בלי עבודות שירות וקלון לא תהיה עסקה במשפט נתניהו; גם אם יהיו, הסדר טיעון הוא פסול

מנדלבליט הוא באופיו איש של פשרות, לא מאסכולת "יקוב הדין את ההר", וסביר שאם בשלבים מוקדמים של התיק נתניהו היה מופיע בפניו כעצת עורך דינו המנוח, יעקב וינרוט, עם הצעה להסדר טיעון הגיוני, מנדלבליט היה מציב בפניו עמדות הרבה פחות קשוחות מאלה שהוא מציג עכשיו, שבועיים וחצי לפני פרישתו.

הופתעתי כשנתניהו במשך חודשים ארוכים לא פעל בכיוון, אלא רק, לפחות כלפי חוץ, הפך למיליטנטי ולוחמני יותר. משוחרר כל רסן. מדוע הופתעתי? משום שנתניהו הוא אדם הרבה יותר מחושב מאהוד אולמרט למשל. פחות אמוציונאלי, פחות מופעל מדחפים של כעס. הוא איש שיודע לנהל סיכונים, וגם פוחד מסיכונים, ומה יותר מוחשי וזועק מהסיכון לשבת בתום הליך משפטי בבית האסורים?

החישוב הוא מאוד פשוט: מה הסיכוי הסטטיסטי שבסוף ההליך המשפטי הארוך והיקר הזה (בהנחה שהוא משלם עליו בכלל) שעוסק בשלוש פרשיות שונות, נתניהו יקבל זיכוי מלא גם משלוש עבירות הפרת אמונים, וגם מעבירת השוחד? ואם הטקטיקה היא להוריד את השוחד בתיק 4000 (יעד בהחלט ריאלי מבחינה משפטית), אז למה להשאיר ליד המקרה, או ליד השופטים, את האפשרות שבגין עבירות הפרת האמונים, שהסיכוי בהן להרשעה (לפחות בתיק 1,000 ו-4,000) גבוה מאד, ייגזר עונש מאסר? הגיוני הרבה יותר להודות בעבירות הללו, ולהגיע להסדר עם הפרקליטות לפיו נתניהו לא ירצה בגינן מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא בדרך של עבודות שירות. אלא שלהפתעתנו, נתניהו לא עשה שום מהלך בכיוון עד לפני כמה שבועות.

אתמול בן כספית פתח את הבוקר עם הידיעה המרעישה, לפיה באיחור אופנתי נתניהו החליט לנהל סוף סוף את סיכוניו. הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה עם הצעות להסדר טיעון בתיקי האלפים. עד לשעת כתיבת שורות אלה אין שום התייחסות מצד נתניהו לידיעה הזאת. על פי הקו התקשורתי המיליטנטי שמופעל לאורך המשפט, חיש מהר עם פרסום הידיעה, היינו מצפים לקרוא הודעה של יועץ התקשורת של נתניהו, עופר גולן, על כך ש"הפרקליטות מפיצה ספינים כי התיק קורס, אין שום דבר וכו'", או משהו בסגנון.

לאסונם של כבשי צאן מרעיתו של נתניהו, הרועה לא משמיע מילה. נאדה. עד כדי כך הם מרגישים עזובים ונטושים, שכמה מהם החלו לצייץ על כך ש"אם הדברים נכונים הם שערורייה", חלקם פשוט דוממים בעצב, לא יודעים מה לעשות, שכן דף המסרים הגואל ממאן להגיע. הסיבה לשקט הזה היא שהמו"מ לא רק שהתנהל, הוא עדיין מתנהל.

נתניהו הבין היטב, מעט מאוחר, שעובד הציבור שהוא שיווק למעריציו כשטן האולטימטיבי, אביחי מנדלבליט, הוא הפספוס הגדול שלו. זוכרים את סוף ימיה של ממשלת נתניהו (ממשלת החליפים בלי התחלופה)? נתניהו עשה הכל כדי לתקוע את מערכת שלטון החוק - מנע מינוי של פרקליט מדינה מחליף, ועשה הכל כדי לשנות את אופן בחירת היועץ המשפטי לממשלה. למה? בדיוק בשביל הרגע הזה.

