אחד מקציני המטה הבכירים ביותר בחיל האוויר נכנס בשיא המלחמה מספר רב של פעמים לעומק שטח רצועת עזה כשהוא נע יחד עם הלוחמים בשטח. ברקע, לוחמי הנוח׳בה של חמאס הפעילו רחפנים מתאבדים, החזיקו את החטופים מתחת לפני האדמה, הגיחו מתוך פירים וארבו לחיילי צה״ל בדירות ומבנים הרוסים עם טילי נ״ט ורובי צליפה כדי לצאת להתקפה ולשבש את התמרון הקרקעי.
״ישבתי בבית מח״ט 7, ופתאום אני שומע פיצוץ אדיר״, שחזר הקצין הבכיר בשיחה סגורה את אחד האירועים שעיצבו וחידדו בראשו את התפיסה על הדחיפות והחשיבות של חיל האוויר עבור כוחות היבשה. הפיצוץ נגרם ממטוס קרב שהטיל פצצה כבדה על יעד טרור בסמוך אליהם, לפי דרישה דחופה של צוות הקרב החטיבתי, ״עפתי כמעט... חשבתי שאני יוצא מהחלון. אחרי שנרגענו, החבר׳ה מהחטיבה אמרו לי באדישות: ׳אנחנו רגילים לזה...׳. שאלתי אותם באיזה טווח זה היה? הם ענו לי: 450 מטר״.
הקצין הבכיר ניתח את האירוע. הוא יודע שחיל האוויר מעניק סיוע אפילו ברדיוס קרוב בהרבה לכוחות היבשה, אבל החוויה על בשרו שינתה משהו. ״אין מה לעשות. כשנוחתת לידך פצצת קרב... זה רגע שמקפיא מצב. זה עוצר את האירוע. מהקרקע אתה מבין דברים אחרת לגמרי״. הסיפור הזה המחיש כמה חשוב הסיוע הקרוב לכוחות הקרקע ומה קורה למחבלים שהפצצה נוחתת בקרבתם או על ראשם ואולי בפרספקטיבה לאחור מה היה קורה לו בדקות הראשונות ב-7 באוקטובר, סמוך מאוד לזמן פתיחת המתקפה הרצחנית של חמאס, היו ממטילים מטוסי הקרב של חיל האוויר פצצות כבדות כדי לשתק את תנועת אלפי המחבלים בדרך ליישובים ולמוצבים.
השינוי בשטח לא איחר להגיע. הקצין הבכיר חזר עם תובנות למטה והמכונה האווירית שיכללה לאורך המלחמה את הקשר עם כוחות היבשה, את הזמינות והדיוק. ״לוחות הזמנים הפכו לקצרים ביותר. מטוס קרב תוקף כיום תוך חמש עד שבע דקות מהקריאה. לפעמים התקיפה מיועדת לצורכי שיבוש של פעולת אויב, כלי שפיתחנו תוך כדי תנועה והוא מרכיב קריטי, כי הקרב מגיע מאוד מאוד מהר״, הסביר הקצין הבכיר.
תוך כדי השיחה הוא לא חשש לגעת בנקודות הכואבות ביותר, ״אפרופו רמות התפקוד באותו בוקר של ה-7 באוקטובר, הכטמ״ם ומסוקי הקרב אמנם התחילו לתקוף די מהר, אבל הבעיה הייתה בהיקפים ובסדר הכוחות. מערך מטוסי הקרב פשוט לא היה אפקטיבי מספיק. ועכשיו? אנחנו לא מחכים לאף אחד. ברגע שאני מבין שמשהו מתנהל? אני שומר על רצף תקיפות. מי שמחולל את האירוע היום הוא ראש מוצב השליטה בחיל האוויר. יש לו את הסמכות מלאה להפעיל את זה מיד״.
