כששלי משל־יוגב הגיעה בסוף השבוע לפינת ההנצחה שהקימה לזכר בתה ליבי כהן־מגורי ז״ל, שנרצחה ב־7 באוקטובר, היא התעלפה. קווי המתאר המצמררים של גופת בתה, אותם שרטטה ביום הזיכרון השלישי לטבח, בשולי כביש 232, סמוך לכניסה לקיבוץ רעים, כוסו בצבע ונמחקו. שאר הפריטים בפינת הזיכרון נשארו במקומם.
שלי העלתה לאינסטגרם סרטון מאתר ההנצחה, כשהיא נסערת ובלי שמץ של מושג מי עשה זאת. בתגובה לפניית וואלה אישרה המועצה האזורית אשכול שהסימון הוסר בהנחיית ראשת המועצה, מיכל עוזיהו, בעקבות תלונות של תושבים ומשפחות שכולות. ההסרה נעשתה ללא תיאום עם משפחתה של ליבי, בלי טלפון מקדים או הודעה מראש, בסוג של אטימות לב שלא מצופה ממועצה שבה יש מאות משפחות שכולות.
פינת ההנצחה הוקמה לפני כמעט שנתיים, במקום שבו נרצחה ליבי בגיל 22. בפינה ציירה אמה גם את דמותה על גלגיליות, שאותן כל כך אהבה, והציבה במקום ספסלים ודגלים. מאז הפכה הפינה לאחד מאתרי ההנצחה הרבים לאורך כביש 232, שאליהם מגיעים מבקרים כדי לזכור את קורבנות הטבח.
ליבי, ששירתה בעבר כמנהלת לחימה בפיקוד הדרום והכירה היטב את האזור, נקלעה למארב מחבלים בכביש 232 בבוקר 7 באוקטובר 2023. בשעה 08:11, כשהבינה שאין לה דרך להימלט, התקשרה להוריה. במהלך השיחה סיפרה שנפצעה מירי, וביקשה מהם להקשיב לה. ״ירו בי בבטן וביד, אני מאבדת דם. אני הולכת למות. אמא, תפסיקי לצעוק ורק תקשיבי לי״, אמרה לאמה.
היא ביקשה מהוריה שישמרו על אחיה התאום תומר ועל אחותה הקטנה מאיה, ונפרדה גם מאביה יריב. כשהמחבלים הקיפו את פקק התנועה שבו נלכדה, הוריה הפצירו בה לצאת מהרכב ולשכב על הכביש, בתקווה שהמחבלים יחשבו שהיא מתה ויניחו לה. ליבי עשתה כדבריהם, אבל המחבלים ירו בה מטווח אפס. גופתה זוהתה רק שבועיים לאחר הרצח.
שלי הצליחה לאתר בסרטוני התחקיר את המקום המדויק שבו נמצאה גופת בתה. ביום הזיכרון השלישי לטבח חזרה לשם עם צבע לבן, ושרטטה על האספלט את קווי המתאר של גופה, באותה תנוחה שבה שכבה ברגעיה האחרונים. מבחינתה, זאת הייתה דרך להנציח את ליבי במקום שבו נרצחה, ולהזכיר לכל מי שנוסע בכביש את מה שהתרחש שם.
מאז הרצח הפכה לאחת האימהות השכולות הבולטות במאבק הציבורי סביב מחדל 7 באוקטובר. לצד הקמת פרויקטים חברתיים ועמותה על שם בתה, היא מותחת ביקורת קשה על בכירי המדינה ומערכת הביטחון ודורשת שייקחו אחריות על האסון.
ב־18 בספטמבר השנה, במהלך ריצה בפארק הירקון בתל אביב, נתקלה במקרה באלוף במיל’ אהרון חליוה, שכיהן כראש אמ”ן בזמן הטבח. היא התעמתה אתו ושאלה איך במשך כמעט שלוש שנים לא טרח ליצור קשר עם המשפחה, למרות שהוא מתגורר במרחק של כקילומטר מביתה ומכיר את אביה של ליבי.
