"הסכמים ביטחוניים יובילו לשיפור מצבנו הביטחוני"

"החשש שלי הוא שאנחנו נראה את סעודיה מתקרבת למקומות מסוכנים כמו טורקיה וברית מכה, ששמענו עליה, עם פקיסטן הגרעינית. שותפויות כאלה מסכנות את האינטרס הישראלי באזור, ואי אפשר לא לעשות כלום. לכן אנחנו מציעים לשנות את הגישה לנושא הסעודי ולהגיד: סעודיה חשובה, אבל אנחנו לא מחכים לסעודיה. אנחנו בונים מחנה אזורי שיעשה דברים חשובים", כך אומר ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא ארגון MIND Israel.

לקראת הבחירות הקרובות, מבקש ארגון MIND Israel, העוסק בעיצוב אסטרטגיית חוץ וביטחון, להסיט את הדיון הציבורי מהשאלה מי ירכיב את הממשלה הבאה לשאלה אילו הכרעות תהיה חייבת הממשלה שתקום לקבל כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. הארגון, שבראשו עומד האלוף במילואים עמוס ידלין ושאיננו מפלגתי, מבקש לשים על השולחן את אחת ההכרעות האסטרטגיות החשובות הניצבות בפני הממשלה הבאה: כיצד תוכל ישראל להבטיח את ביטחונה ואת מעמדה לאורך זמן, כמדינה קטנה בלב המזרח התיכון? האם עליה להמשיך ולהתבסס על תפיסת "קיר הברזל" - עוצמה צבאית, הרתעה וברית אסטרטגית הדוקה עם ארה"ב - כמפתח להמשך קיומה של המדינה, או שעליה לחתור להשתלבות במערכת בריתות אזורית, ובראשה נורמליזציה עם סעודיה או עם מדינות אחרות?

לדברי ד"ר גולוב, למערכת בריתות אזורית כזאת כמה יתרונות. גולוב: "מחנה כזה יהפוך את ישראל לאטרקטיבית יותר בעיני העולם ויתחיל להוציא אותה מהמשבר המדיני; הוא יאפשר לה להתחיל לעצב את מה שקורה פה באזור. ישראל עשתה מהלכים צבאיים יפים, אבל עכשיו מי שגוזר את הקופונים זה ארדואן, שמשפיע על מה שקורה באזור ועל עיצוב הגבולות שלנו, ואיראן, שעושה את זה דרך המלחמה עם ארצות הברית. אנחנו כרגע לא במשחק של עיצוב פני האזור, ומערכת בריתות אזורית תכניס אותנו למשחק הזה. בנוסף, מחנה אזורי ייתן למדינות מתונות כמו סעודיה, מצרים וירדן אלטרנטיבה לארדואן. כשיהיה מחנה כזה, הן לא יצטרכו ללכת אליו כי הוא חזק, אלא יוכלו להצטרף לגוש חזק אחר ולא ללכת איתו למקומות שמסוכנים לנו. אנחנו קוראים לשותפות הזאת דלהי-דלפי - מהודו ליוון, דרך האמירויות, ישראל וקפריסין".

שליטי האזור, מסביר גולוב, מעוניינים "ביכולת להגן על עצמם מבחינה צבאית, בלי האמריקאים, ביכולת לפתח טכנולוגיות שייתנו להם מזון, מים ואנרגיה. לנו, בניגוד לטורקיה, לקטאר ולאיראן, יש את היכולת לתרום לדבר הזה, כשאיחוד האמירויות הוא השותף האסטרטגי. צריך לשבור את הגיאוגרפיה, ללכת לאסיה, ללכת לאירופה, להפסיק להסתכל על המזרח התיכון כעל גורם בעל גבולות סדורים. אפשר לייצר את הכוח הזה, וזה ישים אותנו במקום אחר לגמרי. אפשר לבנות תאי מודיעין משותפים, לייצר פעילות צבאית בים שתבטיח את חופש השייט שחשוב לכולם, ולעסוק יחד בעולמות ההגנה. העובדה שישראל, לפי הדיווחים, שלחה סוללת הגנה לאמירויות היא רק טעימה ממה שאפשר לעשות עם כל השותפים האלה. לאמירויות יש את האנרגיה הזולה, בינתיים לפחות יש להן נפט. לנו יש את הידע, יש לנו את החדשנות. נחבר לזה את הודו, שמשקיעה המון בטכנולוגיה, ועם יוון וקפריסין, שיכניסו אותנו לאירופה ממקום נוח, ולא מול מדינות שרוצות ברעתנו כמו אירלנד, נוכל לעשות משהו אדיר".

חבר הכנסת רם בן ברק, לשעבר יו"ר ועדת החוץ והביטחון, מנכ"ל המשרד לענייני מודיעין והמשרד לנושאים אסטרטגיים והמשנה לראש המוסד, מאמין אף הוא בכוחה של מערכת בריתות אזורית כזאת.