במהלך ציון שלוש שנים למלחמה וליום הקשה בהיסטוריה של צה״ל, מהדהדות שאלות מורכבות על תפקוד חיל האוויר בזמן שאלפי מחבלים חדרו את הגבול והחיל יצא למבצע ״חרב דמוקלס״ שכלל תקיפות בדיעבד חסרות חשיבות בעומק רצועת עזה, ורק בערך בשעה 13:00 ואילך החלו לתקוף כלי הטיס באופן מאסיבי ומוגבר יעדי טרור בגבול רצועת עזה כמדיניות ברורה של מטה חיל האוויר. תקיפות שבדיעבד מנעו עוד חטיפות ומנעו גלי מחבלים נוספים מלהגיע למוצבים וליישובים.
באותן דקות כבר שקעה ההבנה כי כוחות הקרקע שנאבקו במשך שעות גורליות וקשות על חייהם או בהגנה על היישובים לא יצליחו להעביר מידע מדויק על מיקום כוחות אויב, והחיל היקר ביותר בצה"ל ייאלץ לחתור למגע ולפעול באופן עצמאי מאוד כדי להשמיד אויב או לשבש את הפעולות שלו. לראייה, רק בשעות הצוהריים הצליחו כוחות צה״ל וכוחות החירום וההצלה לפנות לבתי החולים את רוב הפצועים. בדיעבד, עד השעה 13:00 רוב האזרחים והחיילים נחטפו, נרצחו או נפצעו, ומאותם רגעים שהדי פצצות חיל האוויר נפלו על קו הגבול המספרים החלו להצטמצם.
השינוי המחשבתי בתוך חיל האוויר מורגש כיום בכל רמה, אך במבחן התוצאה הציבור והדרג המבצעי מחפשים תשובות ברורות: כיצד אחרי שלוש שנים של לחימה במספר זירות במקביל הותאמו מערכי ההגנה וההתקפה של חיל האוויר לקראת תרחיש הגיוני של מתקפת פתע רב-זירתית משולבת: מעזה ולבנון ועד סוריה, איראן ותימן.
מעבר לכך, הלקח מאותו לילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר אז הנחיית מפקד פיקוד הדרום האלוף ירון פינקלמן לתגבר כוחות אוויר ומערכי הגנה אווירית לא מומשה במלואה, מעמיד למבחן את מנגנון הגדרת הכוננויות: מי מחזיק כיום במפתח להזנקת כוחות ולפריסה מוקדמת, ומה הוסר בשרשרת האישורים כדי שטייסות לא יישארו על הקרקע בהמתנה לאישורי מטה בזמן שאירוע מתפתח במהירות?
האם החיל, שהיה מוכר עשרות שנים כגוף ריכוזי והדוק המנוהל כמעט בלעדית מעומק ה״בור״ בקריה, הסיר את החסמים שהפכו אותו למדויק ביותר בזכות תכנון אך גם שליטה מרחוק, והעניק למפקדי הבסיסים בשטח סמכויות חירום עצמאיות לקבלת החלטות במצבי קיצון.
יאמר לזכות מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף תומר בר שבניגוד למפקדים אחרים הוא הציג תחקיר פיקודי בשלב די מוקדם חרף העובדה שברקע היו גורמים בחיל ומחוצה לו שמתחו עליו ביקורת. צוות התחקיר כלל אנשי מילואים, מומחי תוכן והבנה במקצועות השונים אך אף אחד מהם לא היה בעל תפקיד ב-7 באוקטובר. התחקיר היה מפורט והתפרס על פני 741 עמודים. האלוף תומר בר קיים סדרת דיונים בסופם הנחה על 143 מטלות שונות בדומה למספר של אוגדת עזה: 143.
