מי ישב עם מי? איך אפשר להקים קואליציה לאחר הבחירות?

כיכר הבימה בתל אביב. כמה מפגינות המזוהות עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית קופוצות לבריכה צועקות "ניצחנו" ושרות "שיר לשלום".

בנייני האומה בירושלים. כמה עשרות תומכי נתניהו כבר מחכים במטה המרכזי אליו יגיע ראש הממשלה בעוד כמה שעות וחוגגים. ממש חוגגים. קריאות "ניצחנו". דגלים באוויר ותקיעת שופר חגיגית.

זה היה הערב שבו כולם חגגו ניצחון למרות שכולם הפסידו.

זה נראה כמו צרה צרורה אבל הבלבול, התיקו שתוקע, הדד-לוק הפוליטי הם הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל במערכת הבחירות הנוכחית.

מדינת ישראל הגיעה למערכת הבחירות הכי יצרית בתולדות ישראל. בצד אחד אנשים שמחזיקים שלטון אבל מרגישים שלא שולטים, שהם נלחמים מול אליטה שולטת ששורפת את המדינה ואפילו את עילת סבירות אסור להם להעביר. אנשים שמרגישים שהצד השני חצה את כל הקווים בחסימת כבישים בנרמול המילה "בוגד", בגרימת מלחמה קשה בגלל סרבנות ושהמנהיג שלהם הוא האדם המושמץ ביותר במדינה.

בצד השני אנשים שחושבים שראש הממשלה הביא את האסון הגדול ביותר בתולדות ישראל, לא שילם עליו מחיר, לא מוכן לחקור אותו, יש ביניהם אנשים שטענו שנתניהו המשיך מלחמה משיקולים פוליטיים, שהחליט להרוג חטופים. הכעס עליו עצום. רגשות זעם על נתניהו, בן גביר והחרדים שחורגים הרבה מעבר לפוליטיקה.

אלו היו ארבע השנים הסוערות ביותר שעברו על שני הצדדים במדינת ישראל. משפחותת נקרעו, חברויות התפרקו, מתיחות בין חברים במקומות העבודה, הרחובות בערו. השיח הפוליטי השתלט על כל פינה.

אם ביום שלישי בערב צד אחד היה מנצח באופן מוחלט זה היה יכול להיות נורא ואיום. פוטנציאל נפץ של מלחמת אחים. אם על בימת המנצחים היו עולים נתניהו, בן גביר, סמוטריץ דרעי וגדולקנופף יש לא מעט אנשים שהיו מצהירים על ירידה מהארץ. אם על הבמה היו עומדים איזנקוט בנט ולפיד וגולן הצד השני היה בטוח שנשדד וספק אם מקבל את התוצאות.

העובדה שאף צד לא ניצח זה כנראה הניצחון הגדול ביותר של מערכת הבחירות הזאת. הציבור קבע את מה שרבים בציבור רוצים, לא זה ולא זה. כולם ביחד. אחדות.

שתי נקודות מוצא מרכזיות שקרו במערכת הבחירות יעמדו במרכז המאמצים בשבועות הקרובים:

1. גוש האופוזיציה מיצה את כוחו. ארבע מפלגות מהודקות, מקושטות באנשים איכותיים, מורכבות מאנשי ימין מרכז ושמאל. הסכמי עודפים, מטוסי מצביעים מחו"ל ושיעור הצבעה גבוה. גוש האופזיציה עשה כמעט הכל נכון. זה כוחו. זו הדמוגרפיה. בחירות נוספות לא ישנו כלום.

2. נתניהו לא ניצח אבל הניצחון הגדול שלו הוא בהשגת עמדת המיקוח הטובה יותר. אם אף אחד לא יצליח להרכיב ממשלה הוא ממשיך לממשלת מעבר עד הבחירות הבאות שם גם יצא הרוח מהמפרשים של יריביו, גם יכול להיות שהמפלגות הקטנות ייעלמו, ורוח גבית מנשבת בעורפו. נתניהו והליכוד מעדיפים בחירות נוספות הרבה לפני אופציה של פירוק הגוש.

ולכאן התרחשים:

הפרת התחייבות של ראשי האופוזיציה לא ללכת עם הערבים - לא מאד ריאלית.

האיומים של יהדות התורה להצטרף לאיזנקוט - בדיחה.

נתניהו יפרק את הגוש - לא יקרה.

גוש האופוזיציה עם הגב לקיר. בשבועות הקרובים יעלו לאוויר שלל הסברים ותיווכים בעזרת הנשיא לעסקאות שכוללות אחדות עם הליכוד, הסברים כמו "נתניהו יקבל חנינה ויפרוש אחרי שנתיים", תקבלו בתפקידים בכירים, אין חקיקה משפטית וכדומה. אייזנקוט, בנט, לפיד וליברמן יצטרכו לחשוב אם יש בכל זאת דרך לשבת תחת נתניהו בממשלה, ואם ניתן להאמין לדילים והבטחות שיפרוש במהלך הקדנציה בתמורה לחנינה מהנשיא.

האפשרות השנייה, היא שאייזנקוט ישיג יותר ממליצים מנתניהו להרכבת הממשלה. במקרה כזה הנשיא יטיל עליו ראשון את המנדט. בסביבתו של אייזנקוט לא זנחו לחלוטין את האפשרות לממשלת מיעוט עם רע"מ. ממשלה כזו מונה כעת 56 אצבעות. זו ממשלה שתלוייה על כרעי תרנגולת אבל אולי תצליח להחזיק מספר חודשים. הבעייה שברגע שהממשלה הזו תתפרק מפלגות גוש השינוי ישלמו בקלפי על הפרת ההבטחה - לא להסתמך על הערבים בממשלה.