רגע לפני פסגת טראמפ-שי: רשת הסיוע הסינית לאיראן נחשפת

לפי ה”וול סטריט ג׳ורנל”, טראמפ הבהיר לבכירי ממשלו ולעוזריו לקראת הפסגה כי שמירה על יחסים טובים עם שי נמצאת בעדיפות גבוהה. כתוצאה מכך, בכירים אמריקנים המעיטו בפומבי בחשיבות הסיוע הסיני לטהראן ונמנעו מביקורת שעלולה להכביד על המפגש.

מוקדם יותר החודש נשאל טראמפ אם יעלה בפני שי את התמיכה הסינית באיראן, והשיב: “אני חושב שהוא התנהל באופן סביר למדי, וגם אנחנו מתנהלים באופן סביר למדי”. ביולי, כשהתייחס לטענות שלפיהן סין ורוסיה מאפשרות לאיראן להמשיך במלחמה, אמר טראמפ כי שי הבטיח לו שסין לא תספק נשק לטהראן. “אני נותן בהם אמון”, אמר על שי ועל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. “ייתכן שיש דברים מסוימים שהם עושים, אבל עד כה, לפחות, לא היה מדובר במשהו משמעותי”.

המשלוחים שנחשפו הם חלק מזינוק בתנועת מטוסי המטען בין סין לאיראן. לדברי מומחי ביטחון, הנתיב האווירי הפך לעורק אספקה חיוני לתוכניות הכטב״מים והטילים הבליסטיים של טהראן, בעקבות המצור הימי שהטיל הצי האמריקני על המסחר האיראני.

המשלוחים נחתו בנמל התעופה הבינלאומי אימאם חומייני בטהראן וכללו, לפי נתוני המכס, מכשירי מעקב מבוססי GPS, מנועים חשמליים וחלקים למנועי מטוסים. רבים מהרישומים נשאו הפניה ל”סעיף 119” בתקנות המכס האיראניות, המעניק פטור מלא ממכס ליבוא של אמצעי לחימה וציוד ביטחוני. איראן הרחיבה את הרכבת האווירית באמצעות מאהאן אייר, חברת תעופה איראנית הנתונה לסנקציות אמריקניות. משרד האוצר האמריקני טוען כי החברה שימשה בעבר להעברת כסף, נשק וכוח אדם עבור איראן.

לפי נתוני FlightRadar24, מאהאן הגדילה את מספר הטיסות מבייג׳ינג, משנחאי ומגואנגג׳ואו לטהראן מכארבע טיסות בשבוע בתחילת מרץ לכ-27 בסוף אפריל. בשבוע הראשון של ספטמבר הפעילה החברה 39 טיסות מסין לאיראן, פי שניים מהרמה שנרשמה לפני המלחמה. רבות מהטיסות לא היו זמינות להזמנה באתר החברה, נתון המרמז כי התמקדו בהובלת מטען ולא בהסעת נוסעים.

ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה תיעד המכס האיראני גם משלוח של 300 טונות תרכובות כימיות מסין למשרד ההגנה. חברות סיניות נקשרו לאספקת נתרן פרכלורט, המשמש לייצור חומר הודף לטילים בליסטיים. במכתב שהגיע לידי העיתון כתבה החברה הסינית Haokun Energy כי תיאמה עם הרשויות בבייג׳ינג טיפול חשאי בחלק מרישיונות היצוא הדרושים. עם זאת, לא ניתן היה לקבוע אם העסקה יצאה לפועל.

חוקרים אמריקנים איתרו במקביל כמה חברות סיניות שפרסמו השנה הצעות למכירת רכיבים אלקטרוניים רגישים, לרבות רכיבים שנמצאו בכטב״מי שאהד. לפי גורמים אמריקניים, רשת רכש נוספת ניסתה להשיג מסין טילי כתף מתקדמים ולהעבירם לאיראן דרך בלארוס כדי להסתיר את זהות הלקוח, הניסיון נכשל.

אחת הטענות החמורות בתחקיר נוגעת לשימוש איראני בתצלומי לוויין שמקורם בגופים סיניים. גורמים אמריקניים הגיעו למסקנה כי איראן השתמשה בתצלומים לפני ואחרי תקיפה ב-17 ביולי שבה נהרגו שלושה חיילים אמריקנים. בכך, לפי העיתון, נקשר מידע שנרכש מגופים סיניים ישירות לתקיפה הקטלנית.

ממשל טראמפ כבר הטיל במאי סנקציות על שלוש חברות סיניות שסיפקו, לטענתו, מידע לווייני שעשוי לסייע לאיראן לפגוע בכוחות אמריקניים. בחודשים שלאחר מכן הוטלו סנקציות נוספות על גורמים מסין ומהונג קונג שהיו מעורבים לפי וושינגטון ברכש עבור צבא איראן ומשמרות המהפכה.

סין דחתה את הטענות ומסרה כי היא מקפידה על הכללים הבינלאומיים ומתנגדת ל”ניסיונות להשמיץ את סין באמצעות קישורה למלחמה”. בייג׳ינג טוענת כי היא מפקחת בקפדנות על יצוא מוצרים דו-שימושיים, אך אינה מכירה בסנקציות החד-צדדיות שמטילה ארה"ב.

לצד הסיוע הטכנולוגי, סין נותרה הקונה הגדולה היחידה של הנפט האיראני. לפי מחוקקים אמריקנים, היא רוכשת יותר מ-80% מיצוא הנפט הגולמי של איראן ומספקת לטהראן הכנסות של מיליארדי דולרים. העסקאות מתבצעות, לפי הדיווח, באמצעות חברות קש בהונג קונג, בנקים סיניים ותשלומים ביואן, באופן שמקשה על הרשויות האמריקניות לעקוב אחר זרימת הכספים.

למרות המצור האמריקני, כארבעה מיליון חביות נפט איראני הגיעו לסין בשבוע שלאחר השקת מבצע הסנקציות האמריקני. ארה"ב אמנם פגעה במכלית בבעלות סינית וברשתות רכש שפעלו עבור איראן, אך נמנעה עד כה מהטלת סנקציות על חברות או בנקים סיניים גדולים. המצב מעורר מחלוקת גוברת בוושינגטון. גורמי ביטחון ובכירים בממשל סבורים שההימנעות מעימות ישיר עם בייג׳ינג מחלישה את יכולתם של האמריקנים ללחוץ על טהראן. הסנאטורית הדמוקרטית, אליסה סלוטקין, קראה לטראמפ להפוך את הנושא למרכזי בפסגה עם שי.

“כיום קיימת מסה גדולה והולכת של ראיות לכך שחברות סיניות מסייעות לאיראן לפגוע בחיילים אמריקנים ולהרוג אותם, משמרות את תוכניות הכטב״מים והטילים של איראן ומחזיקות את כלכלתה בחיים”, כתבה סלוטקין לטראמפ. כעת, עם הגעתו של שי לוושינגטון, תידרש ארה"ב להכריע עד כמה היא מוכנה לסכן את יחסיה עם בייג׳ינג כדי לקטוע את קווי האספקה לטהראן.