חלקם נגעו בנושאים כבדים ותהליכים מורכבים בחיל האוויר וחלקם בפעילות מול אגפים, פיקודים מרחביים וזרועות אחרים וחלקם הנחיות בתוך החיל. למשל בבוקר ה-7 באוקטובר, כשמטוסי חיל האוויר המריאו לעבר רצועת עזה המטוסים לכאורה היו תחת משימה שנקראת ״השתתפות בלוחמת היבשה״. זו אחת ממשימות הבסיס של חיל האוויר ולכן אחת המטלות שקבע האלוף בר היתה להגדיר את הגנת הגבולות כמשימת בסיס של חיל האוויר. ״זה דבר עמוק. כלומר זה לא רק סיוע״, הסביר קצין בכיר בחיל האוויר, ״זה לא שאני אומר, אני מסייע, כי לכאורה הפקודות בצבא לא השתנו. מי שאחראי על הגנת גבול רצועת עזה זו אוגדה 143, זו אחריותה. אבל אנחנו רואים בזה משימת בסיס כחיל האוויר. עכשיו זה מקבל ביטוי אופרטיבי. מה זה אומר? שהיום יש לנו מענה בכל גבולות המדינה״.
כמובן שיש שונות בין פיקודים וזירות בגלל סוג האיום והאג׳נדות של המפקדים אך חיל האוויר העמיד בקצה לכל קו גבול יכולת מבצעית זמינה ובנק מטרות. ״תרגמנו כל תא שטח לפקודה, סדר כוחות, וקוד הפעלה. זה אומר שאם אני חושש שיכול להיות אירוע מתפרץ רע ובהפתעה אז יש לי מערכת שיודעת לבנות תמונה מול זירה גם אם ברקע יש כאוס ואף אחד לא יודע להגיד לי מה קורה, גם לא הכוח המסתער, אבל יש לי סדר כוחות שכל אחד יודע לאן הוא הולך וזה שאני הולך למקום אחד זה לא אומר שאין אירוע במקום אחר. זאת אומרת שאני יודע לפעול במקביל בצפון, בדרום ובמזרח, לכל מקום כזה אני שולח גם מטוסי קרב, גם כלי טיס מאוישים מרחוק וגם מסוקי קרב גם אם אף אחד לא מדבר איתנו בדרך״.
הקצין הודה בכנות כי הסוגייה הזו לא היתה מפותחת בחיל האוויר עד ל-7 באוקטובר. כזכור בזמן שההתקפה התחילה בשעה 06:29 וחמאס שיגר רקטות, פצמ״רים, ומחבלים פרצו את הגדר בעשרות מוקדים, פעלו כוחות הקרקע להגן, תשתיות נפגעו, מפקדים נהרגו והיה קיים קושי לא רק לבנות תמונת מצב מדויקת אלא גם להכווין את חיל האוויר ושאר הכוחות לעבר האויב. עד אז חיל האוויר באופן טבעי חיכה שיגידו לו איפה ומה המטרה לתקיפה. ההיערכות כעת של חיל האוויר היא בכל האוגדות המרחביות כולל אוגדת יו״ש. הדגש השני הוא על האפקטיביות. לא רק להטיל את הפצצה אלא להתאמץ על האפקטיביות שלה כדי שהפגיעה תפגע באויב או לכל הפחות תשבש או תעכב את הפעולה.
כדי לנהל בצורה חדה ורחבה את כלל הכוחות התוקפים הוקם ב׳בור׳ של חיל האוויר לצד תא שליטה תא התקיפה שישאף לצמצם כמה שניתן את התלות בגורמים מחוץ לחיל האוויר תחת תרחיש שכולם נלחמים בכלל הזירות. ״הגדרנו שאת תא תקיפה לא נסגור לעולם ושוב אני מדגיש שלכל הפחות, אם אני לא מזהה את המטרה, אני פועל לשיבוש כשהמצב המועדף הוא שיש לי מידע בקצה מהאוגדה המרחבית שמכוונת אותי אל המטרה. אני נערך לקטסטרופה שעוד פעם אף אחד לא מדבר איתי ואז אני בונה לעצמי את היכולת לתקוף. ועדיין אנחנו צריכים לשאוף לדבר, כי זה הרבה יותר אפקטיבי״, אמר הקצין.
