בעיר תעז שבתימן, אפילו כוס תה הפכה למותרות. הדיל א-שהיד, אם לשני ילדים קטנים, נאלצת לחשב מחדש כל טיפת מים שנכנסת לביתה. עד לאחרונה השתמשה המשפחה בעשרה ליטרים של מים לשתייה ולבישול מדי יום. כעת אותה כמות צריכה להספיק לארבעה ימים. "הפסקנו לשתות קפה ותה, שהיינו רגילים לשתות מדי יום", כך סיפרה לסוכנות הידיעות AP.
יותר ממיליון בני אדם חיים בתעז, העיר השלישית בגודלה בתימן, שהפכה בשבועות האחרונים למוקד של משבר הומניטרי הולך ומחריף. המורדים החות'ים, הנתמכים בידי איראן, מהדקים את המצור על העיר, מנתקים את דרכי האספקה ומונעים מתושביה גישה למקורות מים חיוניים. המחסור, שמלווה את תעז כבר יותר מעשור, הגיע כעת לממדים חסרי תקדים. בארגון אמנסטי אינטרנשיונל הזהירו כי העיר נדחקת "אל ספו של אסון הומניטרי חמור".
מחיר המים זינק ב-75 אחוזים
ברקע המלחמה המחריפה, מחירם של מים בבקבוקים זינק בתוך שבועות בשיעור של עד 75%, ומשפחות רבות נאלצות לרכוש אותם בהקפה. משאיות המים, שבעבר סיפקו פתרון למחסור, מתקשות להגיע לעיר דרך אזורי הלחימה. נהגים שמצליחים לעבור את הדרכים המסוכנות גובים לעיתים מחיר גבוה פי שלושה.
אלא שהמים הם רק חלק מהמצוקה. מאז אוגוסט הגיעו למחוז תעז כ-124 אלף עקורים שנמלטו מהקרבות באזורים אחרים בתימן. חלקם מתגוררים באוהלים ובמחסות מאולתרים, ומתקיימים מארוחה אחת ביום. מחירי האורז והקמח עלו בכ-50% מאז הקיץ, ומחיר גז הבישול זינק ליותר מפי ארבעה. משפחות שאין ביכולתן לקנות גז מבשלות באמצעות עצים, פחם ואפילו קרטונים.
המחסור בדלק משתק בהדרגה גם שירותים חיוניים. משאבות מים, גנרטורים בבתי חולים ומערכות לפינוי אשפה מתקשים לפעול. "המחסורים מזינים זה את זה", הסביר ינס לרקה, דובר מטעם מערך הסיוע ההומניטרי של האו"ם. "בלי דלק, משאבות המים, הגנרטורים בבתי החולים ופינוי האשפה מפסיקים לפעול. כשיש פחות מים נקיים והאשפה נערמת, הסיכון למחלות, בהן כולרה, עולה". לרקה הסביר כיצד משפחות צמאות נאלצות לשאוב מים מבארות לא מוגנות, שעלולות להיות מזוהמות.
"עניין של חיים ומוות"
אחמד עבד אל-ג'אבר, שנמלט מביתו בעקבות הקרבות, מתגורר כעת עם תשעה מבני משפחתו בחורבותיו של בניין אחר. עבודתו בהובלת חומרי בנייה כבר אינה מספקת לו הכנסה קבועה. "אנחנו תלויים במידה רבה בסיוע ובתרומות של אנשים כדי להשיג אוכל", סיפר. הדי הפיצוצים מהקרבות, המתנהלים במרחק של כחמישה קילומטרים בלבד, נשמעים מדי יום. הפחד מפני הלחימה מונע מהמשפחה לשוב לביתה בכפר הררי סמוך.
המצור הוא חלק מהמאבק על השליטה בתעז, שערכה האסטרטגי נובע ממיקומה בדרך לדרום תימן. מרכז העיר עדיין נמצא בידי כוחות הממשלה, אך החות'ים שולטים בחלקים נרחבים מסביבתה. השבוע נהרגו שתי נערות מפגיעת טילים ששיגרו החות'ים לעבר אזור מגורים.
עבור א-שהיד, שנאלצה לסגור את המספרה שלה לאחר שלקוחותיה הפסיקו להגיע, גם הבריחה אינה אפשרות. ילדיה, בני עשר וחמש, ניזונים בעיקר מאורז, לחם וגבינה. עלות הנסיעה והשכרת דירה במקום אחר גבוהה מכפי שהיא יכולה להרשות לעצמה. "אין לנו ברירה אלא להישאר בביתנו", אמרה, "גם אם מדובר בעניין של חיים ומוות".