מסמכי FBI שנחשפו: כך פעלו רשתות הברחת נשק ואיסוף מידע למען ישראל על אדמת ארה”ב

המסמכים פורסמו ב-21 באוקטובר בידי המכון למחקר מדיניות המזרח התיכון (IRmep), בעקבות בקשות שהגיש כבר בשנת 2014 במסגרת חוק חופש המידע האמריקני. הם משתייכים לתיק חקירה של ה-FBI במסגרת פעילות מודיעין נגדי שכונתה ISINT ועסקה בשירותי המודיעין הישראליים.

לפי הארכיון שפורסם, הבולשת ניהלה חקירה פעילה בנושא כבר מיולי 1949, בתקופת כהונתו של ראש ה-FBI המיתולוגי ג’יי אדגר הובר. החומרים כוללים תיעוד של מעקבים, חשדות להפרת חוקי יצוא הנשק, קשרים עם נציגים ישראלים ופעילות של רשתות שהתפתחו עוד לפני הכרזת העצמאות.

אחד המקרים הבולטים במסמכים נוגע לניסיון להבריח חומרי נפץ מארצות הברית לארץ ישראל בינואר 1948, חודשים ספורים לפני הקמת המדינה. החקירה החלה לאחר שבנמל ג’רזי סיטי שבניו ג’רזי התגלה משלוח של כ-65 אלף פאונד חומר נפץ מסוג TNT, כמעט 30 טונות, שיועד להגיע לתל אביב.

לפי דיווחים מאותה תקופה, המשלוח הוסתר בארגזים שסומנו כ”מכונות משומשות”. במהלך העמסת הארגזים לאונייה נפל אחד מהם ונפתח, ופועלי הנמל הבחינו במכלים שעליהם הופיע סימון המעיד כי מדובר בחומר נפץ של חיל ההנדסה האמריקני. הגילוי הוביל לחקירה של המשטרה ושל ה-FBI, וב-15 בינואר 1948 הודיעה הבולשת על מעצרם של ארבעה חשודים: פיליפ אלפר, מוזס וולפסון, ג’ק דורפמן וג’וזף סייגר. הארבעה הואשמו במסירת הצהרות כוזבות על תכולת המשלוח במסמכי היצוא.

הפרשה התרחשה לאחר שממשל הנשיא הארי טרומן הגביל בדצמבר 1947 את יצוא הנשק לארץ ישראל ולמדינות השכנות, במטרה שלא להחריף את הלחימה באזור. אף שוושינגטון תמכה בתוכנית החלוקה של האו”ם, התמיכה המדינית בהקמת מדינה יהודית לא העניקה לגורמים פרטיים בארצות הברית היתר לעקוף את מגבלות היצוא.

המסמכים מתייחסים גם לפעילותו של אל שווימר, מהדמויות המרכזיות בהקמת חיל האוויר הישראלי ומי שהקים בהמשך את התעשייה האווירית לישראל. שווימר ואנשיו פעלו להשגת מטוסים אמריקניים לכוחות היהודיים במלחמת העצמאות, טרום צה״ל, למרות המגבלות שהטילה ארצות הברית על יצוא ציוד צבאי.

בשנת 1950 הורשע שווימר בארצות הברית בקשירת קשר להפרת חוק הניטרליות וחוקי בקרת היצוא, ונקנס בעשרת אלפים דולר. ההרשעה פגעה גם בזכויותיו האזרחיות. בהמשך עבר לישראל, הקים את התעשייה האווירית והפך לאחת הדמויות הבולטות בתולדות התעשייה הביטחונית הישראלית. בשנת 2001 העניק לו הנשיא ביל קלינטון חנינה נשיאותית, כחמישים שנה לאחר הרשעתו.

חלק נוסף בתיקים עוסק בפעילות הקשורה לליגה נגד השמצה (ADL), הארגון היהודי-אמריקני הפועל נגד אנטישמיות. לפי תיעוד של ה-FBI, גורמים שהיו קשורים לארגון הצליחו להשיג מסמכים שעסקו בפעילות הליגה הערבית בניו יורק, באמצעות שרשרת מתווכים.באחד המזכרים מתואר כיצד הרמן אדלסברג, איש הליגה נגד השמצה, הסביר לחוקרים את הדרך שבה הגיעו המסמכים לידי הארגון.

על פי התיאור, אדם בשם ואהיד אלדאלי, שזוהה כאחיינו של בכיר בליגה הערבית, העביר מסמכים לעיתונאי שסבר כי הוא אוהד את עמדות הארגון הערבי. העיתונאי העביר אותם לסנפורד גריפית’, שתואר כמי שפעל עבור הליגה נגד השמצה. בהמשך הועברו 76 עמודי מסמכים לידי גורמים אמריקניים, ומהם גם ל-FBI.

התיעוד מעיד על עניין של רשויות המודיעין האמריקניות בדרכי השגת מידע על הליגה הערבית, אך אינו קובע כשלעצמו כי הליגה נגד השמצה ביצעה עבירת ריגול או כי פעולותיה נעשו בהנחיית ממשלת ישראל. הארגון, שהפך במהלך השנים לגוף מרכזי במאבק באנטישמיות ובמעקב אחר ארגוני קיצון בארצות הברית, עמד גם בעשורים מאוחרים יותר בפני ביקורת משפטית על דרכי איסוף המידע שלו.