"יש כבר קואליציות אזוריות", אומר בן ברק, "וברור שאם נרחיב אותן, מצבנו יהיה הרבה יותר טוב מהרבה מאוד בחינות, קודם כול בהיבט הכלכלי. אם מדינות כמו סעודיה או אינדונזיה מצטרפות ומתחילות לרקום איתנו יחסים כלכליים ומדיניים, ייתכן בוסט לא נורמלי לכלכלה, וזה מאוד חשוב בתקופה הנוכחית, כשאנחנו מאבדים קצת את אירופה. שנית, מבחינה ביטחונית, כשיש לך הסכמים עם מדינות, אפשר לעשות שיתופי פעולה כאלה ואחרים שמשפרים את מצבה של ישראל. מהלך כזה גם מצביע על כך שפנינו לכיוון של הסכמים ולא לכיוון של מלחמה, כי הממשלה הזאת כל הזמן מאיימת במלחמה אינסופית. עדיף שנאיים קצת בהסדרים, זה יותר נחמד".

יש לנו אפשרות לא לאכול חרב לנצח?

"אני בטוח שזה אפשרי. כשאני רואה את ממשלת לבנון הנוכחית, ואני מסתכל על סעודיה, כולם מבינים שישראל בצד הנכון מבחינתם, כי כרגע האויבים הגדולים שלהם הם האסלאם הקיצוני והשיעים. ולכן, בוודאי שהסכמים כאלה ואחרים - הסכמי שלום הם האופציה הטובה ביותר, אבל גם הסכמים ביטחוניים יובילו לשיפור מצבנו הביטחוני, ובוודאי שלא חייבים להילחם כל הזמן. בסוף המדיניות הביטחונית שלנו מבוססת על הרתעה, ומדי פעם צריך לחזק את ההרתעה הזאת. המדיניות הביטחונית שלנו, מאז קום המדינה, מבוססת על שני עקרונות: הרתעה והיכולת להתריע, ושהמלחמה תהיה בשטח האויב ולא בשטח שלנו; הנושא הזה קצת התפוגג עם התפתחות השימוש בטילים. 7 באוקטובר הגיע כי איבדנו את ההרתעה, ולצערנו גם לא הייתה התרעה. וצריך להחזיר את זה. אנחנו רוצים להרתיע את חיזבאללה, את חמאס ואת איראן, ובמקביל - לפתח הסכמים ביטחוניים. בלבנון זה אפשרי מאוד, כי יש התאמה לאינטרסים של ממשלת לבנון. לגבי חמאס, אני חושב שאפשר להגיע לפירוז עזה. לא עכשיו, כשקטאר וטורקיה בתמונה, אבל אם המצרים והאמירתים ייכנסו לתמונה, זה אפשרי. אולי צריך לעשות עוד סבב כזה או אחר, אבל זו המטרה, שלא יהיה ארגון טרור בעזה. ולגבי איראן, צריך לעקוב אחרי מה שקורה שם, לא לאפשר להם להגיע לנשק גרעיני ולקוות שהמשטר שם יתחלף. גם עם סוריה אפשר להגיע להסכם, בתנאי שאנחנו באים אליו חזקים ויודעים להיות מאיימים מספיק בשביל שאף אחד לא יפר את ההסכם שם".

פרופסור יעקב נגל, עמית בכיר ב-FDD (הקרן להגנה על דמוקרטיות) ובעבר ראש המטה לביטחון לאומי בפועל, מאמין בחשיבות ביצור הכוח הצבאי של ישראל לצד קיום בריתות חלקיות, אד-הוק. "ישראל צריכה לבצר את כוחה הצבאי כדי שתהיה חזקה, על זה אין שאלה", הוא אומר.

"מאז 7 באוקטובר, ישראל לא יכולה לקחת סיכונים, היא צריכה לנהל סיכונים ולהיות כל הזמן עם העיניים על הכדור. היינו קרובים לנורמליזציה עם הסעודים לפני 7 באוקטובר. אנחנו יכולים לקיים שיתוף פעולה ותיאום מול ציר הרשע האיראני, כשהאמריקאים הם הפטרון. אנחנו יכולים לקיים בריתות אד-הוק למאבק משותף באויב משותף בתחומים מסוימים, כדי להתחיל לייצר אמון. לא יהיו בינינו יחסים של החלפת שגרירים ולא נשלח לשם חיילים".

לדברי גולוב, כל ממשלה שתקום לאחר הבחירות תידרש לנושא ויכולה לקדם אותו. גולוב: "ראיתי לפני שלושה ימים את מפת השותפויות של ישראל שראש הממשלה נתניהו הציג. רואים שם את ציר דלהי-דלפי, והוא הוסיף כמה שחקניות באפריקה. זה אפשרי. הממשלה הבאה צריכה במהלך 100 הימים הראשונים לכהונתה לכנס פסגת מנהיגים של אותו פורום דלהי-דלפי, אפילו בהנהגת הנשיא טראמפ, ולהגיד: אלה הדברים שנעשה יחד בתחומי הביטחון, הטכנולוגיה וכו'. אפילו הצהרה כזאת, תמונה כזאת, יתחילו לשנות את המזרח התיכון. כולם מדברים על זה, עכשיו צריך גם לפעול".