עם שני פגיונות, אבן ומוט ברזל - וללא מניע: הרצח שהסעיר את המדינה

"במקרה הוא עבר שם, זה היה יכול להיות כל אדם אחר", השיב חורב לחוקר המשטרה ששאל אותו מדוע רצח את הנער אסף שטיירמן. ביום רביעי 4 בדצמבר 1996, בשעות הערב, רק יום אחד לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה, יצא שטיירמן מדירת אמו שברחוב ארלוזורוב בכפר סבא. זמן קצר לפני כן שב לישראל אחרי שהות של שנתיים בארצות הברית, שם חי עם אביו. כעת המתין לגיוסו לצה"ל.

על מרפסת דירת משפחת חיימוביץ' ישבו שלושה נערים בני 17.5 ועישנו מריחואנה. היו אלה רעי חורב וידידותיו: סיגלית חיימוביץ' וליהי גלוזמן. לא ברור מה קרה בדיוק כששטיירמן עבר מתחת למרפסת עליה ישבו שלושת הנערים. פעם אחת טען חורב בחקירותיו כי שטיירמן קרא לעברו: "רעי חורב, יא פחדן, בוא נראה אותך, אני יודע מה אתה עושה. בוא נראה שמה שאתה עושה, תעשה אותו גם למטה פה".

בחקירה נוספת הסביר חורב לחוקריו כי רצח את שטיירמן משום שעיניו לא מצאו חן בעיניו. "מאותו רגע שהסתכלתי בעיניים שלו שנאתי אותו", אמר. ובשחזור, כאמור, אמר ששטיירמן היה קורבן מקרי, והוא הפך למטרה רק מפני שעבר שם במקרה.

"בואו נהרוג אותו", אמרה חיימוביץ' לשני חבריה, על אף שהשלושה לא זיהו מי הוא הנער שקרא לחורב. חורב הראה לשתיים זוג פגיונות שנשא עמו, וגם חיימוביץ' נטלה פגיון שהיה ברשותה וכן זוג כפפות. השלושה יצאו מהבית והלכו לעבר חורשת עצי אקליפטוס ותיקים שנמצאת בסמוך, בתקווה ששטיירמן ילך בעקבותיהם.

אחרי שנכנסו לתוך החורשה, התבדו השלושה והבינו כי שטיירמן לא בא אחריהם. חורב יצא לחפש אותו. כשפגש בו, שכנע אותו לבוא איתו לחורשה. שטיירמן התיישב על הקרקע לצידן של שתי הנערות, ולאחר מספר דקות אותת חורב לידידותיו בידו והתנפל על אסף מאחור.

"בידו האחת לפת את צווארו של קורבנו, ובידו האחרת החל דוקר אותו באמצעות הפגיון בפלג גופו העליון. המנוח נאבק ברעי במטרה להשתחרר מאחיזתו ואף התחנן על חייו, ובתגובה נחלצה סיגלית לעזרתו של רעי והלמה במנוח באגרופיה", כך תואר הרצח בבית המשפט.

גלוזמן נבהלה וזעקה לחבריה לחדול ממעשיהם. משאלה לא נשמעו לה, היא ברחה, אספה את חפציה מביתה של חיימוביץ' ונסעה לעבר ביתה שבהרצליה. אותה העת המשיך חורב בניסיונותיו לגרום למותו של שטיירמן. הוא ביקש מחיימוביץ' שתיתן לו אבן וזו מילאה את בקשתו.

"כאשר קיבלתי את האבן, התחלתי להלום בראשו עד שבסופו של דבר הוא נפל ארצה", תיאר הרוצח והמשיך: "אחרי שהלמתי בו פעם אחת עם האבן הקלה, ביקשתי מסיגלית למסור לי אבן יותר כבדה על מנת להלום בו. אחרי מספר מהלומות של האבן, ההתנגדות נחלשה, עד המצב שבו הוא קרס על הרצפה. זה כבר מצב שבו אני כולי מכוסה דם, מתנשף בכבדות, מנסה לסיים את העניין הזה. אני מנסה לחשוב מה ייתן לי וודאות כלשהי שבאמת, באמת הצלחתי להביא למותו, ואז ראיתי את המוט ברזל, קונסטרוקציה, שהיה מונח בפסולת סביבו. ניסיתי לחנוק אותו באמצעות המוט. לא הצלחתי מכיוון שהמוט עצמו היה חלוד כבר, הקונסטרוקציה, לא הצלחתי לכופף אותו במו ידי, ולגרום לחניקה. אני חושב שלקחתי את הפאוץ' השחור שהיה לו, וניסיתי גם לחנוק אותו באמצעות הפאוץ', אבל אני רחוק מוודאי, ואז נתתי לו אגרוף בשיניים. הלמתי בו, בעטתי בו, קמתי, וברחתי מהיער".

