מלוחמי העילית של המדינה ועד לעיטור העוז: הלך לעולמו ישי צימרמן, מאחרוני לוחמי יחידה 101 המיתולוגית, והוא בן 93. צימרמן, שנולד וגדל בקיבוץ עין חרוד (ולאחר פיצולו – בעין חרוד איחוד), השאיר מאחוריו מורשת ארוכה וייחודית כלוחם מעוטר ופורץ גבולות אמיתי שסירב ללכת בתלם.
את דרכו הצבאית החל צימרמן בשנת 1952 עם גיוסו כמפקד טנק בגדוד 82 של חיל השריון. מיד עם הקמת יחידה 101 התנדב לשורותיה לצד בן כיתתו וחבר נעוריו הקרוב, מאיר הר-ציון – קשר הדוק שנשמר ביניהם לאורך כל חייהם ועד ימיו האחרונים של הר-ציון.
יחידה 101, שהוקמה על ידי אריק שרון במחצית 1953 לנוכח חדירות המחבלים ביישובי הספר, מנתה כשישים לוחמים וקצינים בלבד ופעלה במתכונת עצמאית במשך חמישה חודשים בטרם נטמעה בגדוד 890 של הצנחנים. למרות קיומה הקצר, הטביעה היחידה חותם עמוק והחזירה לצה"ל את היוזמה והיכולת להגיב בפשיטות ליליות מעבר לקווים, ללא מעטפת חילוץ, גיבוי או רפואה.
על תפקודו המופתי כמפקד יחידת משנה בקרב על משלט א-צבחה שבאיזור ניצנה, ב-2 בנובמבר 1955, הוענק לצימרמן עיטור העוז, לאחר שהמשיך בלחימה עצמאית לביעור עמדות האויב עד לחיסול ההתנגדות, לאחר שרוב הלוחמים סביבו נפצעו. בהמשך שירותו לחם כמפקד פלוגה מסייעת במבצע סיני, הצטרף לסיירת חטיבה 80, נפצע מירי בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ושירת כקצין בגדוד סיור ונ"ט במלחמת יום הכיפורים. מעבר לכך, המשיך לשרת במילואים במשך שנים רבות כנהג מוביל טנקים – ואף השתתף כך במבצע צוק איתן כשהוא בן 81.
לוחם אגדי שהשתתף באין ספור פעולות תגמול מעבר לגבולות המדינה
רוח חופשית בלי גבולות
אופיו הבלתי מתפשר וסלידתו ממוסכמות באו לידי ביטוי בשורה של אירועים דרמטיים לאורך חייו. מיד עם שחרורו מצה"ל בקיץ 1958, בעת שישב בחדר סידור העבודה בעין חרוד איחוד לצד דב תמרי ויעקב ינאי, מיהר לסייע לסוהרי כלא שאטה הסמוך בעת מרד אסירים קשה, הגיע חמוש למקום וסייע בחילוץ סוהר.
אירוע בולט נוסף התרחש באוגוסט 1982, במלחמת לבנון הראשונה: צימרמן נטל ללא רשות מטוס ססנה משדה התעופה בביירות והטיס אותו לישראל – מעשה שעלה לו בהעמדה לדין, חודש מאסר בפועל, קנס והורדה לדרגת סגן.
איש של מעשה וחלומות גדולים
לצד עבודתו לאורך השנים כנהג וכמכונאי במוסך, בלט צימרמן בכישרונו כמסגר וכיוצר. משנת 2011 השתתף באופן קבוע בתחרות הטכנולוגית "טכנוראש" של הטכניון, שבה זכה עם ילדיו במקום הראשון בשנים 2012, 2014 ו-2018. באחת התחרויות הללו פיתחו מתקן שהוטל ממנוף בגובה 40 מטר ושמר על הביצים שבתוכו מפני שבירה.
יחידה 101 החזירה לצה"ל את כוח ההרתעה
גולת הכותרת של עשייתו הציבורית המאוחרת הגיעה בגיל 87, אז הוביל מבצע מורכב שנמשך שנתיים להבאת מטוס כפיר ממוזיאון חיל האוויר בחצרים והצבתו סמוך למכוורת בעין חרוד איחוד, כאות הערכה לעשרת הטייסים בני היישוב. את הפרויקט מימן בחלקו הגדול מכיסו הפרטי בסכום של למעלה מ-200 אלף שקלים, תוך התמודדות עיקשת עם בירוקרטיה.
משה הר-ציון, בנו הבכור של חברו הוותיק, ספד לו: "ישי היה אדם שמגשים חלומות, אדם שחולם ומבצע. לישי לא היו גבולות, ולא היה עבורו מושג 'לא אפשרי' או 'לא מקובל' מה שהוא רצה, הוא עשה. הייתה לו רוח חופשית שלא הייתה כבולה למסגרות".
עמל, בנו הבכור של ישי צימרמן, מספר כי אביו היה דמות יוצאת דופן, אדם יצירתי ובעל חשיבה מקורית, שחקר דברים לעומק והשפיע רבות על סביבתו ועל משפחתו. אף שלמד לימודים בסיסיים בלבד, שאף תמיד ללמוד ולהבין דברים לעומק.
צימרמן לימד מכונאות בבית ספר לתלמידים שהתקשו במסגרת הלימודית, וידע להתחבר אליהם וללמד אותם את רזי המקצוע. "בשיטות שלו ובייחודיות שלו ובמקוריות שלו ובהתחברות שלו, הוא פשוט חינך אותם".
מעל הכול, עמל מדגיש את אומץ לבו של אביו: "הוא היה מאוד אמיץ, הוא לא ידע מה המילה פחד... ". לדבריו, החיים לצד אב בעל אישיות כה ייחודית העניקו לילדיו חוויית ילדות לא שגרתית. "החיים לצד אב כזה העניקו לנו, הילדים נקודת מבט ייחודית, גם אם לא שגרתית. כילדים זה נורא כיף שיש לך מין אח בוגר... עוד ילד, עוד מישהו שהוא שותף".
צימרמן הצטרף לכמה ממשלחות הסיוע של אייבי נתן, שהגיעו למקומות שונים בעולם כדי להגיש עזרה לנפגעי אסונות טבע. חברי המשלחות כונו "המלאכים של אייבי".
לצימרמן ולאשתו חמישה ילדים ביולוגיים, ובנוסף אימצו נער שעלה ממדינות חבר העמים. מלבד בנו עמל, שהוא טייס, גם נכדו, נכדתו וחתנו הם טייסים בחיל האוויר. צימרמן עצמו עסק בדאייה והוציא רישיון טיס אזרחי. אשתו רעיה נפטרה לפני מספר שנים.