי נערות ועל נשים באפגניסטן.
את האסלאמיזם תיאר כ”עוין מאוד לאמריקה, למערב ולמודרנה”. לדבריו, “הוא בז במפורש לדמוקרטיה, לשלטון חוקתי, לקפיטליזם, לזכויות מיעוטים, לזכויות הומואים, לזכויות נשים, לחופש הביטוי ולמעשה כמעט לכל חירות אישית”. הוא טען כי שאיפתו היא “ח’ליפות עולמית הנשלטת בידי עריץ דתי יחיד, בעל כוח מוחלט לכפות חוקי שריעה המכתיבים כל היבט בהתנהגות האנושית”.
מנגד, הקדיש קנדי חלק נרחב לשבחי התרבות המוסלמית בעבר. “מנהיגים ערבים טיפחו תסיסה אינטלקטואלית שלא הייתה כמותה בהיסטוריה האנושית”, כתב על תור הזהב המוסלמי. “שליטים מוסלמים רוממו את התבונה והסובלנות, טיפחו סביבה של חופש דתי ואינטלקטואלי - שבה שגשגו גם יהודים ונוצרים - ועודדו חכמים מדתות ומקבוצות אתניות שונות לשתף פעולה ולהחליף רעיונות בחופשיות”.
לטענתו, התפשטות האחים המוסלמים קטעה את המסורת הזאת. “כל אותה מסורת נהרסה בידי האחים המוסלמים”, טען בנאומו, ובפרסום החדש הרחיב על משנתו של סייד קוטב, מהוגיה הבולטים של התנועה. “בעיני קוטב, מטרת החינוך לא הייתה לחגוג את החיים או להזין את האינטלקט, אלא להטמיע בילדים את אמנות המלחמה, את האדרת המוות ואת הציות העיוור לח’ליף אוטוקרטי”, כתב.
קנדי הוסיף כי “העוינות לאינטלקט של האסלאמיזם - דחיית הראיות והשיטה המדעית, העוינות לאובייקטיביות, דיכוי המידע הסותר והבוז לתבונה כדרך להבחין באמת אובייקטיבית - סייעה לסגור את התודעה האסלאמית”.
“אין קבוצה שתרמה יותר מהיהודים”
את טענותיו על העולם המוסלמי העמיד קנדי מול רשימה ארוכה של הישגים שייחס ליהודים. “ביחס לחלקם באוכלוסייה, התרומות המדהימות של היהודים עוצרות נשימה”, כתב. הוא מנה בין היתר את החיסונים לפוליו של ג’ונאס סאלק ואלברט סייבין, את תורת היחסות של אלברט איינשטיין ואת תרומתם של יזמים יהודים לחברות טכנולוגיה גדולות.
“יהודים יצרו למעשה את תעשיית הבידור האמריקנית”, הוסיף. “הם גם חוללו מהפכה בצחוק”. לאחר שפירט את תרומתם לתרבות, לרפואה, לעסקים ולפילנתרופיה, שאל: “בעולם הגיוני, האם לא היינו מצפים מלא-יהודים לחגוג את התרומות האלה בהכרת תודה?”.
לפרסום צירף גרף שכותרתו משווה בין זכיות יהודים ומוסלמים בפרסי נובל בפיזיקה, ברפואה, בכימיה ובכלכלה בשנים 1901–2023. לפי הגרף, ליהודים מיוחסות 189 זכיות ולמוסלמים ארבע, לצד חלקם באוכלוסיית העולם - 0.2% ו-24%, בהתאמה.
באחד הקטעים החריפים בפרסום כתב קנדי: “הנה כמה דברים שיהודים אינם עושים”, ומנה בין היתר “פיגועי התאבדות, כנופיות אונס, עריפת ראשים, הרג הומואים”, כפיית נישואים על ילדות וחטיפת מטוסים. “אלה המתנות שהאסלאמיזם העניק לעולם, לצד מחשבות סגורות, עוני, רעב, בורות, דיכוי ואלימות”, כתב.
“מדוע העולם שונא יהודים ומחבק אסלאמיסטים?”, שאל, והשיב: “התשובה, כמובן, היא מסע תעמולה המוני ומתוחכם שמתעלם מראיות והופך את המציאות כדי להציג את ישראל כנבל עולמי”.
