שר המשפטים יריב לוין, בחר לפרסם אמש (ראשון) את שמות כל שופטי בית המשפט העליון כמועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט. לפני הנוהל, ציין כי לציבור יש הזכות לשלוח התנגדות בכתב למינוי של כל אחד מהם, וברשתות החברתיות כבר הופצה כתובת המייל הייעודית לכך על ידי תומכי המהלך של השר.
אז מה בעצם קרה אתמול? חמש הערות על מלחמת בג"ץ.
לא היה ברור אם השר מתכוון לציית לפסיקת בג"ץ. דיון בג"ץ בו חייבו את לוין לכנס את הועדה לבחירת שופטים
צילום: לשכת העיתונות הממשלתית
הפיליבסטר של לוין
עד לשעות הערב לא היה ברור בכלל אם השר מתכוון לציית לפסיקת בג"ץ שחייבה אותו לפרסם את שמות המועמדים. השר לא נתן תשובה ברורה לכך אבל עו"ד ציון אמיר שייצג אותו בבג"ץ הוא היחיד שהבהיר באופן חד משמעי שהשר יציית, ולהבנתי גם היה הקול שהסביר לו שכדאי לציית. אז למה לוין פרסם את כל שמות השופטים? לוין מעוניין לייצר פיליבסטר על כל שופט ושופט ולקבל מהציבור פניות לגביהם, במיוחד על השופט כבוב.
איך יגיבו השופטים?
ההערכה היא שהשופטים, מלבד יצחק עמית ויוסף אלרון, יודיעו במהלך היום שהם מוותרים על מועמדתם לתפקיד, ובכך הפיליבסטר של לוין לא יצלח. ברשות השופטת הבהירו אתמול כי השר לא היה מתואם איתם לגבי פרסום שמות כל שופטי בית המשפט העליון.
אז מה לוין השיג?
ללוין יש מטרה אחת ברורה, לשבור את שיטת ה"סניוריטי" שקובעת שהשופט הוותיק ביותר הוא זה שמתמנה להיות נשיא בית המשפט העליון. את המטרה הזאת הוא כבר השיג על ידי מועמדתו של יוסף אלרון לתפקיד הנשיא במקום יצחק עמית שאמור להיות נשיא לפי השיטה. אחרי ששאר השופטים ימשכו את מועמדותם יישארו השניים, לכן השיטה נשברה.
לוין צודק בכך ששיטת הסניוריטי לא קדושה. נשיא בית המשפט העליון צריך להיות המתאים ביותר לתפקיד. הוא טועה בכך שהוא מנסה לשנות את הכללים תוך כדי משחק ותוך כדי המלחמה. הוא היה צריך לתת לשופט עמית להתמנות ורק אחר כך לשנות את הכללים. וכן, היה צריך גם לגדול לצורך השעה ולהמתין עם השינוי.