״הבת שלי קבורה בגללך”, אמרה לו, ודרשה שייקח אחריות על חלקו במחדל. “אתה צריך להרגיש מושפל ולשאת באחריות”, הטיחה בו, והזכירה לו שבניגוד אליו, הרמטכ”ל לשעבר הרצי הלוי התקשר למשפחה וביקש להגיע לביתה. העימות הקשה תועד בסרטון שהעלתה לאינסטגרם ועורר הדים רבים.
העימות בין שלי משל-יוגב לאהרון חליוה
צילום: מעריב
״שרטטנו את קווי המתאר של ליבי בשוליים, קרוב לחול״, אומרת שלי. ״וכשהגעתי לשם, ראיתי שמישהו כיסה אותם בצבע. זה לא ונדליזם, כי לא נגעו בשום דבר אחר, ויש שם דגלים וספסלים. רק שפכו צבע על המקום של ליבי.
״כשראיתי את זה התעלפתי. היה לידי חקלאי שתפס אותי. בהתחלה חשבתי שזה נתיבי ישראל, שפנו וביקשו למחוק את זה בגלל שזה מסיח את תשומת לבם של הנהגים, אבל גילו רגישות והכלה יוצאי דופן זה לא הם. אין לי מושג מי עשה את זה. אף אחד לא תיאם איתי את המחיקה, לא הודיע לי עליה ולא ביקש את הסכמתי. פשוט עשו את זה בהחבא, כך שגיליתי רק כשהגעתי למקום.
״אני יכולה להבין את ראשת מועצת אשכול, מיכל עוזיהו, שפנתה וביקשה מהמשפחות השכולות להזיז את עשרות אתרי ההנצחה שיש סביב זה של ליבי, כי יש תושבים שחולפים על פניהם וזה עושה להם טריגר.
״היינו על זה בדיונים בכנסת ועוד לא הוחלט שום דבר. שאלתי את 137 אלף העוקבים שלי באינסטגרם אם זה מפריע להם. והיו כאלה שזה הפריע להם, ואני יכולה להבין את זה. אחרים אמרו שאסור להסיר את זה כי היה פה אסון לאומי. זה מורכב, אני מבינה. אבל כמו שלא מוחקים את אושוויץ כי זה מפריע לתושבים שחיים ליד המחנה, אי אפשר למחוק אסון כזה, ובטח שלא לעשות זאת בסתר, בלי לדבר עם המשפחה״.
מהמועצה האזורית אשכול נמסר בתגובה: ״המועצה האזורית אשכול מכירה מקרוב את עומק הכאב ואת חשיבות ההנצחה. אנו מכבדים את רצונה של משפחת מגורי להנציח את ליבי ז״ל. אתר ההנצחה לזכרה נותר במקומו, אף שהוקם ללא היתר.
״לאחרונה סומן ללא תיאום מתאר גופתה של ליבי על שול הכביש, סמוך לנקודת איסוף והורדה של ילדים. בעקבות פניות רבות של משפחות שכולות ותושבים, שתיארו את המצוקה הרגשית העזה שמעורר המראה והתריעו על הפרעה לנוסעים בציר, ראשת המועצה, מיכל עוזיהו, הנחתה להסיר את הסימון בלבד.
״אנו שותפים לכאבה של המשפחה ומחויבים לשמור על זכרה של ליבי בדרך מכבדת ורגישה, המתחשבת גם בתושבים החיים במרחב הזה״.
שלי זועמת על התגובה והיחס. ״שלוש שנים, ראשת מועצת אשכול לא מצאה לנכון לעשות אתר הנצחה מכובד לנרצחי הישיבה באוקטובר. היו לה רק שלוש שנים לעשות את זה. ולכן עשרות משפחות נאלצו להקים פינות הנצחה ליקרים שלהם, ואף אחת מהן לא הקימה אותה בהיתר, אלא מתוך רצון להנציח את האהובים שלהם, כי לא היה מי שיעשה זאת.
״מועצת אשכול בוחרת לשקר. אין תחנת הסעה סמוכה לפינת ההנצחה של ליבי, ומעבר לחוסר הכבוד למשפחה השכולה הם לא טרחו אפילו להרים אלינו טלפון ומחקו את זה כמו גנבים בלילה. אנחנו נותנים את חיינו כדי שהמחבל שרצח אותה ב-7 באוקטובר לא ימחק את ליבי מהעולם - אז מיכל עוזיהו מוחקת אותה?״.