המבחן של איזנקוט: אחדות לאומית או המשך החרם הפוליטי?

הצמד שעבד בעבר יחד, וכיום פועל בשני ערוצי תקשורת מתחרים - מומו פילבר בערוץ 14 וצורי שרון ב-i24NEWS - הציג לאורך הקמפיין תמונת מצב שונה מזו שהציגו סוקרי ערוצי התקשורת המזוהים עם המרכז והשמאל. המבחן האמיתי יהיה כמובן מול תוצאות האמת הסופיות, אבל כבר נראה שהם קלעו יותר למציאות בהשוואה לסוקרים של תקשורת השמאל בישראל.

אבל הסקרים הם רק קצה הקרחון. בעידן של חילופי הגמוניות, המאבק אינו רק על מוקדי הכוח הפוליטיים, המשפטיים והכלכליים, אלא גם על עיצוב התודעה של הציבור. וכאשר המציאות אינה תואמת את תמונת העולם של ההגמוניה הישנה, מתעורר החשד שגם כלים "מדעיים", כמו סקרים, משמשים להנדסת תודעה שתואמת את האינטרסים שלה. השאלה המעניינת באמת איננה רק מי מהסוקרים צדק, אלא כיצד קרה שההגמוניה הישנה איבדה את היכולת להבין את המציאות החברתית והפוליטית בישראל.

אם לאחר הרפורמה, המחאה, השבעה באוקטובר, המלחמה שנמשכת יותר משלוש שנים, ההתגייסות המסיבית של הערבים, מסע הסעות של שמאלנים מחו"ל ואחוזי הצבעה שהגיעו לשיא במחוזות השמאל, הקבוצה ההגמונית שמתקראת "גוש השינוי" זוכה לסדר גודל של 48 מנדטים, זה כישלון מוחלט ומהדהד של המנהיגים הפוליטיים של ההגמוניה הישנה.

ההגמונים בישראל הם קבוצת האחוס"לים - הקבוצה הסוציולוגית שרואה את עצמה כיורשת החוקית של מפא"י ההיסטורית. קבוצה זו מצטמקת דמוגרפית, וכדי להגן על מוקדי הכוח היא עשתה שימוש בשליטתה על מוקדי כוח משפטיים, כלכליים וצבאיים. החרם שהוטל על תומכי נתניהו, הקבוצה הסוציולוגית של המזרחים המסורתיים, קבוצה גדולה מאוד בעם ישראל שמזוהה עם מסורתיות, מתינות וחיבור לשורשים, הפך להיות חרב פיפיות עבור ההגמונים.

מה שאנו רואים בתקופה האחרונה הוא קריסת האסטרטגיה הרדיקלית של האחוס"לים. ראשית, ראינו את מנדלבליט קורס בעדותו במשפט נתניהו ומוצג ככלי משחק בידי שי ניצן, איש אמונו של אהרן ברק. נאור אמרה שמשפט נתניהו הוא משפטו של מנדלבליט, אבל האמת היא שהוא הפך למשפט של הדיפ סטייט שבא לשמר את מוקדי הכוח של ההגמונים לשעבר, האחוס"לים.

ושנית, מי שהוביל את מחאת בלפור, ולאחר מכן את מחאת קפלן שהפכה למחאת החטופים, נכשל כישלון חרוץ. הקו הרדיקלי של מובילי המחאה, שסירב לכל פשרה בהיבט החוקתי, שעשה שימוש במשפחות החטופים כקרדום פוליטי לחפור בו, שסירב להכיר בכך שנתניהו לא הפקיר את החטופים אלא החזיר את כולם, שיצר סערות מדומיינות שוב ושוב באמצעות ערוצי התקשורת המשרתים אותו - מצא את עצמו מונה כ-48 מנדטים בלבד

איזנקוט מצוי כרגע בצומת קריטי עבור הקבוצה ההגמונית. האם סוף סוף הוא יפעל להסרת החרם על המזרחים המסורתיים, יושיט יד לשיתוף פעולה במסגרת ממשלת אחדות לאומית, שתאפשר הן את השגת הניצחון המוחלט במלחמה ואת מיטוט המשטר האיראני, והן את הסדרת שני הפצעים העמוקים בחברה הישראלית שדורשים הסכמה רחבה - חוק הגיוס והסדרת המשבר החוקתי - או שהוא ימשיך במדיניות ה"לא, לא", שאפיינה את מדיניותו של ליברמן עד כה, שמצא את עצמו בעמדת הממורמר מחוץ לעמדות השפעה?

האסטרטגיה הרדיקלית של האחוס"לים לשימור כוחם קרסה הן פוליטית והן משפטית. ואם האחוס"לים רוצים לחזור לעמדת השפעה, להיות שחקן משמעותי בעיצוב המדיניות של עם ישראל, מצופה מאיזנקוט לדחות את הקו הרדיקלי שמזוהה עם מפלגת הדמוקרטים, שמונה סדר גודל של 9 מנדטים, ולהתחבר למה שעם ישראל רוצה - אחדות ופתרון בהסכמה של בעיות יסוד חברתיות היסטוריות.

וזה המבחן של איזנקוט. האם להיות מנהיג מלכד או מנהיג ממורמר שמופעל כמו בובה על חוט על ידי קפלניסטים קיצוניים מבית היוצר של רונן מנליס ודומיו.

פרופ' משה כהן אליה הוא מומחה למשפט חוקתי, מייסד "מסד הארץ" - מכון המחקר של עם ישראל.