בוריס קוצ'ובייבסקי (ברוך אשי), מי שהיה אסיר ציון הראשון בברית המועצות לאחר מלחמת ששת הימים, הלך לעולמו. קוצ'ובייבסקי, מהנדס רדיו מקייב, היה מראשוני המאבק הציבורי לפריצת "מסך הברזל" ולמען זכותם של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל. הוא שילם מחיר אישי כבד על פעילותו, שכללה מאבק להנצחת קורבנות טבח באבי יאר, ונידון לשלוש שנות מאסר במחנה כפייה סובייטי.
אביו של קוצ'ובייבסקי נרצח בטבח באבי יאר בספטמבר 1941, שבו רצחו הנאצים 33,771 מיהודי קייב בתוך יומיים. במשך עשרות שנים סיכל השלטון הסובייטי ניסיונות להנציח את הקורבנות היהודים באתר וטשטש את זהותם כחלק ממדיניות מכוונת. גיא ההריגה הפך לסמל המאבק באנטישמיות הממסדית ולמען הנצחה ראויה של הנרצחים.
השלטונות הסובייטיים ניסו להעלים את אופיו היהודי של הטבח ואף קידמו תוכניות לשינוי ייעודו של השטח. כאשר הוקמה במקום אנדרטה בשנות ה-70, היא הוקדשה לקורבנות הסובייטים בלי להזכיר את יהדותם של עשרות אלפי הנרצחים. רק ב-1991, עם התפוררות ברית המועצות, הוקמה באתר אנדרטה ייעודית לזכר הקורבנות היהודים.
"אני יהודי - אני רוצה לחיות במדינה יהודית"
בשנת 1968, כשהשלטונות הסובייטיים קיימו בבאבי יאר טקס זיכרון רשמי אך נמנעו מאזכור המילה "יהודים", עשה קוצ'ובייבסקי צעד יוצא דופן. הוא עלה לבמה מיוזמתו וללא הזמנה, וקרא בפני הנוכחים: "הקורבנות היו יהודים. אי אפשר למחוק להם את הזהות".
בעקבות המאורע ניסח מכתב גלוי למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, ליאוניד ברז'נייב, ובו דרש לאפשר לו לעלות לישראל. "אני יהודי - אני רוצה לחיות במדינה יהודית. זו זכותי. כפי שזכותו של כל רוסי לחיות ברוסיה, רוצה אני לחיות בישראל", כתב.
תגובת השלטונות הסובייטיים לא איחרה לבוא. קוצ'ובייבסקי ואשתו פוטרו ממקומות עבודתם, ותוך פחות משבוע הוא נלקח בידי הק.ג.ב לאשפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי. בהמשך הועמד לדין באשמת "הוצאת דיבה על המשטר הסובייטי" ונידון לשלוש שנות מאסר במחנה כפייה.
גם מאחורי חומות הכלא ובמחנה העבודה שבו נכלא, סמוך לדנייפרופטרובסק, המשיך להיאבק על זכותו לעלות לישראל. במכתב נוסף לברז'נייב כתב: "כל עוד אני חי, כל עוד אני מסוגל לחוש רגשות, אשקיע את כל כוחותיי עד שאוכל לצאת לישראל. ואם תמצאו דרך לשפוט אותי על כך, אם אחיה ואצא לחופשי, אהיה מוכן אז לצאת למולדת אבותיי, אפילו אם איאלץ לעשות דרכי ברגל".
במהלך מאסרו סבל קוצ'ובייבסקי מהתנכלויות. בספטמבר 1971 אף שיגר תלונה רשמית לתובע הראשי הסובייטי, שבה תיאר יחס משפיל והתעללות מצד שלטונות מחנה הכפייה.
מהמאסר הסובייטי לטקס חילופי הרמטכ"ל בישראל
סיפורו של המהנדס היהודי מקייב עורר הדים בישראל ובעולם והפך לאחד מסמלי המאבק הבינלאומי לשחרור יהודי ברית המועצות. בשנת 1969 הובאו דבריו לדיון בכנסת בידי חבר הכנסת חיים לנדאו מסיעת גח"ל, שהציג את מכתביו כסמל לגבורה ולכיסופים לציון.
תמונתו של קוצ'ובייבסקי הופיעה על כרזות וסיכות במחאות שהתקיימו בארצות הברית למען יהודי ברית המועצות. ביוני 1971, בעודו מרצה את עונשו, הודיעה אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל על קבלתו כחבר מן המניין, כמחווה של תמיכה וסולידריות.
בשנת 1972, עם תום ריצוי עונשו, הגשים קוצ'ובייבסקי את חלומו ועלה לישראל. הגעתו עוררה התרגשות ועניין ציבורי רב. ימים ספורים לאחר עלייתו הוזמן להשתתף כאורח כבוד בטקס חילופי הרמטכ"ל, וזכה לקבלת פנים חמה מצד צמרת המדינה והפיקוד הצבאי.
בהמשך חייו בישראל עבד כמהנדס בחברת תדיראן, גידל שלושה ילדים וקבע את ביתו בירושלים. הוא ניהל אורח חיים צנוע, הרחק מאור הזרקורים.
אלקס ריף, פעילה חברתית, סופרת, מייסדת ומנכ"לית "לובי המיליון" לייצוג הישראלים דוברי הרוסית, ספדה לו היום: "הוא היה הפנים הראשונות של המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. בזכותו ובזכות אחרים כמוהו, הדלת נפתחה. תודה בוריס. על האומץ. על הדלת".
הלווייתו תתקיים היום (שני) בשעה 14:00 בבית העלמין ירקון.