בתולדות העם היהודי יש רשימה ארוכה של אנשים שעמדו על המילה שלהם עד הסוף. הקנאים בירושלים עמדו במילתם ונלחמו עד חורמה, ושרפו את מחסני התבואה של העיר; או אלעזר בן יאיר שעמד במילתו, על צוק מצדה. הם היו נאמנים להבטחות שלהם עד הרגע האחרון. והתאבדו, פרטית וקולקטיבית. בימים האחרונים מאז הבחירות אני שומע מפרשנים פוליטיים ופוליטיקאים מסוימים את הנרטיב הזה שוב, הפעם מתוך המחנה שלי: הבטחנו לבוחרים שלא נשב עם ההוא ולא נישען על ההם, ולכן אסור לזוז סנטימטר.
אין שטות גדולה מזו. גם ״להחליף את נתניהו״ הייתה הבטחה, והיא הייתה הגדולה מכולן, זו שבשבילה הלכו בוחרי הגוש לקלפי. מי שמתעקש עכשיו לקיים כל הבטחה קטנה, ימצא את עצמו בלי אף הבטחה שקוימה, וגם בלי מדינה.
הטור הזה מיועד לכולנו, אבל במיוחד לארבעה אנשים: יאיר גולן, גדי איזנקוט, נפתלי בנט ובמיוחד ידידי אביגדור ליברמן שמתעקש לומר מה הוא לא מוכן, ופחות מה כן. חברים, אתם מחזיקים עכשיו ביד את ההחלטה אם נתניהו ימשיך לשלוט בישראל. כלומר, האם עוד יש סיכוי למדינת ישראל להמשיך להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ממשלת אחדות כמשל העקרב והצפרדע
אז בואו נדבר במספרים, כי הם לא משקרים. לגוש של נתניהו יש 53 מנדטים. בלי יהדות התורה, שכבר הכריזה שהיא לא בכיס של אף אחד, מדובר ב-46. לכם יש 48. למפלגות הערביות יש 19, מתוכם שמונה של רע״מ.
מכאן נשארות שלוש דרכים, ושתיים מהן מובילות לאותו מקום. הראשונה היא אחדות עם נתניהו. כולנו מכירים את משל העקרב שביקש מהצפרדע להעביר אותו את הנהר והבטיח שלא יעקוץ. באמצע הנהר הוא עקץ, ושניהם טבעו. ״זה הטבע שלי״, אמר. העקרב יישאר עקרב. תשאלו את בני גנץ. כל מי שנכנס עם נתניהו לממשלה בשנים האחרונות יצא ממנה מרוסק, ועם העוקץ בגב.
הדרך השנייה היא בחירות חוזרות, במרץ או באפריל, וזה סוף הסיפור. עד אז נתניהו נשאר ראש ממשלת מעבר, בלי ריסון ובלי בלמים, ומי שרוצה לדעת איך ייראו הבחירות הבאות, שיסתכל על אלה שהסתיימו זה עתה. בבוקר יום הבחירות פשטה המשטרה על בתיהם של פעילי רע״מ בנגב, פרסמה ותדרכה על החשדות לאורך כל היום, והליכוד מיהר לצעוק שגונבים לו את הבחירות, ואולי אף הרוויח כך אי אלו קולות. רק אחר כך התברר שהמידע הגיע מממלא מקום ראש הסגל של נתניהו, ולפי הדיווחים הועבר ישירות למשטרה בשיחת טלפון. ארבעה חשודים כבר בדרך לשחרור, בשל חוסר ראיות. עכשיו תארו לעצמכם סיבוב נוסף, כשהאיש הזה ממשיך, בלי מעצורים, והמשטרה ממשיכה לשרת אותו ולצדה גם השב״כ שעליה הוא החל בהשתלטות. דיקטטורה בהתהוות.
בינתיים, חצי שנה נוספת של ממשלת מעבר היא חצי שנה של סנקציות שמתקרבות, עם ראש ממשלה שמציע ״כלכלת קריפטו״ כדי לעקוף אותן, ומשיב לבנק ישראל, שהזהיר ש״מטבעות קריפטו לא יכולים לשמש כמסלול עוקף סנקציות״, שהוא ימשיך לעשות ״מה שאני חושב״.