״אחרי מלחמה של שלוש שנים אני חושב שההיערכות שלנו השתפרה בסדרי גודל גם בשפה, בכשירות, וביכולת שלנו לסייע אחד לשני, אבל אסור לשכוח שהלוחמים שהיו לאורך המלחמה כבר השתחררו וצריך כל הזמן לתחזק. כולל כוננויות בבסיסי חיל האוויר ובטייסות ועושים את זה בהתייעצות עם אגף המבצעים במטכ״ל. אני לא יכול לרדת למספר אבל באופן גס? במערכים מסוימים אנחנו משמרים כוננות פי שלוש יותר ובחלק פי שש ממה שהיינו ב-6 באוקטובר. אנחנו מנהלים את המתח וזה מסודר בפקודה״.
סוגיה נוספת ולא פחות רגישה היא מה שקרה בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר כשמפקד פיקוד הדרום לשעבר ירון פינקלמן הנחה לתגבר כוחות מהאוויר כולל הגנה אווירית ולא הכל קרה. לכן נשאלת השאלה איך מונעים היעלמות של פקודה או הנחיה. לגבי סוג המסק״רים שביקשו להעביר מהצפון דרומה בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר, אמר הקצין כי מפקד בכיר בחיל האוויר שאחראי על תיאום עם הפיקודים קיבל אישור ממפקד בכיר בפיקוד הדרום לדחות את העברת המסק״ר לשעה 08:00 בבוקר, ״לא עשינו שום דבר שלא היה מתואם. לך אני אומר שפער מרחק הטיסה בין הגעה מרמת דוד להגעה מבסיס רמון היה בסך הכול בין 10 ל-15 דקות. יכול להיות שהן היו קריטיות, אבל שנינו יודעים שבמבחן התוצאה כשיש לך אלפי מחבלים ששוטפים את השטח זה בטל בשישים. מה זה משנה היום מי טעה? התוצאה בסוף הייתה רעה. השאלה האמיתית היא מה עושים עכשיו אחרת״.
כשנשאל הקצין האם השוליים הרחבים ומקדמי הביטחון שהוא לוקח כיום לא יישחקו בעוד כמה שנים, הוא הבהיר כי לא מדובר בפעולות קוסמטיות אלא בהנחיות בסיס חדשות, ״הדבר האמיתי שיהיה אפקטיבי זה הפריסה הסדירה של הסד״כ והמרחק המיידי שלנו מכל גבול. תראה, העברתי את טייסת 190, טייסת מסוקי קרב, לרמת דוד באופן קבוע. אתה מבין כמה מורכב להקים מערך טכני של מסוקים שזה הסד"כ שהכי קשה לתחזק גם בבסיס רמון וגם בצפון? למעשה הכפלתי את המערך הזה. זה הדבר הכי לא כלכלי והכי לא הגיוני ניהולית, אבל אני עושה את זה כי אני חייב להיות במרחק נגיעה מכל הגבולות. אין לי שום ברירה אחרת, גם לא באיו״ש״.
אחת הביקורות החריפות ביותר לאורך השנים נגעה לריכוזיות של חיל האוויר. הגוף הכי ממושמע, מתוכנן ומוחזק ״קצר״ מעומק ה״בור״ בקריה. כעת, הקצין הבכיר חושף שינוי דרמטי בשרשרת האישורים, שמגיע עד לרמת הוראות הפיקוד העליון. ״אם תיארתי לך תקיפות שיבוש, היום הפקודות מאפשרות אפילו למוביל טייסת להגיע לאירוע מתפרץ נניח ביהודה ושומרון, ולזרוק פצצה של טון בשטח פתוח, אם הוא מבין בראייתו המבצעית בשטח שזה מה שנכון לעשות באותו רגע כדי לעצור פיגוע״.
