יום שישי, לאחר תוצאות האמת ובשוך הסערה הגדולה, שורה תחתונה בוהקת וחד משמעית: נתניהו נכנס לבחירות האלה עם 68 מנדטים וסיים את הבחירות עם 53 מנדטים. גם זה לא בטוח, אבל על זה בהמשך. נתניהו יכול לצעוק, לאיים, לעשות כל ספין שבעולם מקטאר ועד ירושלים אבל אין לו ממשלה. הוא יודע את זה ולכן ניסה ועדיין מנסה להרים לשמיים את סיפור קטאר, בינתיים ללא הצלחה.
פתאום כספים מקטאר מפריעים לו. כל מה שנותר לו הוא לקלקל לצד השני, לעשות כל תרגיל ושטיק כדי למנוע מאיזנקוט להקים ממשלה ואז ללכת לבחירות נוספות. זה מה שהוא באמת רוצה, בחירות נוספות כי הפעם הוא יגיע מאורגן יותר, בלי כל מיני עופר וינטרים, ללא עשרות אלפי ישראלים שיגיעו להצביע מכל קצוות תבל, עם אחוזי הצבעה נמוכים יותר במגזר הערבי. בבחירות נוספות הוא יכול להגיע ל-61 מנדטים.
ועוד דבר: אין לו באמת גוש של 53 מנדטים. יהדות התורה עם 7 מנדטים צועקת עוד לפני פתיחת הקלפיות שהם לא בגוש נתניהו. מרגע סגירת הקלפיות הם צועקים חזק יותר שהם לא בגוש נתניהו, שולחים שליחים לאייזנקוט שיישב איתם על קואליציה. בינתיים לא יושבים איתם, אבל להכליל אותם בגוש נתניהו זה לא ממש נכון.
ויש גם את אריה דרעי, המפסיד הגדול של הבחירות והשותף הגדול של נתניהו מאז שנת 2015. דרעי החזיק לו עד היום את הממשלות. הרבה מהרעיונות איך להקים ממשלות של גוש נתניהו היו שלו. ״ביבי צריך אריה חזק״, זעקו בזמנו שלטי הבחירות של ש״ס. אז זהו, אריה היום חלש, מוכה, עם המון בעיות מבית, עם מצביעים מסורתיים שברחו ממנו ועם פחות מצביעים חרדים. הוא מאיים להתפטר למרות שאין מה להאמין לו.
ולכן, אין ספק שגוש השינוי רצה יותר, הרבה יותר, אבל אין מה להשוות את מצבו לזה שהיה ערב פתיחת הקלפיות. המצב הרבה הרבה יותר טוב.