קנדי טען גם כי “שנאה רצחנית כלפי כל היהודים והנוצרים ומיעוטים אחרים היא יסוד באסלאמיזם”. הוא קשר בין האחים המוסלמים למשטר הנאצי, וטען כי הצטמצמות הקהילות היהודיות והנוצריות באזור משקפת רדיפה מתמשכת. “אלה מעשי רצח העם האמיתיים והמתמשכים במזרח התיכון”, כתב.
ישראל, חמאס והמתקפה על המועמד לסנאט
את ישראל תיאר קנדי כמדינה שהפכה “למעצמה חקלאית ולמעצמה כלכלית וטכנולוגית עולמית”. לדבריו, “למרות היותם מוקפים באויבים, הם הפכו את הנוף הצחיח לדמוקרטיה תוססת ופלורליסטית, שבה יהודים וערבים מצביעים כרצונם, מקיימים את דתם לפי אמונתם, משרתים זה לצד זה במערכת המשפט, בצבא ובהנהגה הפוליטית, ונהנים מזכויות שוות”.
“ישראל היא מעוז איתן ואמיץ של חירות וערכים מערביים”, כתב. הוא הבליט גם את זכויות הנשים והלהט”ב: “לנשים ולהומואים בישראל יש את כל הזכויות שיש לגברים”, והזכיר את מצעד הגאווה בתל אביב.
מול השבחים לישראל הציב את שלטון חמאס בעזה. “אם אתם רוצים להבין את חזון האחים המוסלמים לחברה, הביטו בעזה”, כתב. לטענתו, חמאס הפנה משאבים לנשק, למשכורות מנהיגיו ולמערכת מנהרות שנועדה ללוחמיו, תוך דיכוי האוכלוסייה.
“במקום לבנות אומה, חמאס הפך את עזה לכת מוות"
צילום: תיעוד ברשתות חברתיות לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים
“במקום לבנות אומה, חמאס הפך את עזה לכת מוות השקועה בקורבנות”, כתב. “כוחותיו הגדולים ביותר של חמאס הם מערך התעמולה שלו ונכונותו להטיל כאב בלתי מוגבל על אוכלוסייתו כדי להשיג את מטרותיו האידאולוגיות”.
הוא האשים את איראן, חמאס וחיזבאללה בהפניית זעם הציבור כלפי אויבים חיצוניים: “הם מסיחים את דעת אוכלוסיותיהם מסבלן באמצעות הטלת האשמה בשלל התחלואים החברתיים ובכישלונות השלטוניים הצפויים על שעירים לעזאזל: יהודים, ציונים ואמריקה”.
בחלקו האחרון של הפרסום חזר למערכת הבחירות האמריקנית. קנדי טען שהאחים המוסלמים מבקשים להרחיב את השפעתם במערב באמצעות בריתות עם גורמי שמאל, והאשים את עבדול א-סייד, יריבו הדמוקרטי של רוג’רס במרוץ לסנאט במישיגן, בקשרים עם התנועה. א-סייד הכחיש קשר לאחים המוסלמים והתנער מהם, כפי שצוין בדיווח רויטרס על הסערה.
“מדוע א-סייד אינו יכול למסור גינוי מלא ומפורט לארגון הטרור הזה ולהתנער גם מהאידאולוגיה הרעילה שלו ללא עמימות?”, שאל קנדי. “אמריקנים לא צריכים לדאוג שמועמד לסנאט נאמן לאידאולוגיה ששונאת בגלוי את ארצנו ונשבעה להרוס אותה”.
המניפסט פורסם לאחר שבנאומו במישיגן טען קנדי כי ערבים אינם זוכים בפרסים בינלאומיים. בדיקת AP הציגה דוגמאות הסותרות את הדברים: נגיב מחפוז זכה בנובל לספרות ב-1988, אחמד זווייל בנובל לכימיה ב-1999, ועומר יאגי בנובל לכימיה ב-2025 ובפרס וולף ב-2018. המתמטיקאי מייקל עטיה, שהיה ממוצא לבנוני, זכה במדליית פילדס ב-1966.