הרשימה המשותפת ראשונה להודיע: נמליץ על אייזנקוט לראשות הממשלה

ראשי המפלגות שומרים את הקלפים קרוב לחזה. בנתיים רק המשותפת מודיעה באופן חצי רשמי שתמליץ על אייזנקוט לראשות הממשלה אצל הנשיא. ההערכה היא שגם רע"ם תנהג באופן דומה. משום מה בנט וליברמן נמנעו עד כה מלצאת בהצהרה חד משמעית בעניין. השיחות אצל הנשיא צפויות להתחיל ביום רביעי הקרוב.

במהלך השנים נמנעו המפלגות הערביות מלהמליץ על מועמד לראשות הממשלה. ב-2019 חרגו לראשונה מהנוהג הזה, כאשר לאחר הבחירות לכנסת ה-23 המליצו כלל מועמדי הרשימה המשותפת בפני נשיא המדינה על בני גנץ לראשות הממשלה.

נתחיל בתניהו. מה הוא רוצה? בעיקר את המשך המצב הקיים. ראש ממשלה. כשאין הכרעה פוליטית, מי שישן בבלפור הוא המנצח. כרגע זה הוא.

בליכוד כבר מתדרכים שבחירות נוספות עשויות להיות דווקא תרחיש מצוין עבורם. ההסבר שלהם נשען על כמה הנחות: הפעם גוש איזנקוט הגיע מאורגן יותר, עם הסכמי עודפים, בעוד שבגוש הקואליציה התמונה הייתה הפוכה. הפעם נרשמה מוטיבציית שיא לצאת להצביע במעוזי האופוזיציה - אחרי המכה המורלית והדמוגרפית שספג הגוש ספק אם יגיעו בכמויות כאלה. הפעם הצליחו להביא לקלפיות גם ישראלים שירדו מהארץ - לא בטוח שיגיעו שוב בהיקפים שהגיעו.

במקביל, נתניהו מנהל קמפיין דה-לגיטימציה אגרסיבי. ההתנהלות שלו היא במידה רבה בית ספר לניהול קמפיין: במקום להתמקד בשאלה מה היה - 7 באוקטובר, החקיקה המשפטית או סוגיית גיוס החרדים - הוא מעביר את הדיון לשאלה מה יהיה. מי יישב עם המפלגות הערביות? מי יוכל לקבל החלטות ביטחוניות ולתקוף באיראן? הוא מבקש להעביר את הדיון מהמאזן של הממשלה היוצאת אל החששות מפני הממשלה הבאה, וזה עבד בבחירות. הקמפיין שלו לא הניע את הבוחרים לקלפיות מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן.

בצד השני ניצב גדי איזנקוט, שהנחת היסוד שלו שונה בתכלית: בחירות נוספות הן התרחיש שממנו הוא רוצה להימנע. גם אם הוא מעוניין להגיע בסופו של דבר לממשלת אחדות, הוא צריך קודם להביא את נתניהו לקצה. לכן הוא מדבר על שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות בכנסת, על ועדת חקירה ממלכתית, ביטול חוקים, הגבלת כהונה ואולי גם חוק הנאשם.

אלא שזהו משחק מסוכן. אם יחצה את הרוביקון וילך לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, ולא תקום ממשלה, הוא יספק לליכוד תחמושת לקמפיין נגדו. אם יצליח להקים ממשלה עם חרדים וערבים או חלקם, לא בטוח שתהיה לה יציבות לאורך זמן. ואם יבחר בסופו של דבר להצטרף לממשלת אחדות עם נתניהו, הוא יצטרך לוודא מראש שלא יהיה "בני גנץ 2". בין היתר, יהיה עליו להבטיח שמינוי יו"ר הכנסת יהיה של אדם שנאמן למהלך, ולא של יו"ר לעומתי לממשלה.

בינתיים, איזנקוט גם מסמן את מי שמנסה לפנות לאנשיו מתוך הקואליציה. המסר הוא החוצה, אבל גם פנימה: מי שינהל מגעים כאלה יזכה לשיימינג. המטרה היא להרתיע חברי כנסת מלנסות להבקיע בתוך המפלגה ולמנוע עריקות. אלא שלא בטוח שמדובר רק בהפגנת כוח. ייתכן שיש כאן גם חשש אמיתי מפני מהלך כזה. החשש ניכר גם בסיפור על חברת כנסת נכנסת שלא השיבה לשיחה מהשרה סטרוק, ושדיווחה על עצם קיומה. השאלה אם היו אחרים שכן השיבו לשיחות, אבל לא דיווחו עליהן.

ובנט? שותק. אם הולכים לבחירות נוספות, הוא יוכל לומר: אמרתי לכם, רק ימין מנצח ימין. מנגד, גם הוא ספג מהלומה בבחירות ונשאר עם עצמו ועוד שישה חברי כנסת נוספים. ההישג של 12 המנדטים הוא שלו, אך הוא משותף לו וללפיד. אם תרצו, פירעון החוב של מימון המפלגות שהביאה יש עתיד.

ואם כבר לפיד, כדאי להתעכב גם עליו. האירוע הזה כמעט נבלע בתוך הדרמה הפוליטית, אבל האיש נותר הוא ועוד ארבעה חברי כנסת בלבד - שפל חסר תקדים בתולדות יש עתיד. במקביל, הוא נפרד מכמה חברי כנסת בולטים, בהם ולדימיר בליאק, נאור שירי וקינלי טור-פז.

ליאיר גולן וליאיר לפיד אין מרחב תמרון גדול. נקודת המוצא שלהם היא שלא יישבו עם נתניהו בשום מצב. אולי זו גם הסיבה לנוכחות התקשורתית הבולטת שלהם ולניסיונות להוביל מהלכים פוליטיים, לרבות כאלה שכוללים שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות.

ואיפה ליברמן? הוא שחקן פוקר פוליטי ותיק, הוא ממשיך להבטיח, וגם להאמין, שיצליח להבקיע לתוך הקואליציה. ההיסטוריה שלו עם איזנקוט ידעה עליות ומורדות עוד מהתקופה שבה הראשון היה שר הביטחון והשני רמטכ"ל. מבחינתו, המחויבות להפלת נתניהו נמצאת בראש סדר העדיפויות. השאלה היא מהם גבולות הגזרה שלו: האם הוא מוכן ללכת עד לבחירות נוספות, או שיש לו שפן אחר בכובע?

ואחרונים, החרדים. דרעי, אחרי המהלומה שספג, עסוק כרגע בעיקר בשיקום מעמדו הפוליטי, ובמקביל הוא עדיין כבול להבטחותיו להישאר עם נתניהו. ביהדות התורה יש מי שמעריכים שאם תתקבל החלטה על מהלך פוליטי, הוא ייצא לדרך רק אחרי שכל הכוכבים יסתדרו. הם לא מתכוונים להיות הראשונים שיקפצו למים, אלא להמתין עד שיתברר שהמהלך יציב ושיש אפשרות ממשית לקבל את מבוקשם בסוגיית הפטור מגיוס. הם לא ייפרדו בקלות מגוש הימין ומהציבור המסורתי שהלך איתם לאורך השנים.

כולם מנהלים כרגע משא ומתן עוד לפני שהמשא ומתן הרשמי התחיל. נתניהו מבקש לשמר את השלטון ואינו חושש מבחירות נוספות, איזנקוט מנסה למנוע אותן ולייצר חלופה, וכל אחד מהשחקנים האחרים בוחן כמה כוח יש לו וכמה רחוק הוא יכול למתוח את החבל.