ב-29 באפריל 1945, יממה לפני שהתאבד בבונקר בברלין, נשא אדולף היטלר את אווה בראון לאישה. בטקס נדרשו השניים להצהיר כי הם "ממוצא ארי טהור" ואינם נושאים מחלה תורשתית שתמנע את נישואיהם. זו לא הייתה גחמה אישית: המשטר הנאצי חייב זוגות להצהיר על כשירותם הגזעית והבריאותית, כחלק ממדיניות טוהר הגזע שלו.
יותר מ-80 שנה לאחר מכן, הגנטיקאית הבריטית פרופ' טורי קינג טוענת כי בדיקת DNA שיוחסה להיטלר חשפה ממצא שהיה עשוי לסבך אותו דווקא לפי העקרונות שהנהיג בעצמו. בטור אישי שפרסמה אתמול (ראשון) ב"ניו יורק פוסט", היא מתארת איך הובילה את המחקר, מה עשוי ללמד השינוי הגנטי שנמצא על התפתחותו המינית של הדיקטטור, ולמה לדעתה אסור לפרש גנים כגזירת גורל.
הממצאים עצמם אינם חדשים: הם הוצגו כבר בסרט תיעודי בריטי ב-2025. כעת קינג חוזרת אל מאחורי הקלעים של המחקר, לקראת צאת המהדורה האמריקאית של ספרה החדש, "סודות ה-DNA שלנו", ב-3 בנובמבר.
כתם דם על הספה בבונקר
קינג, מומחית לגנטיקה משפטית ולחקר DNA עתיק מאוניברסיטת באת', מספרת שב-2021 פנתה אליה חברת הפקות בריטית והציעה לה לבחון שריד יוצא דופן: פיסת בד מוכתמת בדם, שנגזרה לכאורה מהספה שעליה התאבד היטלר ב-30 באפריל 1945.
הבד נלקח מהבונקר לאחר המלחמה בידי קצין אמריקאי ונשמר במשך עשרות שנים. אבל לפני שהחוקרים יכלו להסיק ממנו משהו, היה עליהם לענות על שאלה בסיסית: האם זה באמת הדם של היטלר?
בדרך כלל, מסבירה קינג, אפשר לאמת דגימה כזאת באמצעות השוואה ל-DNA של קרוב משפחה. אלא שלהיטלר לא היו צאצאים ידועים, ולכן החוקרים נאלצו למצוא דרך אחרת.
הפתרון הגיע באמצעות כרומוזום Y, שעובר מאב לבן לאורך השושלת הגברית. בעבר הצליחו עיתונאי והיסטוריון לאתר קרובי משפחה רחוקים של היטלר מצד אביו ולבדוק את ה-DNA של אחד מהם.
קינג וצוותה השוו את הנתונים לדגימת הדם מהספה, ומצאו התאמה בפרופיל כרומוזום Y. מבחינת החוקרים, התוצאה חיזקה את ההערכה שהדגימה אכן שייכת להיטלר, ואפשרה להם להמשיך לניתוח הגנטי.
עוד בוואלה
"מיקרו-פין ואשך טמיר": בדיקת DNA חושפת את ההפרעה הגנטית של היטלר
לכתבה המלאה
הממצא הגנטי והסוד הרפואי
אחת התגליות המסקרנות ביותר נמצאה בגן בשם PROK2, הממלא תפקיד חשוב בהתפתחות המינית.
לדברי קינג, החוקרים זיהו מחיקה של מקטע גנטי באחד משני העותקים של הגן אצל היטלר. שינוי כזה נקשר להפרעה נדירה בשם היפוגונדיזם היפוגונדוטרופי מולד, שעלולה לשבש את ייצור ההורמונים האחראים להתפתחות המינית בגיל ההתבגרות.
אצל גברים, ההפרעה עשויה להתבטא ברמות נמוכות של טסטוסטרון, בהתבגרות מינית מאוחרת או חלקית, באשכים שלא ירדו לשק האשכים ולעיתים גם באיבר מין קטן באופן חריג.
וכאן נכנסת לתמונה עדות היסטורית מעניינת.
מסמך רפואי מתקופת מאסרו של היטלר בכלא לנדסברג ב-1924 הצביע על כך שאחד מאשכיו, הימני, לא ירד לשק האשכים. מדובר במצב רפואי המכונה אשך טמיר. הממצא הגנטי החדש עשוי להציע הסבר לאותו רישום רפואי, אבל קינג מדגישה את מגבלות הבדיקה.
אי אפשר לדעת מתוך ה-DNA כיצד בדיוק נראו איברי המין של היטלר, ואין הוכחה לכך שהיה לו איבר מין קטן במיוחד, כפי שרמזו כמה מהכותרות שהתפרסמו בעקבות הסרט התיעודי. גם עצם קיומו של שינוי גנטי אינו מוכיח באופן מוחלט שאדם סבל מכל התסמינים הקשורים אליו.
הבדיקות עוררו עניין רב כשהוצגו לראשונה ב-2025, אך גם ביקורת מדעית. מומחים חיצוניים הזהירו אז מפני הסקת מסקנות רפואיות נחרצות על סמך נתונים גנטיים שטרם עברו ביקורת עמיתים.
עוד בוואלה
יומני המאהבת הבריטית הצעירה של היטלר נחשפים: "הוא היה מלאך"
לכתבה המלאה
האירוניה האכזרית של חוקי הגזע
מבחינת קינג, המשמעות המעניינת ביותר של הממצא אינה קשורה דווקא לאיבריו של היטלר, אלא לאידיאולוגיה שהוביל. המשטר הנאצי קידם תפיסת עולם שלפיה בני אדם מסוימים נחשבים נחותים מבחינה תורשתית. בשם האידיאולוגיה הזאת בוצעו עיקורים בכפייה, נשללו זכויותיהם של אנשים עם מחלות ומוגבלויות, ורבים מהם נרצחו.
קינג סבורה שהשינוי הגנטי שהתגלה בדגימה שיוחסה להיטלר היה עלול להעמיד אותו עצמו בצד הלא נכון של החוקים שקידם. לדבריה, אילו הוחלו עליו אותן אמות מידה, נישואיו לאווה בראון היו עלולים להיחשב פסולים. והיא הולכת צעד נוסף קדימה: "אם היו מציגים להיטלר את המידע הגנטי שלו תחת שם בדוי, הוא כמעט בוודאות היה שולח את עצמו לתא הגזים".
זו פרשנותה של קינג להשלכות האפשריות של האידיאולוגיה הנאצית, ולא מסקנה רפואית או קביעה משפטית שניתן להוכיח באמצעות הבדיקה. אבל לצד האירוניה, היא מבקשת להדגיש לקח חשוב יותר: הגנטיקה אינה קובעת לבדה מי אנחנו.
לדבריה, האישיות וההתנהגות שלנו מושפעות משילוב של תורשה, סביבה, חוויות חיים, נסיבות חברתיות והבחירות שאנחנו עושים. גם במקרה של היטלר, היא מדגישה, שום ממצא גנטי אינו יכול להסביר את פשעיו או לגרוע מאחריותו למעשיו.
השאלה החשובה מבחינתה אינה אם ה-DNA יכול לחשוף חולשה גופנית של מי שהטיף לעליונות גזעית, אלא מדוע גם כיום יש מי שמאמינים שאפשר לקבוע את ערכו של אדם על פי המטען הגנטי שלו.