על שפת ים המלח, במקום שבו מים מלוחים אינם מאפשרים לדגים לשרוד, צולמו בריכות צלולות מוקפות צמחייה. באחת מהן אף תועדו דגים קטנים. התמונות, שחזרו לעורר עניין בעולם, מזכירות לכמה מאמינים נבואה תנ"כית בת יותר מ-2,500 שנה: חזון שבו מי ים המלח מתמלאים חיים, דגים שוחים בהם ועצי פרי צומחים על גדותיהם. יש מי שרואים במראה הזה רמז להתקרבות אחרית הימים. אלא שיש פרט אחד שמשנה את התמונה: הדגים אינם חיים בים המלח עצמו.
גם לא מדובר בתגלית חדשה. הצלם הישראלי נועם בדין תיעד כבר ב-2016 דגים בבריכות מים מתוקים סמוך לחופי ים המלח. אלה מקווי מים נפרדים מהים המלוח, שנוצרו באזור שבו נסיגת קו החוף חשפה מעיינות ובולענים. לצד חלקם גדלים קנים וצמחים אחרים, ובמים אפשר למצוא גם יצורים קטנים. ריכוז המלחים הגבוה בים המלח עצמו, לעומת זאת, עדיין מונע מדגים לשרוד בו. התיעוד הישן ממשיך לעורר עניין בגלל הדמיון המפתיע לפסוקים מוכרים.
האם זה מה שיחזקאל תיאר?
בפרק מ"ז בספר יחזקאל מתואר חזון שבו מים יוצאים מהמקדש בירושלים וזורמים מזרחה אל הים. לפי הנבואה, מי הים יירפאו, ובמקום שבו דגים אינם יכולים להתקיים יופיעו חיים בשפע. "וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד", נאמר בפסוק ט', ובהמשך מתוארים דייגים הפורסים רשתות מעין גדי ועד עין עגלים ועצי מאכל הנותנים פרי על גדות הנחל.
גם ספר זכריה מזכיר מים חיים שיצאו מירושלים ויזרמו אל הים המזרחי ואל הים המערבי. בפרשנויות נוצריות מסוימות, העוסקות באחרית הימים ובשובו של ישו, קושרים את החזונות האלה לאירועים דרמטיים שעתידים להתרחש באזור ירושלים.
כאן נכנסות לתמונה הבריכות המצולמות. עבור חלק מהמאמינים, דגים וצמחייה סמוך לים המלח נראים כמו התחלה של השינוי המתואר בתנ"ך.
גם ההתעניינות המחודשת בעצי תמר עתיקים מצטרפת לעיתים לשיח הזה: חוקרים בישראל הצליחו להנביט זרעי תמר בני כ-2,000 שנה, וב-2020 אף הניב עץ תמר שגודל מזרע קדום פירות, לאחר שהופרה באבקה מעץ אחר שהונבט מזרע עתיק.
אלא שאין קשר מדעי מוכח בין גידול התמרים, בריכות המים המתוקים והתגשמות נבואה. וחשוב מכך: הנבואה מתארת שינוי במי הים עצמו, לא רק הופעת מקווי מים קטנים בסמוך לחוף. לא נוצר נהר הזורם מהמקדש אל ים המלח, ומי הים לא הפכו למים מתוקים.
ההסבר המדעי: ים המלח פשוט הולך ונעלם
לגיאולוגים יש הסבר ברור למראה החריג. ים המלח מתכווץ כבר עשרות שנים, בין היתר משום שכמות המים המגיעה אליו פחתה מאוד. מפלסו יורד בערך במטר בשנה, וכשהחוף נסוג נחשפים אזורים שבעבר היו מכוסים במים מלוחים.
מתחת לפני הקרקע זורמים מי תהום מתוקים יחסית מההרים שממערב. כשהמפלס יורד, המים האלה חודרים לשכבות מלח תת-קרקעיות וממיסים אותן. נוצרים חללים, ולעיתים הקרקע שמעליהם קורסת ונפער בולען. במקומות שבהם מי תהום נובעים ונקווים, עשויות להיווצר בריכות שבהן תנאי החיים שונים מאוד מאלו שבים הסמוך.
התהליך הזה יוצר לעיתים מראות מפתיעים של מים וצמחייה בלב נוף מלוח, אבל הוא גם מסוכן. לאורך חופי ים המלח נוצרו אלפי בולענים, שפגעו בכבישים, בתשתיות ובאתרי תיירות.
נביעת מעיין בבולען בים המלח
צילום: זיו ריינשטיין עריכה: גלעד מן מנהיים
לכן קשה לראות בתופעה סימן פשוט להתאוששות סביבתית: היא מתרחשת דווקא על רקע הידרדרותו של אחד מאוצרות הטבע הידועים בישראל.
הדגים שתועדו לצד ים המלח הם תופעה אמיתית ומסקרנת, והדמיון שלהם לחזון יחזקאל מסביר מדוע הסיפור ממשיך לעורר עניין. אבל נכון לעכשיו אין ראיה שמי ים המלח מתמלאים דגים או שנבואת אחרית הימים מתגשמת. מה שנחשף לעיני המבקרים הוא בעיקר סיפורו של ים נסוג, ושל המים והחיים שמופיעים בשוליו.