גורמי ביטחון העריכו הבוקר (ראשון) כי בימים הקרובים גופי הביטחון הרשמיים באיחוד האמירויות יעבירו את ממצאי חקירת הטייס העומאני בצורה מסודרת למשרד החוץ ונציגי גופי הביטחון בישראל. בהתאם לכך, לפי גורמים המצויים בתהליך, בישראל צפויים ללמוד את נקודת הכשל ולקבוע נהלי עבודה חדשים, כולל אכיפה ובקרה, כדי למנוע מקרים נוספים. כמו כן, במוסד ובשב״כ מעוניינים להרחיב את הבדיקה כדי להבין מה הפוטנציאל של האירוע לעתיד על ידי ״זאבים בודדים״ או תשתיות טרור בתמיכה ארגונית או מדינה שעוינת את ישראל.
אך לא פחות חשוב מכך, ניסיון הפיגוע החמור במטוס חברת ״פליי דובאי״ בדרכו מאיחוד האמירויות לישראל תפס את מערכת הביטחון הישראלית במבוכה עמוקה. האירוע חשף באיזו קלות בלתי נסבלת גופים האמונים על ביטחון הציבור אינם אוכפים נהלים בסיסיים, תוך היעדר בקרה מינימלית על מה שאמור להיות מובן מאליו במרחב הרגיש ביותר בישראל: המרחב האווירי.
בניגוד לציפייה שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר הגופים השונים יפעלו בסינרגיה מוחלטת, מתברר כי הקשר ביניהם רחוק מלהיות הדוק. נכון לעכשיו, העמימות חוגגת ולא באמת ברור מי הגוף שאחראי על שרשרת הכשלים ואולי חמור מכך כל אחד מגלגל את האחריות לאחר מבלי שכולם יבינו בצורה ברורה: ״מי בעל הבית?״
במישור המדיני והאסטרטגי, הציפייה בישראל הייתה שונה לחלוטין. ניתן היה להניח שסעודיה, אשר זכתה לסיוע מודיעיני ישראלי משמעותי מאוד בתיווך אמריקני במהלך המלחמה מול איראן והחות'ים, תתנהל כעת בצורה מכילה ומבינה יותר כלפי ישראל. אך בפועל, לא רק שלא נתנו לחיל האוויר הישראלי לנחות על אדמת סעודיה, גם לא אפשרו נחיתת מטוסים אזרחיים, ובשל כך נאלצו האמירתים להוציא אל הפועל טיסה אזרחית נוספת שהצוות עליה עבר בידוק של המוסד. הנוסעים הביעו חשש, וגופי הביטחון בישראל נאלצו להרגיע אותם, ואת הכבודה העבירו בטיסה נפרדת בגלל לחץ הזמן והחשש מפיגוע נוסף.
על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי איחוד האמירויות, עמה חתומה ישראל על הסכם שלום, ושגופי הביטחון שלה אמורים היו ״לשדר על אותו גל״ עם מקביליהם בירושלים. אפשר לומר שהרצון של ישראל להיות מעורבת בצורה ישירה בחקירה, ולחשוף בהקדם כל פרט, לא הסתדרו עם הגישה של איחוד האמירויות שהעדיפו לנהל את התהליך בצורה מקצועית, יסודית, ובקצב שלהם, מאחורי הקלעים.
המציאות טפחה על הפנים של ישראל בכלל ומערכת הביטחון בפרט, והוכיחה ששיתוף פעולה אזורי אינו תחליף לביטחון עצמאי-ישראלי, שכולם חשבו שהוא הרמטי. המסקנה המיידית שעולה מהתחקירים הראשוניים היא שלפני שישראל רצה לקדד ולשדרג את מערכת היחסים מול ציר המדינות הסוניות המתונות, ראוי שתסדיר קודם כל את חלוקת האחריות בתוך הבית - בין הגופים השונים בתוך המערכת הביטחונית, ובינם לבין משרד התחבורה.
כל עוד לא ברור כיצד חדר המחבל למטוס שעשה את דרכו לישראל ואיים לרסק אותו עם הנוסעים, המשמעות העגומה היא שהברז ממשיך לדלוף, וטרם נמצא ה״אינסטלטור״ שיסתום את הנזילה המסוכנת הזו. גורמי ביטחון אמרו כי האירוע תפס את ישראל במבוכה, ולכן אף אחד לא ממהר לקחת אחריות על התהליך. אחד הגורמים אמר, ״המערכת חייבת להתעורר, להגדיר סמכויות ולסגור את הפרצות באופן מיידי. רגע לפני שנפגוש את האירוע הבא״