משחק הכוחות: מה באמת עומד מאחורי העיכוב בפסיקת בג"ץ?

קשה עוד להעריך מה הסיכוי שמהלך כזה אכן יקרה. יש הרבה מאוד מהמורות פוליטיות לעבור - התנגדות של ליברמן לכל שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, התנגדות אפשרית של הפלג של חילי טרופר בתוך המפלגה של איזנקוט. ישנם גם דיווחים, שטרם אומתו באופן עצמאי, על מעורבות של טראמפ ומרים אדלסון במגעים לצירופו של בנט לממשלה בראשות נתניהו, במסגרת מתווה שלפיו בנט יכהן כשר הביטחון וכסגן ראש הממשלה, ולפיד כשר החוץ. לכן נקודת המוצא של היוריסטוקרטיה היא שהחוקים לא יבוטלו על ידי הכנסת, לפחות לא בטווח הקרוב. אז מה המהלך שלה?

מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות, עמית הוציא צו על תנאי נגד רפורמת השידורים בגין "כשלים בהליך" (זכרו: ההליך הוא המהות החדש של היוריסטוקרטים). כלומר, עמית מאותת שהוא ממשיך בכל הכוח, ולא מחכה לביטול החוקים על ידי הכנסת.

הצעד הקריטי ביותר הוא בנוגע לשינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים. כאן, לאור ההערות החד-משמעיות של השופטים (ולא רק עמית), בג"ץ יפסול את השינוי בהרכב הוועדה בטענה ל"פוליטיזציה" של הליך בחירת השופטים. עמית אמר בדיון ש"עוברת בכולנו חלחלה מעצם הרעיון שפוליטיקאים יבחרו שופטים", וכי "הוא ונציגי עורכי הדין יודעים יותר טוב מהפוליטיקאים מי שופט טוב יותר". אני מזכיר שכל השופטים הסכימו עם הקו הזה.

מכיוון שהחוק נכנס לתוקף בכנסת הנוכחית, בג"ץ אמור לשחרר את פסק הדין, שלהערכתי כבר כתוב. הסיבה שהוא לא משחרר אותו היא פוליטית. הוא בודק את העיתוי המתאים ביותר לעשות כן, והוא יכול לשחק עם העיתוי, כי עמית יכול לומר שאין דחיפות כל עוד לא הוקמה הוועדה החדשה ואין ממשלה. עם זאת, לדעתי אנחנו צפויים לפסיקה הדרמטית הזו בעתיד הקרוב.

למרות שאסתר חיות בבג"ץ הסבירות דיברה על כך שצריך "הסכמה רחבה" כדי לתקן את חוקי היסוד, להערכתי בג"ץ איננו מעוניין בממשלה רחבה, כי היא תיאלץ לעשות שינוי גם בנושא בחירת השופטים. כי התוצאה של פסילת התיקון של לוין וסער תהיה ברורה: יש להקים בית משפט חוקתי, כלומר, להפקיע את כל הסמכויות הפוליטיות מבג"ץ - ובכלל זה את הסמכויות לפסילת חוקים - ולהעבירן לבית משפט נפרד, ששופטיו נבחרים על ידי הפוליטיקאים ברוב כזה או אחר (בגרמניה נדרש רוב של שני שלישים).

זו תוצאה אסונית מבחינת היוריסטוקרטיה. בשנייה אחת בג"ץ עלול לאבד את כל הכוח הפוליטי שהוא לקח לעצמו ללא הסמכה מהכנסת. ודווקא פסילת התיקון של לוין וסער היא שתוביל לתוצאה הבלתי נמנעת הזו. כי אין דמוקרטיה מערבית אחת בעולם שבה לבית המשפט שלה יש כוח לפסול חוקים, אבל מי שבוחר את השופטים הוא רוב "מקצועי". כי הנחת המוצא היא שבמקום שבו יש כוח פוליטי, נדרשת גם אחריותיות פוליטית - כלומר, בחירה על ידי נבחרי העם.

אז מסתבר שהיוריסטוקרטיה היא הגורם המקטב ביותר עבור עם ישראל. עוד בשנת הרפורמה בג"ץ מנע הסכמות, כי לאופוזיציה לא היה כל אינטרס להסכים לפשרה, ביודעה שיש סיכוי שבג"ץ עצמו יפסול את התיקון החוקתי. היוריסטוקרטיה מבינה היטב שממשלת אחדות, שתצטרך לטפל בהשלכות הפסילה של תיקון לוין-סער ותקים בית משפט חוקתי, היא הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות לה. כי המשמעות של ממשלה כזו תהיה כמעט בהגדרה החזרת כוח פוליטי למוסדות פוליטיים.