32 שנה לאחר פיגוע ההתאבדות הקטלני בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס: שופט פדרלי בארגנטינה קבע כי קיימת תשתית ראייתית להעמדת שבעה איראנים ואיש חיזבאללה לדין בשל אחריותם לתכנון ולביצוע המתקפה הרצחנית. בהחלטה המשתרעת על פני 648 עמודים הורה לפני שלושה ימים (שני) השופט דניאל רפקס, לעקל לכל אחד משמונת החשודים נכסים בשווי של עד 500 מיליון דולר. איש מהם אינו נמצא בארגנטינה, והמשפט צפוי להתנהל שלא בפניהם.
הפיגוע בבניין הקהילה היהודית של ארגנטינה, AMIA, התרחש ב-18 ביולי 1994. טרוריסט לבנוני פוצץ מכונית תופת בכניסה לבניין ברחוב פסטר בבירה בואנוס איירס, רצח 85 בני אדם ופצע 330. זה היה הפיגוע הקטלני ביותר בתולדות ארגנטינה, שנתיים לאחר הפיגוע הרצחני בשגרירות ישראל בעיר. ארגון חיזבאללה, אף שלא קיבל אחריות לפיגוע, טען כי הוא בוצע בתגובה להריגת מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי בסיכול ממוקד של צה"ל בפברואר 1992.
למרות שלושה עשורים של חקירות, איש מהחשודים בקבלת ההחלטה, בתכנון המבצעי או בביצוע הפיגוע לא עמד עד היום למשפט. הליכים משפטיים קודמים עסקו ב"חיבור המקומי" ובטיוח החקירה: ב-2004 זוכו 22 נאשמים שנחשדו בסיוע המקומי, ובהליכים אחרים הורשעו בעלי תפקידים בשל שיבושים וראיות כוזבות. איש לא הורשע באחריות לפיגוע עצמו.
השופט רפקס, המכהן כממלא מקום בבית המשפט הפדרלי, קבע כי ההחלטה לבצע את הפיגוע התקבלה באוגוסט 1993 בצמרת המשטר האיראני. לפי החלטתו, ביצוע המבצע הוטל על חיזבאללה, שהקים רשת סיוע אזורית ומקומית באזור משולש הגבולות בין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי.
ארבעת החשודים שרפקס הגדיר כ"מבצעים באמצעות אחרים" הם: עלי פלאחיאן, שהיה שר המודיעין האיראני בעת הפיגוע; עלי אכבר ולאיתי, שר החוץ של איראן באותה תקופה; מוחסן רזאי, מפקד משמרות המהפכה לשעבר; ואחמד וחידי, מפקד כוח קודס בעת תכנון הפיגוע. לדברי השופט, הארבעה נטלו חלק בהחלטה המדינית והביטחונית לבצע את המתקפה ובארגונה.
שלושה איראנים נוספים הוגדרו "מסייעים חיוניים" לתוכנית: האדי סולימאנפור, שגריר איראן בארגנטינה בעת הפיגוע; מוחסן רבאני, איש דת איראני שכיהן כיועץ התרבות של השגרירות האיראנית בבואנוס איירס; וכן אחמד רזא אסגרי, דיפלומט איראני לשעבר ואיש מודיעין של משמרות המהפכה.
הנאשם השמיני הוא סלמאן ראוף סלמאן, המוכר גם בשם סמואל אל-רדה - אזרח לבנוני ואיש חיזבאללה. לפי ההחלטה, הוא שימש מארגן ופעיל מבצעי ותיאם את השלב האחרון של הפיגוע בבואנוס איירס.
ההחלטה משחזרת גם את ההכנות למתקפה. ב-10 ביולי 1994 רכשו המבצעים רכב מסחרי מסוג רנו טראפיק. עד 15 ביולי הותאם הרכב ונארזו בו כ-300 קילוגרמים של אמונאל ו-TNT. מכונית התופת הושארה בחניון ציבורי במרחק ארבעה רחובות מהמרכז היהודי, והופעלה בבוקר 18 ביולי - בשעה שבה הייתה בבניין תנועה ערה של עובדים ומבקרים.
העבירות שיוחסו לחשודים כוללות מעשי רצח ופציעה בנסיבות חמורות של שנאה גזעית או דתית, שימוש באמצעי המסוגל לסכן את הציבור וגרימת נזק ממניע מפלה. רפקס הגדיר את הפיגוע כפשע נגד האנושות, וגם הכניס אותו למסגרת המשפטית הבינלאומית של רצח עם.
באותו יום קיבלה הפרשה דחיפה משפטית נוספת: בית הדין הפדרלי לערעורים פליליים דחה את טענת ההגנה כי החוק המאפשר משפט בהיעדר נאשמים אינו חוקתי. השופטים אנחלה לדסמה, דייגו בארואטבניה וקרלוס מאהיקס קבעו כי הטענות לפגיעה אפשרית בזכויות הנאשמים עדיין תאורטיות, וכי מנגנון המשפט בהיעדר נועד למנוע מחשודים נמלטים לסכל את בירור האמת באמצעות סירובם להתייצב.
עם זאת, המשפט עדיין לא ייפתח מיד. הסנגור הציבורי המייצג את הנאשמים רשאי לערער על ההחלטה, ורק אם זו תאושר בערכאות הגבוהות יוכל רפקס להעביר את התיק לבית דין פדרלי למשפט פומבי בהיעדרם. לפי ההערכות שפורסמו בארגנטינה, המשפט עשוי להתחיל ב-2027 או ב-2028.
רפקס קבע כי אין בשלב זה די ראיות להעמיד לדין שני חשודים נוספים, עבדאללה סלמאן וחוסיין מונזר. הוא גם העביר את החלטתו לבית המשפט העליון, כדי שזה יבחן אם יש לאחד או לתאם את ההליך עם חקירת הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992. לפי התביעה, חיזבאללה ביצע את שני הפיגועים.
ב-AMIA, ארגון הקהילה היהודית של ארגנטינה, הגדירו את שתי ההחלטות "ציון דרך מכריע" בדרך לסיום עשרות שנות החסינות מעונש. הארגון ביקש לקדם את התיק במהירות למשפט פומבי והדגיש כי קורבנות הפיגוע ובני משפחותיהם ממתינים כבר 32 שנה לפסק דין שיקבע את אחריותם של מבצעי המתקפה.