אז ניגשה חיימוביץ' אל שטיירמן וביקשה ללחוץ על צווארו כדי לוודא את מותו, אולם היא התקשתה לעשות זאת משום שצווארו היה מגואל בדם. בגדיו של חורב היו גם הם מגואלים בדם והוא קבע עם חיימוביץ' כי הוא יחכה לה בבית קברות סמוך, עד שהיא תביא לו בגדים נקיים.

למחרת בבוקר, ערב נר ראשון של חנוכה, התגלתה בחורשת עצי האיקליפטוס גופתו של שטיירמן. שישה ימים אחרי הרצח עיכבו חוקרי המשטרה את יגאל לסרי, בן 22 מכפר סבא, אך בתום החקירה הוא שוחרר. לרוע מזלו, בליל הרצח הוא ישב עם חברה במכונית ליד החורשה. את שקית הבמבה שאכלו ואת עטיפות המסטיקים שלעסו, השליך מחוץ למכונית. טביעות אצבעותיו על הפסולת שהשליך הובילה אליו את המשטרה.

בארבע השנים שיבואו תעצור אותו המשטרה עוד שש פעמים, פעמיים בטענה לחשדות בעבירות סמים. גם את אחיו יורם עצרה פעם אחת בחשד כי השניים היו מעורבים ברצח. "בוקר אחד קם אדם ורואה שכל העולם נגדו", אמר יגאל לסרי לבמאית נילי טל שעשתה סרט דוקומנטרי בשם "רצח ללא מניע" שעסק בפרשת הרצח. "אני פותח את העיתון וכותרת ראשית מבשרת: נעצר יגאל לסרי, החשוד ברצח אסף שטיירמן. אתה רוצח. אנשים מסתכלים עליי כעל רוצח. הנה הרוצח - יגאל לסרי, רוצח. הנה הרוצח. כל העיר מכירה אותי. עד היום מסתכלים עלי במבט כזה של כבדהו וחשדהו. עד היום זוכרים. לא יודע מה הולך בראש של אנשים. יודעים שזה לא אני, אבל בכל זאת. אולי אני סתם פרנואיד, אבל ככה זה נראה לי", אמר לסרי לטל.

כל אותן שנים נצרו חורב, חיימוביץ' וגלוזמן בלבם את מעשה הזוועה ושתקו. גלוזמן וחורב אף הפכו לזוג למשך תקופה מסוימת. נקודת המפנה הייתה בדיוק ביום השנה הרביעי למציאת גופתו של שטיירמן. לתחנת משטרה בירושלים נכנסה סנדרין חורב, אשה בת 35, ובפיה תלונה על בעלה, רעי חורב, בן 22. השניים הכירו שלוש שנים קודם, כשסנדרין היתה מדריכת צלילה באילת. כעבור שנה נישאו.

לחוקרים סיפרה כי מאז החתונה בעלה מכה אותה ואף ניסה לרצוח אותה. עוד סיפרה כי זמן מה אחרי שנישאה לו הוא סיפר לה כי רצח בעבר ותיאר בפניה את רצח אסף שטיירמן. הוא שב ואיים עליה כי אם תתלונן נגדו על מעשי אלימות, דבר שעשוי להביא לחשיפת מעשה הרצח, הוא ירדוף אחריה ויבוא יום והוא יחסל אותה.

בעקבות עדותה נעצר חורב והודה ברצח. לחוקרים אמר כי הניעה אותו "שנאה אנושית מאוד חזקה. מתוך שנאה עצמית, שהייתה כרוכה במצב הנפשי שלי באותה תקופה, היה בי את כל הכעס והזעם, והרצון לרצוח בן אדם אחר", סיפר.

בעקבות העדות, גם גלוזמן נעצרה ואילו חיימוביץ' הייתה אז בדרום קוריאה ונעצרה עם שובה לישראל. עם גלוזמן חתמה הפרקליטות הסכם, היא הייתה לעדת מדינה ולא נגזר עליה כל עונש. על חורב נגזר מאסר עולם למרות שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, ובשנת 2006 נקצב עונשו ל-36 שנות מאסר. באופן חריג בית המשפט גם התיר לפרסם את שמו. על חיימוביץ' נגזרו 24 שנות מאסר.

לאחר הרשעתם ערערו חורב וחיימוביץ' על גזרי הדין שהוטלו עליהם. המדינה ערערה גם כן וטענה כי גם חיימוביץ' צריכה לרצות מאסר עולם. סנגוריהם של השניים טענו כי בשל היותם קטינים בעת ביצוע הרצח, ניתן להטיל עליהם עונש של עשרים שנות מאסר בלבד.

שופטי בית המשפט העליון אדמונד לוי, אהרון ברק ואסתר חיות דחו את ערעורי הצדדים. כעת, 21 שנים אחרי שנעצרה, עומדת חיימוביץ' להשתחרר. אם לא יקוצר עונשו של חורב, הוא צפוי לרצות עוד 15 שנות מאסר שלאחריהן יצא לחופשי, לכל המאוחר, כשיהיה בגיל 57.