כדי להמחיש את הנתק של העבר ואת השינוי הנדרש כיום, הוא חוזר לאירוע קשה באיו״ש, ״היה אירוע שבו מחבל רצח אזרח בתחנת דלק. שמרנו אז בכוננות כוח התערבות מיוחד (יחידת שלדג) שחיכה על הקרקע צפונית לשכם, במקום שבו החל האירוע, אחרי שמסוק כבר הנחית אותו שם. אבל הכוח ישב על הקרקע במשך שעתיים! לא היה לו למי לחבור, כי אף אחד לא חזר לאף אחד ולא ידעו לקרוא לו. בסוף האירוע נגמר והם חזרו כלעומת שבאו. היום המציאות הפוכה: אנחנו לא מחכים לדרישה. הפקודה החדשה אומרת שאם מפקד טייסת ברמון מבין שיש אירוע חריג בהר שגיא בגבול המצרי הציפייה ממנו היא לקחת את המסוקים, להמריא מיד, לדווח לי שהוא באוויר תוך כדי תנועה, ורק אז לסגור את הפרטים״.
״אני אומר למפקד בסיס בחיל האוויר לפעול״, הוא משיב נחרצות, ומוסיף, ״יש מתח בין עצמאות בשטח לבין שליטה מרכזית, אבל אין ביניהן סתירה. ניקח למשל מפקד בסיס בכנף 25. יום בהיר, הראות מצוינת, ופתאום הוא רואה בעיניים שלו פיצוצים על הגבול המערבי. הוא לא צריך לחכות לקפוץ, והוא לא צריך צוותים מיוחדים. קודם כול הוא מתקשר למוצב השליטה ומזניק את זוג המטוסים שבכוננות. מה הציפייה שלי מהמב"ס האולטימטיבי? שבזמן שהמטוסים כבר טסים אל היעד, הטלפון הבא שלו יהיה למטה: 'חבר'ה, יש שם אירוע, הזנקתי כוח, תיכנסו לתמונה'. ככה אתה מרוויח את המהירות האדירה בשטח, ובמקביל לא מאבד את השליטה המרכזית ואת כל העושר המודיעיני של ה'בור'״.
המשכתי להקשות על הקצין הבכיר בשיחה לאור החשש שהנחיות שהתקבלו היום עלולות להישחק ככל שיחלוף הזמן, והוא מבקש להדגיש נקודה אחרונה: מנגנון העומק שנועד להבטיח שהלקחים האלו לא יתפוגגו ברגע שהסערה תירגע. ״הקמנו מנהלת ייעודית: 'מנהלת יישום לקחי 7 באוקטובר'. מושקעים שם קצינים בסדיר ובמילואים שחיים את זה יום-יום. הם יושבים בכל דיון מטה. בחיל האוויר אוהבים תהליכי תכנון סדורים. הטמענו את 143 המטלות של תחקיר 7 באוקטובר כחלק בלתי נפרד מגרף התכנון השנתי הקבוע שלנו. זה ירוץ עכשיו לנצח. זה חלק מה-DNA של החיל״, הסביר הקצין הבכיר בשיחה עם וואלה.
הוא מסיים בדברים שנשמעים כמעט כמו צוואה מבצעית לדורות הבאים של הטייסים והמפקדים, מורשת קרב בלתי ניתנת למחיקה בראייתו במיוחד לאור המחיר הכבד מנשוא: ״הצוות הזה עובד כדי לוודא שגם הדורות הבאים ידעו בדיוק מה קרה שם. זה נכנס ישירות לסילבוס של כל מוסדות ההכשרה בחיל. מבית הספר לטיסה, דרך בית הספר למקצועות התעופה ועד בית הספר להגנה אווירית. מדובר בשינוי עמוק מאוד. עשינו כל פעולה אפשרית כדי להבטיח שהשינוי הזה לא יהיה אירוע בר-חלוף, אלא תפיסת לחימה שנחרתה בברזל״.