לצוד חייזרים כמו ב"מסע בין כוכבים"? המסמך הסודי של הפנטגון נחשף

כדי להבין את הרעיון צריך לחזור לשנת 1994, אז הציג הפיזיקאי המקסיקני מיגל אלקוביירה מודל מתמטי שמתאר כיצד חללית תוכל, בתיאוריה, לעבור מרחקים עצומים באמצעות עיוות המרחב-זמן.

על פי המודל, החללית תהיה מוקפת במעין בועה שתכווץ את המרחב שלפניה ותרחיב אותו מאחוריה. החללית עצמה לא תצטרך לנוע בתוך הבועה במהירות חריגה, משום שהמרחב שסביבה הוא זה שישתנה.

"הרעיון הבסיסי הוא ליצור בועה אסימטרית של מרחב, שמתכווץ לפני החללית ומתרחב מאחוריה", נכתב בדוח. "באמצעות שיטת תנועה זו, החללית נשארת במקומה בתוך 'בועת העיוות', ותנועת המרחב עצמו מאפשרת את התנועה היחסית שלה".

מדובר בפתרון תיאורטי לאחת הבעיות הגדולות של מסעות בחלל: על פי תורת היחסות של איינשטיין, גוף בעל מסה אינו יכול להאיץ למהירות האור או לעבור אותה. אבל המרחב עצמו יכול להתרחב, והחוקרים בחנו אם אפשר לנצל זאת כדי לעקוף את המגבלה.

אלא שיש בעיה קטנה, או ליתר דיוק עצומה: יצירת בועה כזאת דורשת כמויות אנרגיה אדירות, הרבה מעבר למה שהאנושות מסוגלת להפיק כיום. המודלים המוקדמים אף דורשים שימוש באנרגיה שלילית, שלא ידוע כיצד לייצר ולשלוט בה בכמויות הדרושות.

עד כמה התוצאות היו מאכזבות? לפי אחד החישובים המופיעים בדוח, מנוע עיוות המבוסס על מגבלות אנרגיה מסוימות יוכל להניע חללית במהירות מגוחכת. "חלזונות יכולים לזחול מהר יותר מזה", כתבו החוקרים. אבל הם לא ויתרו על הרעיון, ובחנו אפשרות להשתמש באחת התופעות המסתוריות ביותר ביקום כדי להתגבר על המכשול.

הפתרון האפשרי שהחוקרים בחנו קשור לאנרגיה אפלה, השם שניתן לגורם הלא ידוע שמאחורי ההתפשטות המואצת של היקום. הדוח מעלה השערה שלפיה האנרגיה האפלה עשויה להיות קשורה לקיומם של ממדים נוספים, מעבר לשלושת ממדי המרחב שאנחנו מכירים. אם בעתיד תימצא דרך לשלוט בממדים האלה, ייתכן שיהיה אפשר להשפיע על התפשטות המרחב וליצור את בועת העיוות הדרושה להנעת חללית.

אלא שכאן החוקרים נכנסים לטריטוריה ספקולטיבית במיוחד. אין כיום הוכחה לקיומם של הממדים הנוספים שעליהם מתבסס הרעיון, וגם לא ידועה דרך מעשית לשלוט באנרגיה האפלה.

הפיזיקאית קייטי קלאף מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון, שחוקרת את תורת היחסות ואת הפיזיקה של מנועי עיוות, הסבירה כי למרות הבסיס המתמטי, מדובר ברעיונות רחוקים מאוד מיישום מעשי.

קלאף עצמה השתתפה במחקר שפורסם ב-2024, שבו בחנו מדענים מה עשוי לקרות אם בועת עיוות תקרוס, ואילו גלי כבידה היא עשויה לייצר. גם המחקר הזה היה תיאורטי לחלוטין, אבל הוא המחיש מדוע מדענים ממשיכים לעסוק ברעיונות שנשמעים כמו מדע בדיוני.

בינתיים, בנאס"א בוחנים טכנולוגיות הנעה שאפתניות אחרות, אך כאלה שאינן דורשות עיוות של המרחב-זמן.

אחת מהן היא רקטת הפלזמה הפועמת, PPR, שמפתחת חברת Howe Industries האמריקאית. המערכת מבוססת על אנרגיה גרעינית, ובמקום לנסות לעקוף את מהירות האור היא נועדה לייצר דחף רב ויעילות גבוהה במיוחד.

במאי 2024 פרסמה נאס"א פרטים על הפרויקט, שנבחר לשלב השני בתוכנית המחקר שלה לטכנולוגיות חלל מתקדמות. לפי התחזיות שהוצגו אז, מנוע כזה עשוי לאפשר בעתיד מסע מאויש למאדים בתוך כחודשיים בלבד לכל כיוון, במקום חודשים רבים בטכנולוגיות הנעה מקובלות.

המערכת גם עשויה לאפשר נשיאת מטענים כבדים יותר, כולל אמצעי מיגון שיגנו על האסטרונאוטים מפני הקרינה הקוסמית המסוכנת במהלך המסע.

עם זאת, מדובר עדיין בטכנולוגיה בשלבי מחקר ופיתוח, ולא במנוע שכבר הוכיח את יכולותיו בטיסה לחלל.

והמנוע שנבחן בדוח של הפנטגון? הוא רחוק הרבה יותר ממימוש. המסמך אינו מוכיח שארצות הברית בונה חללית שתוכל לחצות את הגלקסיה, אלא שהמודיעין הצבאי שלה היה מוכן להשקיע במחקר שבוחן אפשרות כזאת.

מחברי הדוח עצמם הודו שפיתוח מנוע עיוות מעשי עשוי להיות רחוק שנים רבות, אך ציינו כי ההיסטוריה של המדע מלאה בתגליות שבעבר נראו בלתי אפשריות.

לדבריהם, ייתכן שבעתיד ימצאו מדענים דרך להשיג את מה שבעינינו נראה כיום כמו קסם.