לפני 71 שנה שוחרר מחנה ההשמדה מיידנק מידיהם של הנאצים עם התקדמות הצבא האדום. לציון המאורע, פרסם היום (חמישי) המגזין הגרמני "הבילד" סרט שבו מספר חנה רוזברוך בת ה-86 על הדרך שבה הצליחה לשרוד את התקופה הקשה, כאשר כל משפחתה הושמדה בתאי הגזים והיא נאלצה לשמש הליצנית של המחנה, כדי לשעשע את הגרמנים ובכך להישאר בחיים.
הסרט שפורסם ב"בילד"
"ביום חורף, בשנת 1941, הנאצים הגיעו לגטו שבו חיינו במשך כמעט שנה", סיפרה. "הם לקחו את כל התושבים, כולל את אחי ואחותי הקטנים - חיים והלה. ההורים שלנו נלקחו לעבודות כפייה ונותרנו שלושה ילדים קטנים והיינו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו".
היא סיפרה עוד כי "אני הייתי בת שמונה. במשך שעות צעדנו בקור העז לכיוון מזרח. החזקתי את ידיהם של אחי ושל אחותי ומאות נוספים צעדו עמנו". לדבריה, "אף אחד לא עזר לנו והגענו לשערי המחנה. לפנינו עמד חייל גרמני עם כלב שמירה, שאותו הוא שיסה באחיי. כרעתי על ברכיי והתחלי לבכות ולהתחנן שישאיר אותם עמי. אנחנו גם ככה כבר בלי הורים. מאוחר יותר באותו יום הבנתי שהם הומתו בגז ונשרפו".
רוזברוך סיפרה כי משום שהיא ידעה לדבר גרמנית, לרקוד ולשיר, היא חופשה לליצן ובידרה את השומרים הנאצים במהלך הערבים. "כל ערב הלכתי לקזינו", נזכרה. "הבריונים הנאצים עשו שם חיים. הם אכלו, שתו וחגגו אחרי ההרג היומיומי. שרתי עבורם את ה'הורסט וסל' (המנון המפלגה הנאצית) ושירים בפולנית. באופן אירוני, שעשעתי את אלו שרצחו את אחיי ולקחו את הוריי".
לטענת רוזברוך, הדבר שהקשה עליה יותר מכל היה הבדידות. "ההורים שלי לא היו שם. האחים שלי מתו בתאי הגזים. חשבתי שלעולם לא אהיה חופשיה יותר, אבל רציתי לשרוד. רציתי לספר לכולם את מה שעבר עליי", אמרה.
לאחר שהצבא האדום שחרר את המחנה, רוזברוך מצאה שוב את הוריה. בסתיו 1944 משפחתה ברחה עם דרכונים מזויפים לצ'כוסלובקיה, משם לאוסטריה ואז לאיטליה. ב-1948 משפחתה הגיעה סוף סוך לישראל. כיום היא מתגוררת בתל אביב ויש לה שני ילדים, חמישה נכדים ושישה נינים.