מערכת הביטחון מעדיפה שלא לחשוף - אבל המשבר כבר כאן

קצינים בכירים בצה״ל מודים, כי פערי התקציב מייצרים מספר תהליכים שליליים: דחיית פרויקטים עתירי משאבים לשנה הבאה למעט פעילות שוטפת, פגיעה בתהליכי רכש של מטוסים וחימושים מתקדמים, רכש תחמושות, מוכנות לחורף כבר נפגעה כי לא היה מספיק תקציב לקיים תהליכי רכש עם החברות האזרחיות שמייבאות סחורות מחו״ל, קיצוץ בימי מילואים חרף ריבוי המשימות בזירות השונות וכתוצאה מכך אגף המבצעים במטכ״ל נוטל סיכונים כדי לעמוד במסגרת התקציב.

אך יש שני תהליכים מדאיגים שלדברי קצינים בכירים מכרסמים ביסודות הצבא: הפגיעה בתוכנית הרב שנתית (תר״ש) והתעצמות כוח האדם של צה״ל ברקע מסקנות ה-7.10.

בנושא התר״ש בצה״ל ובמשרד הביטחון ימתינו לממשלה החדשה שתאשר את העברת מאות מיליארדי השקלים בהוראות ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו. במערכת הביטחונית מאוד חוששים שהעיכובים והבירוקרטיה יפגעו בפרויקטים ובתהליכי הרכש לעשור קדימה ויהיה מאוד קשה להתמודד עם ההשלכות בזמן שהאויבים מתחמשים ובכל המזרח התיכון נמצא במרוץ קיצוני של רכש.

הסוגייה השנייה והיא לא פחות רגישה: בניין כוח האדם בצה״ל. לפי החלטת המטכ״ל ובאישור שר הביטחון ישראל כ״ץ צה״ל גדל מבחינת כוח האדם. אך בצבא מתקשים לבצע את התהליך, בגלל פערי התקציב בעימות שמנהלים משרד הביטחון וצה״ל מול משרד האוצר. לפי קצינים בכירים, ״הצבא מחתים עכשיו על שנות ר׳ (סלנג) כדי לגדול״.

קבע מובהק עולה למדינה המון כסף בטווח הארוך, בעיקר בגלל פנסיית הגישור (תשלום הפנסיה מרגע הפרישה מהצבא בגיל 45 ועד גיל הפנסיה האזרחי). עקב העלויות האדירות הללו, משרד האוצר מגביל את מכסת משרתי הקבע המובהק שצה"ל רשאי להחזיק.

ומשכך הם פני הדברים, כשצה״ל חייב להגדיל משמעותית את כוח האדם שלו בגלל המלחמה והשלכותיה בזירות השונות, והחלטת המטכ״ל להרחיב את היקף משרתי הקבע כדי לעמוד ביעדים, הוא נתקל בבעיה: אין לו תקציב מאושר (או יותר נכון אישור ממשרד האוצר) לחלק עוד תקני ״קבע מובהק״ שייצרו התחייבויות פנסיוניות לעשרות שנים קדימה.

לכן, הפתרון הנוכחי של הצבא הוא להחתים משרתים על עוד שנות ר' (קבע ראשוני) ולא להחתים על קבע מובהק. עובדה זו מקשה על אגף כוח האדם בצה״ל להשאיר קצינים ונגדים איכותיים במערכת ולנפח את השורות, כדי לתת מענה למלחמה תוך שמירה על גמישות וללא יצירת התחייבות כלכלית ארוכת-טווח שדורשת תקציבי עתק. הקצינים מזהירים כי יש לכך השלכות שליליות על עתיד הצבא ואיכות כוח האדם כמו גם על העלויות הגבוהות.

בכדי לסבר את האוזן, קבע ראשוני (קבע ר׳), אלו השנים הראשונות של משרת הקבע (לרוב זה מזמן השחרור משירות החובה ועד גיל 28, או כ-7 שנות קבע). בשלב זה, איש הקבע נמצא על חוזה התקשרות זמני שמתחדש כל כמה שנים. אין לו קביעות במערכת, קל יותר לשחרר אותו משירות צבאי, והצבא אינו מחויב להחזיק אותו עד גיל הפרישה.

קבע מובהק זה מועדון סגור ויוקרתי יותר. מעמד זה מתקבל לרוב באזור גיל 28-32 או כשמגיעים לדרגות רס״ר/רס״ן. בכך מקבל המשרת קביעות וביטחון תעסוקתי עד גיל הפרישה מצה"ל.