בעומק של כ-90 מטר מתחת לפני הים, בחשכה מוחלטת ובקור עז, כריס למונס הבין שהוא כנראה עומד למות. כבל האספקה שחיבר אותו לספינה נקרע, הוא איבד את הקשר עם חבריו, ומיכל החירום הקטן של חמצן שעל גבו הספיק לדקות ספורות בלבד. לא הייתה לו דרך לשחות בחזרה לפני השטח בלי להסתכן בפגיעה קטלנית. "השלמתי עם העובדה שככל הנראה זה הזמן והמקום שבהם אמות", סיפר. דווקא אז, לדבריו, הפחד החל להתפוגג.
התאונה התרחשה ב-18 בספטמבר 2012, במהלך עבודות תחזוקה במתקן תת-ימי בים הצפוני. למונס, צוללן מקצועי שהתמחה בעבודה בעומק רב, יצא למשימה שגרתית עם עמיתו דייב יואסה. השניים נשמו תערובת גזים וקיבלו מים חמים ותקשורת דרך כבל מיוחד שחיבר אותם לספינת התמיכה. אבל תקלה נדירה במערכת המיקום הממוחשבת של הספינה, בזמן סערה, הפכה את המשמרת למאבק הישרדות.
בריאיון חדש לעיתון הבריטי "הסאן" חזר למונס לרגעים שבהם נותר לבדו על קרקעית הים, ולחילוץ שגם היום קשה להסביר מבחינה רפואית.
כבל ההצלה הפך למלכודת
מעל ראשיהם של הצוללנים השתוללה סערה, עם רוחות במהירות של כ-105 קמ"ש וגלים בגובה של כשישה מטרים. מערכת המיקום האוטומטית של הספינה קרסה, והיא החלה להיסחף הרחק מהאתר שבו עבדו. "היה משהו בטון הדיבור של מפקח הצלילה שלנו", נזכר למונס. "הוא לא הסביר מה קורה, אבל אמר לנו שזה לא תרגיל".
שני הצוללנים החלו לשוב לפעמון הצלילה, התא המיוחד שבאמצעותו ירדו לעומק הים. אלא שהספינה כבר נסחפה, והכבל של למונס נתקע בחריץ צר במבנה המתכתי. הספינה המשיכה למשוך אותו בכוח עצום. "הפכתי למעשה לעוגן של ספינה במשקל 10,000 טונות", סיפר. "במצב כזה יכול להיות רק מנצח אחד".
תחילה נותק קו התקשורת שלו. אחר כך נפסקה אספקת הגז לנשימה, והוא נאלץ לעבור למיכל החירום שעל גבו.
יואסה ניסה לשוב אליו, אבל הכבלים המתוחים מנעו ממנו להגיע. השניים הביטו זה בזה ממרחק של מטרים ספורים, ללא יכולת לדבר.
"הסתכלתי לו בעיניים והתחננתי שיעזור לי", סיפר למונס. "והוא הסתכל עליי בזמן שנמשך ממני, כמעט כאילו אמר: 'מצטער, חבר, אתה לבד'".
רגע לאחר מכן נקרע הכבל לחלוטין, ולמונס נפל כעשרה מטרים אל קרקעית הים.
הוא הצליח למשש את דרכו בחזרה למבנה המתכתי ולטפס עליו, בתקווה לראות את אורות החילוץ.
אבל מעליו לא נראה דבר.
"לא היה שום אור ושום קול בים שמעליי", סיפר. "אני זוכר שחשבתי: איך לעזאזל הגעתי למצב הזה? למה לא השקעתי קצת יותר בלימודים בבית הספר?".
"קיוויתי שזה לא יכאב"
למונס ידע שמיכל החירום שלו עומד להתרוקן. בגובה פני הים אפשר אולי לנסות לשחות לעבר סירה, אבל בעומק שבו שהה, עלייה מהירה ללא הליך מתאים של הפחתת לחץ הייתה מסכנת את חייו.
הוא נותר על המבנה המתכתי, בחשכה מוחלטת, והמתין.
"אני זוכר שחשבתי: אני מקווה שזה לא יכאב. קיוויתי שהקסדה שלי לא תתמלא במים. ממש לא רציתי למות בטביעה", סיפר.
כשאספקת הגז אזלה, הוא החל לאבד את הכרתו.
"המעבר לאובדן הכרה היה דווקא שליו למדי. כמו הרגע שלפני שנרדמים", תיאר.
בינתיים הצליח צוות הספינה לאתחל את מערכת המיקום ולהחזיר אותה לאזור העבודה.
רובוט תת-ימי מצא את למונס שוכב ללא תנועה על המבנה. אנשי הצוות שצפו בצילום היו משוכנעים שהם רואים את גופת חברם.
יואסה ודנקן אלקוק, הצוללן השלישי בצוות, יצאו למבצע חילוץ מסוכן. כשסוף סוף הצליחו להכניס את למונס לפעמון הצלילה, חלפו כ-35 דקות מאז נקרע הכבל.
מיכל החירום שלו הספיק לפחות מעשר דקות נשימה. המשמעות היא שבמשך כ-30 דקות הוא שהה בעומק הים ללא אספקת גז זמינה לנשימה.
ואז הגיע הרגע שאיש מהם לא ציפה לו.
"דנקן הסיר ממני את הקסדה ונתן לי שתי נשימות", סיפר למונס. "זה הכול. שתי נשימות ומיד חזרתי להכרה".
איך אפשר לשרוד חצי שעה בלי חמצן?
למונס לא רק שרד, אלא גם התאושש ללא נזק מוחי מתמשך שאובחן אצלו.
לדברי מומחים שהתייחסו למקרה, ייתכן ששני גורמים חריגים סייעו לו לשרוד: הקור העז, שהאט את פעילות גופו ואת צריכת החמצן, והעובדה שקודם לכן נשם תערובת גזים בלחץ גבוה, שייתכן שאפשרה לרקמותיו להכיל יותר חמצן מהרגיל. עם זאת, מדובר בהסברים אפשריים ולא בתשובה רפואית מוכחת.
גם הבירור הרפואי הוגבל: לאחר החילוץ נדרש למונס להישאר במשך ארבעה ימים בתא לחץ לצורך הפחתת לחץ הדרגתית, ולכן לא ניתן היה לבצע מיד את כל הבדיקות שהיו עשויות להבהיר מה התרחש בגופו.
שעות ספורות אחרי שחולץ כבר ישב עטוף בשמיכות ושתה תה. בהמשך חזר לעבוד בתחום הצלילה.
סיפור ההישרדות שלו הפך לסרט התיעודי "הנשימה האחרונה" מ-2019, ובהמשך לסרט הוליוודי באותו שם שיצא ב-2025, בכיכובם של וודי הרלסון, סימו ליו ופין קול.
אבל למרות מה שעבר, למונס אומר שהחוויה לא הפכה אותו לאדם חדש.
"אנשים מניחים שאחרי דבר כזה תהיה לך איזו הארה, שתחליט לחיות את החיים הטובים ביותר שלך", אמר. "אולי במשך שבוע אתה חושב שלא תתעצבן יותר על שטויות. ואז, שבוע אחר כך, אתה שוב מתעצבן על שטויות". "החיים ממשיכים. עדיין צריך להוציא את הזבל, לקנות חלב ולשלם חשבונות".