טראמפ איים שכל הקלפים על השולחן - אך מול קים הוא משחק עם יד חלשה

"כל האופציות על השולחן", איים טראמפ רק השבוע. זאת, נזכיר, ימים ספורים אחרי שהודיע שקים התחיל לכבד את ארצות הברית. מה המשמעות של כך? אכן, כל האופציות על השולחן - אבל בהנחה שארצות הברית לא מפציצה מחר את קוריאה הצפונית בנשק גרעיני ולא יוצאת למלחמה קונבנציונלית, ומצד שני גם לא יכולה שלא לעשות דבר – מה בעצם נשאר? התשובה היא מחוות שנועדות להרתיע – והן לא עושות זאת, כפי שהוכיח הניסוי הגרעיני הבוקר. מחוות שנועדו בעיקר להרגיע את בנות הברית, וגם זאת הן לא בהכרח עושות.

לקריאה נוספת:
חרף הסנקציות והאיומים: קוריאה הצפונית ערכה ניסוי גרעיני שישי
בזמן המתיחות באזור: "טראמפ מתכנן לפרוש מהסכם סחר עם דרום קוריאה"
ארה"ב אישרה את הגדלת יכולת הטילים של דרום קוריאה

מדוע הניסוי היום משמעותי? - כלומר, יותר מקודמיו - הרי זה לא הניסוי הגרעיני הראשון אלא השישי. אלא שלגודל יש משמעות – והניסוי, שעוצמתו כמאה קילוטון, רב עוצמה פי עשרה מהניסוי הקודם; שהוא לכשעצמו היה רב העוצמה ביותר עד אז. עוד השוואה קטנה אבל פוקחת עיניים – עוצמתה של פצצת האטום שהוטלה על הירושימה הייתה 15 קילוטון; עוצמת הפצצה שהוטלה על נגסקי הייתה 21 קילוטון. קים הודיע שהניסוי כלל פיצוץ פצצת מימן – ושלפיונגיאנג יש את היכולת להרכיב פצצות מימן נוספות על טילים בין-יבשתיים. אולי, אולי לא. מי ייקח סיכון כדי לוודא? האם נשיא ארצות הברית ייצא למלחמה שבה עלולות להיהרס ערים אמריקניות?

התגובה הסינית לניסוי היא כבר בגדר רפלקס מותנה – גינוי לצד קריאה לשוב לשיחות ולשמור על איפוק. זאת כשבייג'ינג מוסיפה שהיא מחויבת לשמור על השלום בחצי האי הקוריאני – כלומר, למרות הכול סין נותנת לקוריאה הצפונית גיבוי בפועל, ולא תאפשר פגיעה בה.

יפן וקוריאה הדרומית בפאניקה מובנת. במקרה של התלקחות קוריאה הצפונית אולי תהפוך לעיי חרבות, אבל כך גם טוקיו וסיאול. המשטרים בשתי המדינות מתונים יחסית בהשוואה לפיונגיאנג, וקראו בעבר לדיאלוג עמה ולהליכים דיפלומטיים. גם כעת קוראות שתי המדינות לקהילה הבינלאומית לפעול – כלומר עוד סנקציות, עוד גינויים. סיאול מאותתת לוושינגטון שתשמח לראות מחויבות נוספת – אולי הזזת מפציצים אסטרטגיים, אולי קירוב צוללות גרעיניות או כוח נושאת מטוסים.

וכבר יש קולות בשתי המדינות המהרהרים בקול רם על הסתמכות עצמית. חוקת יפן פציפיסטית, במיוחד בנושא נשק גרעיני. האומה הזוכרת את הירושימה ונגסקי חשה רתיעה מובנת ממירוץ חימוש גרעיני. אבל, גם בסיאול, גם בטוקיו, יש חשש אמיתי עד כמה ארצות הברית באמת מחויבת להן? האם ברגע האמת ישלח טראמפ חיילים אמריקניים למות, האם יסתכן במהלומה על עריו כדי לנקום את נקמת יפן וקוריאה הדרומית? הרי בשבוע שבו גינה את פיונגיאנג הודיע טראמפ במקביל שהוא מבקש לבטל את הסכם הסחר עם סיאול.

לשיטתו של טראמפ הסכמי הסחר האמריקניים עם סין, יפן וקוריאה הדרומית הרסניים לארצות הברית והשמידו את בסיס הייצור האמריקני לטובת המזרח; ושתי בנות הברית האלה מתחרות בוושינגטון באופן לא הוגן מצד אחד, בעודן מקבלות הגנה אמריקנית יקרה מצד שני. האם באמת ייצא למלחמה למען בנות הברית האלה? בהינתן היכולות המדעיות והטכנולוגיות של יפן וקוריאה הדרומית הן יכולות להפוך למעצמות גרעיניות בזמן קצר להפליא. ואז ישנו מצב של הרתעה הדדית מלאה. או ששיווי המשקל הכה שביר הזה יתמוטט סופית.

החלופות העומדות בפני טראמפ ברורות, ומדכדכות. בסופו של דבר אין לארצות הברית אופציה צבאית אמיתית מול קוריאה הצפונית בשלב זה. נכון, אם קים ישתגע ויטיל פצצת אטום על שטח אמריקני או ייצא למלחמה בחצי האי הקוריאני הכל משתנה. אבל כל עוד הוא עורך ניסויים – טראמפ יכול לאיים, וקים יכול לאיים - ושניהם אכן עושים זאת. יהיו עוד כמה סנקציות, עוד נזיפות פומביות ממוסקבה ומבייג'ינג, מלוות בקריאות להורדת המתח, ותהיה פריסה מצולמת ומדווחת היטב של צוללות, מפציצים, סוללות טילים נגד טילים, ומה לא. תהיה תגובה מצד ארצות הברית וקוריאה הדרומית שתכונה "תגובה צבאית" - אבל כרגע שום צד לא מעוניין במלחמה כוללת.

טראמפ כינה את המעשים "עוינים ומסוכנים מאוד", וקבע כי הניסוי הוא "מבוכה גדולה עבור סין, שלא מצליחה לסייע אלא במעט". אך מעבר לציוץ, הוא חייב לעשות משהו, והוא יעשה. השאלה אם רק סמלי, או סמלי עם משמעות לטווח ארוך – העברת נשק אסטרטגי לידי קוריאה הדרומית, למשל. שהרי, לדבריו, "קוריאה הדרומית מגלה, שכפי שאמרתי, דרך הפיוס לא תעבוד עם קוריאה הצפונית - הם מבינים רק דבר אחד!".

ועוד דבר קטן – הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה, היא קוריאה הצפונית, הוכרזה רשמית ב-9 בספטמבר 1948. זה היום שבו בדרך כלל מודיעים הודעות דרמטיות. לכאורה היינו מצפים שההודעה על הניסוי בפצצת מימן, והניסוי עצמו היו נערכים ממש באותו יום, ולא כמעט שבוע לפניו. אולי צירוף מקרים, אולי זה הבידור המרכזי ליום העצמאות - ואולי קים מתכנן משהו נוסף, דרמטי, לשבת הקרובה.