כמו בפרשת בראון-חברון, נתניהו הניח שיועץ שהוא יפעל לבחירתו (גם אם מאחורי הקלעים) יוכל להביא לו הסדר טיעון נוח. אלא שזה לא קרה, קמה ממשלה אחרת, ובמשרד המשפטים אבוי, הוצב יריבו המר של נתניהו, גדעון סער. ההנחה הפרנואידית של נתניהו היא שאם אכן תיבחר היועצת המשפטית שסער מעוניין בה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, היא תהיה קשוחה עמו, עם נתניהו, הרבה יותר מאשר מנדלבליט.

בהינתן שאין מישהו אחר מתוך המערכת שיהיה בעד העסקה (ליאת בן ארי היא מהמתנגדות הבולטות ביותר במערכת להסדרי טיעון עם אנשי ציבור), מנדלבליט, הדמון הגדול, זוהה ברגע האחרון כאחות רחמנייה בפוטנציה. נתניהו ואנשיו הבינו שאם זה לא יקרה בשבועיים וחצי הקרובים עד פרישתו, כנראה שזה לא יקרה בכלל.

אז היכן המו"מ תקוע? נגד נתניהו קיימים שלושה תיקים וארבע עבירות: בתיק 4000 - שוחד ומרמה והפרת אמונים (מרמה והפרת אמונים זה סעיף עבירה אחד. הציבור לעתים מתבלבל בזה); בתיק 2000 - מרמה והפרת אמונים, ובתיק 1000 - מרמה והפרת אמונים. סך הכל: עבירת שוחד אחת, ושלוש עבירות הפרת אמונים. בהסדר כמו בהסדר, צריך להגיע לפשרה. בואו נצא מהנחה שבמסגרת הסדר הפרקליטות תהיה מוכנה להוריד את הסעיף החשוב ביותר מבחינת נתניהו (שבואו נודה על האמת, הוא גם לא קל להוכחה בבית המשפט) - סעיף השוחד, ואולי גם את סעיף הפרת האמונים בתיק 2000 (כלומר, בפועל לסגור את תיק 2000).

יותר מזה אין סיכוי שהיא תוריד - לא את הפרת האמונים ב-4000 שהפרקליטות חשה מאוד בטוחה בה, ולא את הפרת האמונים בתיק 1000, שהיא חשה בה בטוחה עוד יותר. נתניהו כבר העביר מסר שיהיה מוכן להודות בעבירות הפרת אמונים, אבל בשום פנים ואופן לא יהיה מוכן לרצות על כך עונש מאסר בפועל, גם לא בדרך של עבודות שירות.

באשר לשאלת הקלון, סביר שנתניהו לא יתנגד למתווה דרעי, שלפיו הפרקליטות תבקש קלון רק כשהבקשה תהיה רלוונטית. אם נתניהו יפרוש מהכנסת לפני הגשת ההסדר לבית המשפט, הרי שאז ממילא שאלת הקלון תהיה פחות רלוונטית לאותו רגע, שכן עיקר עניינו של הקלון הוא בשאלה אם אדם שהורשע בפלילים יכול לחזור לחיים הציבוריים (יש גם עניינים שקשורים בתנאי הפרישה שלו שאולמרט למשל ויתר עליהם כדי שהפרקליטות לא תגע בעניין הקלון). הפרקליטות כמובן תשמור לעצמה את הזכות לבקש קלון אם נתניהו ירצה לחזור לתפקידים בכירים בחיים הציבוריים, ואפשר להניח שכך תעשה. למה עונש עבודות השירות מטריד את נתניהו הרבה יותר מהקלון?

סיבה אפשרית אחת היא שפשוט נתניהו לא רוצה לסיים את הקריירה הפוליטית המפוארת שלו בעונש מאסר, גם אם הומר לעבודות שירות. אולי הוא חושש שתמונה שלו מגיע בצו בית משפט למעון כלשהו, או מוסד כלשהו, במסגרת עבודות השירות, תבזה אותו (אגב, אפשר גם להתייחס לתמונה כזאת אחרת, אבל זה לא העניין עכשיו).