בשנת 1999 הגיע הארגון להסדר במסגרת תביעה שהגישו נגדו קבוצות ערביות-אמריקניות ואחרות. ההסדר כלל התחייבות למחיקת מידע מסוים שנאסף על התובעים ותשלומים לכיסוי הוצאות משפט ולקרן קהילתית. הליגה נגד השמצה הכחישה שביצעה פעילות בלתי חוקית.

אחד השמות המעניינים המופיעים במסמכי ה-FBI הוא ישעיהו ליאו קינן, מי שייסד בהמשך את איפא”ק (AIPAC), השדולה הפרו-ישראלית המשפיעה בוושינגטון. לפי התחקיר, מסמכי הבולשת מתייחסים לקשריו של קינן עם הנציגות הישראלית באו”ם ולפעילותו למען המדינה הצעירה. רישומים נפרדים מעידים כי קינן פעל בעבר במסגרת מערך ההסברה הישראלי ונרשם כנציג של גורם זר בהתאם לחוק האמריקני לרישום סוכנים זרים (FARA).

מזכר מינואר 1951 מתעד שיחה שבה דן קינן באפשרות לעזוב את עבודתו הממשלתית ולהקים עסק פרטי ליחסי ציבור, שייתכן כי ממשלת ישראל תהיה לקוחתו הראשונה. נציג משרד המשפטים האמריקני הבהיר לו כי במקרה כזה יידרש לרישום חדש לפי החוק, וקינן הסכים לכך.

אולם יש להבחין בין פעילותו של קינן באותן שנים לבין מעמדו של איפא”ק כיום. הארגון מציג עצמו כגוף אמריקני המייצג אזרחים אמריקנים, מדגיש כי אינו ממומן או מנוהל בידי ממשלת ישראל, ואינו רשום כסוכן זר. עצם העובדה שמייסדו של הארגון נרשם בעבר כנציג של גורם זר אינה מוכיחה כי איפא”ק עצמו כפוף להוראות ממשלת ישראל או מחויב ברישום כזה.

פרסום המסמכים ההיסטוריים מגיע בעיתוי רגיש עבור איפא”ק, על רקע המחלוקות הגוברות בארצות הברית סביב השפעתו על הבחירות לקונגרס והסיוע האמריקני לישראל.

בשבוע שעבר הודיע הארגון כי יפסיק להעניק תמיכה רשמית למועמדים בבחירות ולהעביר להם תרומות ישירות באמצעות ועד הפעולה הפוליטי שלו. עם זאת, איפא”ק הבהיר כי בכוונתו להמשיך לגייס תרומות מאזרחים אמריקנים לטובת מועמדים פרו-ישראליים. לפי נתונים שפורסמו בארצות הברית, חברי איפא”ק תרמו במהלך מערכת הבחירות הנוכחית יותר מ-90 מיליון דולר למועמדים, והארגון מתכוון להרחיב את פעילות גיוס הכספים גם בעתיד.

התיקים ההיסטוריים שפורסמו אינם מעידים על קשר ישיר בין פעילות הברחת הנשק ואיסוף המידע בשנות הקמת המדינה לבין אופן פעילותו של איפא”ק כיום. עם זאת, הם מאפשרים הצצה אל התקופה שבה נבנו חלק מרשתות הקשרים בין התנועה הציונית, הממשל האמריקני וארגונים יהודיים בארצות הברית.

לפי התחקיר, המסמכים כוללים גם תיעוד של מקלט רדיו בגלים קצרים שפעל בבית פרטי בברוקלין בשנים 1946-1947, ושל אדם שתואר כתומך נלהב בדוד בן-גוריון. החוקרים ניסו להתחקות אחר קשרי התקשורת, אך חלקים נרחבים מהחומר הושחרו. לפיכך, לא ניתן לקבוע מתוך המסמכים הגלויים מה היה תוכן התקשורת או אם הועברו בה הוראות מבצעיות.

הפרסום מקבל משמעות נוספת על רקע הדיונים בקונגרס האמריקני על העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני עם ישראל, לרבות בתחומי הטכנולוגיה הביטחונית והעברת מידע מסווג. המסמכים החדשים ממחישים כי לצד מערכת היחסים האסטרטגית שהתפתחה בין המדינות, הרשויות האמריקניות בחנו כבר בראשית ימיה של ישראל גם את הסיכונים הכרוכים בפעילות מודיעינית זרה על אדמת ארצות הברית.

עם זאת, יש לזכור כי מדובר בתיקי חקירה היסטוריים, שחלקים מהם עדיין מושחרים. לא כל אדם שהופיע בהם נחשד בעבירה, ולא כל חשד שנבחן בידי ה-FBI הוביל לכתב אישום או להרשעה. חשיפתם מספקת תיעוד נוסף של מערכת היחסים המורכבת בין ארצות הברית לתנועה הציונית ולמדינת ישראל הצעירה, אך אינה מהווה הוכחה לפעילות בלתי חוקית מצד הארגונים הפועלים כיום.