בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע היום (שני) את צחי ליבר בתיווך לשוחד, בהלבנת הון ובסיוע להכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים בפרשת הצוללות. השופט שמואל מלמד קבע כי ליבר קיבל ממיקי גנור, נציג טיסנקרופ בישראל, 93,900 שקל שיועדו לשוחד לעובד הציבור דוד שרן. על הנייר: תשלום עבור ייעוץ. בפועל, קבע בית המשפט, השירותים לא ניתנו.
שתי העברות עמדו במרכז ההרשעה: 35,400 שקל שהועברו בנובמבר 2014 לחברת נ.צ.ת, שליבר היה מבעליה, ו-58,500 שקל שהועברו באוגוסט 2016 לחברת נס מור, שבבעלות שותפו. החשבוניות העניקו לכספים חזות עסקית. לפי הכרעת הדין, הן נועדו להסוות את ייעודם ולאפשר את רישומם כהוצאות מוכרות.
ליבר ושרן היו חברים קרובים. שרן הכיר לו את גנור, ובהמשך, לפי הודאת ליבר שהתקבלה בבית המשפט, ליבר העביר לשרן מזומן בהתאם לדרישותיו, לרוב לקראת נסיעות לחו”ל. לצד הכסף עבר גם מידע: ליבר הודה שהעביר בקשות ומסרים בנוגע לצוללות, בין היתר במהלך משחקי טניס עם שרן בימי שישי.
בחקירה תיאר ליבר את עצמו כ“צינור כסף״, כשנשאל מדוע החליט לדבר, הסביר: “אני בכל שלבי החקירה נע בין להגן על חבר לבין למסור את האמת כפי שאני מכיר אותה״. בהמשך הבין, לדבריו, שהיה “סוג של כלי במשחק״.
במשפט ביקש לחזור מההודאות. הוא טען שעבד עבור גנור, ושהגרסה המפלילה נמסרה תחת לחץ כדי להשתחרר ממעצר. בית המשפט דחה את ההסבר: ליבר שלט בדבריו, הציב גבולות לחוקריו ומסר את הודאתו המפורטת לאחר התייעצות עם סנגורו, בלי שהובטחה לו הטבה. השופט הצביע גם על פגם בתשאול בניידת ועל היעלמות דף שרטוטים, אך קבע שאין בכך הצדקה לפסילת ההודאות. אלה נתמכו באמרות גנור, במסמכים בנקאיים וברישומים נוספים.
הסכומים המדויקים שהגיעו לשרן לא התבררו. לצורך ההרשעה בתיווך לשוחד, נקבע, די בקבלת הכספים מתוך הסכמה לייעודם כשוחד. שני התשלומים הוכרו כמסכת עבריינית אחת ומתמשכת.
גם גרסת הייעוץ לא עמדה במבחן: טיוטות חוזים לא חתומות, היעדר הסכמה ברורה על השכר והיעדר מסמך עבודה שערך ליבר חיזקו את המסקנה שההתקשרות שימשה כסות להעברת הכספים. בית המשפט קבע שאשמתו הוכחה מעבר לספק סביר.