אפשר גם לתת להתעקשות של נתניהו הסבר פוליטי-משפטי: בחוק יסוד: הכנסת, מובהר מי יכול להיבחר לכנסת: "כל אזרח ישראלי שהוא בן 21 ומעלה...זולת....(אם) נידון, בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל.....אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע בנסיבות העניין קלון".

כיוון שעבודות שירות הוא עונש מאסר בפועל (שהומר לעבודות שירות), וכיוון שאין שום מצב שיו"ר ועדת בחירות (שהוא שופט עליון מכהן), יגיד ששתי עבירות הפרת אמונים הן עבירות שאין עמן קלון, אם נתניהו יסכים לעונש הזה, הוא לא יוכל להיות בשבע השנים הקרובות חבר כנסת, ואם לא יוכל להיות חבר כנסת לא יוכל להיות ראש ממשלה (שכן על פי חוק, ראש ממשלה חייב להיות חבר כנסת). לעומת זאת, למרבה האבסורד, הקלון לבד, ללא עונש מאסר, על פי החוק היבש היום, מחייב ראש ממשלה (לאחר פסק דין סופי), להתפטר, אבל לא אוסר עליו להקים ממשלה, או על הנשיא להטיל עליו להקים ממשלה.

מנדלבליט לא מוכן לוותר, לא על עונש מאסר בפועל (גם אם ירוצה בעבודות שירות) ולא על קלון. גם ברמה העקרונית, אבל גם ברמה המעשית. גם אם באופן תיאורטי הפרקליטות היתה מסכימה לכך, אם היתה מציגה לבית המשפט שתי עבירות הפרת אמונים בעונש שמופחת מעבודות שירות, בסבירות גבוהה בית המשפט לא היה מכבד את ההסדר, שכן חייבת להיות הלימה בין המעשים לבין הענישה (ראינו למשל בתיק השיבוש של אולמרט, שהשופט החמיר את הענישה).

כך או אחרת, מעל כל הפלפול הזה מרחפת שאלה גדולה במיוחד: האם בכלל ראוי לערוך הסדרי טיעון עם אנשי ציבור? דעתי לפחות היא לא מוחלט. הסדרי טיעון ככלל הם הכרח בל יגונה. ברמה התיאורטית, אם מוגש כתב אישום נגד אדם, צריך לבדוק אם הוא אשם או זכאי, צריך לברר את האמת ולא לסגור דיל. זו דרך המלך, אלא שברור לחלוטין שאם לא היו הסדרי טיעון, גם הפרקליטות וגם בתי המשפט היו קורסים.

לעומת זאת, כשמדובר בתיקי אישי ציבור, לא מדובר רק בעניין האישי של הנאשם, אלא גם בעניין הציבורי. בתיקים אלה יש חשיבות ציבורית עליונה לבירור האמת באופן פומבי, על אחת כמה וכמה בתיקי נתניהו. אם ייחתם הסדר טיעון עם נתניהו, מצד אחד של המתרס יטענו כי נתניהו קיבל ממנדלבליט מכירת סוף עונה לפני פרישתו, והתיק יסומן לעולם ועד כתיק שטוייח. מהצד השני של המתרס, תיטען הטענה כי הסדר הטיעון מוכיח כי הפרקליטות תפרה תיק לנתניהו רק כדי להעיף אותו מהחיים הפוליטיים, ולא היה לה באמת די ראיות כדי להביא להרשעה אמיתית במשפט. אנחנו לא נאיבים ויודעים שגם אם המשפט יושלם, תיאוריות הקונספירציה הללו ימשיכו להיטען. עם זאת, בתיקי אישי ציבור דרך בירור האמת על כל פרטיה היא הדרך הנכונה, בוודאי במקרה שלפנינו.

אחרי כל נאומי, הבוז וההסתה, נתניהו נזכר לפתע שהוא צריך לדאוג לעצמו. אחרי שחירב כל חלקה טובה, לקח את ישראל לארבע מערכות בחירות, השאיר את כל הימין באופוזיציה רק בשל תיקיו האישיים, הוא גילה לפתע שאחרי כל זה עוד עלול לגמור בכלא. מאוחר מדי, לא? בתיקי נתניהו אסור שיהיו קיצורי דרך והאמת חייבת להתברר עד תום. גם אם ההליך הזה יכאב לכולם, בתיק הזה אין מקום לקיצורי דרך.