אל תספרו לעצמכם שבסיבוב הבא זה ייראה אחרת. צריך לומר את האמת המרה, גם אם היא כואבת: אף אחד מכם לא הביא הפעם מנדטים מהצד השני. הקמפיינים העבירו קולות מאחד לשני במקום להגדיל את הגוש, ואיש לא חשב באסטרטגיה מנצחת. זו מערכה למבוגרים, לא לילדים פוליטיים. בעוד כמה חודשים תרוצו שוב מול אותו נתניהו, עם אותו גוש מפוצל, כשהפעם הוא יארגן טוב יותר את הגוש שלו. ומה תרוויחו? שקיימתם את כל ההבטחות. אחלה.
נותרה הדרך השלישית: הסכם עם מנסור עבאס, ותמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, ואולי גם של החרדים. החשבון פשוט: 48 ועוד שמונת חברי רע״מ הם 56, מול 53, או 46 בלי יהדות התורה. אם הרשימה המשותפת תימנע, אפשר להשביע ממשלה, אפילו בלי ליברמן אם יתעקש על ההבטחות שלו כל הדרך להרס. זו לא תהיה ממשלת החלומות, רחוק מכך, אבל זו תהיה ממשלה שתעצור את ההידרדרות ותחזיר את המדינה למסלול.
אני יודע שזה מורכב. אבל הערבים אינם אורחים כאן. הם חמישית מאזרחי המדינה, חלק מהכלכלה, מהרפואה ומהמשטרה. הם הרופאים שמטפלים בהורים שלכם, הרוקחים, האחיות והשוטרים, ובלעדיהם המדינה הזו פשוט לא עובדת. אפשר להתווכח איתם ולהתנגד לעמדותיהם, כמו עם כל שותף אחר. אי אפשר לסמוך עליהם בחדר המיון ולפסול אותם בכנסת.
הציבור כבר הבין את זה. נתניהו איים במשך חודשים שאיזנקוט יקים ממשלה עם עבאס, הציבור שמע, לקח זאת בחשבון והצביע. בסקר של מרכז אקורד באוניברסיטה העברית, שנערך בערב הבחירות, 61 אחוז ממצביעי גוש השינוי העדיפו ממשלה בראשות איזנקוט עם רע״מ. סקר נוסף שנערך לאור תוצאות הבחירות אישרר את הנתונים. ונתניהו עצמו? ב-2021 הוא היה מוכן להקים ממשלה עם עבאס, ולפי עדותו של סמוטריץ׳, רק הוא מנע זאת ממנו. מה שהיה כשר לנוכל כדי להישאר בשלטון, כשר גם כדי להחליף אותו.
קואליציית הממשלה ב1992: ש"ס בפנים, הערבים תמכו מבחוץ
כבר היינו במקום דומה. ב-1992 בנינו עם רבין גוש חוסם, בתמיכה מבחוץ של חד״ש ומד״ע, והבאנו את ש״ס לקואליציה. לא שאלנו אף אחד ולא פחדנו. כמה זעקו אז אצלנו שאנחנו הופכים את רבין לליכוד ב׳, וכמה מאמרים נכתבו נגדנו, שאנחנו מובילים את המדינה לאבדון. אני זוכר הכול. אבל הייתה לנו מטרה וידענו לדרג סדרי עדיפויות. ככה ניצחנו, וככה קמה הממשלה שהביאה את אוסלו ואת השלום עם ירדן, והשקיעה יותר מכל ממשלה אחרת בהיסטוריה במערכת החינוך.
אין פוליטיקאי מאז 1948 שהקים קואליציה בלי להתפשר. זו הדמוקרטיה, ופוליטיקה היא אמנות האפשר.
אז הנה, רבותיי, שלושת הלאווים החדשים שלכם: לא לממשלה בראשות נתניהו. לא לרוטציה שתשאיר אותו בשלטון. לא לבחירות חוזרות. את כל שאר הלאווים מהקמפיין אפשר לדחות קצת, וצריך לדחות לפחות אחד מהם. תפסיקו לגמגם, תפסיקו להתנצל, ותפסיקו לרקוד לפי החליל של נתניהו, שקבע לכם מי כשר ומי פסול.
כשהאלטרנטיבה היא מצדה, מותר להתגמש, לדחות ולהיות ריאליים. נתניהו כבר סיים לטפס בשביל הנחש, ועומד למעלה, על הצוק. מי שרוצה לקפוץ איתו - מוזמן לעשות זאת בלעדינו.