שרשר המלך לא לבד: כוכבת פורנו, ליצן, כלב ועוד מועמדים פוליטיים לא צפויים

אבל שרשר והפיראטים רחוקים מלהיות היחידים שיצאו למסע בחירות לא שגרתי.

ברחבי העולם כבר ראינו ליצן שכבש את הפרלמנט, כוכבת פורנו שהציעה הצעות שלום יוצאות דופן, וראשי ערים שלא היו אפילו בני ארבע - או בני אדם. חלק מהסיפורים הסתיימו כבדיחה, ואחרים הפכו לקריירה ציבורית של שנים.

רק השבוע נבחר בקנדה אדם שהקמפיין שלו התבסס על טענה אחת: הוא לא ממש רוצה את התפקיד, אין לו מושג בפוליטיקה והוא גם לא בטוח שהוא מתאים.

בריידי רוג'רס, בן 33, התמודד בבחירות למועצת העיר קלונה שבקולומביה הבריטית, עם שלטי בחירות שהכריזו בין היתר "אני בקושי רוצה לעשות את זה", "רק מנסה לשלם שכר דירה" ו"כמה קשה זה כבר יכול להיות?".

באתר הקמפיין שלו כתב: "האם אני נהנה מפוליטיקה? לא. האם אני יודע מה אני עושה? לא. אבל האם אני כשיר? גם לא".

לפי התוצאות הראשוניות של הבחירות שנערכו ב-17 באוקטובר, רוג'רס קיבל 12,635 קולות והגיע למקום הרביעי מבין 37 מועמדים שהתמודדו על שמונה מושבים במועצת העיר.

מאחורי הבדיחות, אגב, עומד איש עסקים שעבד בעבר כמהנדס אוטומציה. רוג'רס הבהיר שההצהרות על חוסר הכישורים שלו נאמרו בהומור, וכי בכוונתו להתייחס לתפקיד ברצינות.

אבל אם רוג'רס הציג את עצמו כמי שלא מבין בפוליטיקה, בברזיל כבר עשו מזה קריירה שלמה.

בשנת 2010 התמודד הליצן המקצועי פרנסיסקו אבררדו אוליביירה סילבה, המוכר בשם הבמה טיריריקה, על מקום בקונגרס הברזילאי. סיסמת הבחירות שלו הייתה "יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות", ובאחד מתשדיריו הודה שאין לו מושג מה חבר קונגרס עושה, אבל הבטיח לברר אם ייבחר.

התוצאה הייתה מדהימה: יותר מ-1.3 מיליון ברזילאים הצביעו עבורו.

אלא שלפני שנכנס לתפקיד נאלץ הליצן לעבור מבחן קריאה וכתיבה, לאחר שעלו טענות שאינו יודע קרוא וכתוב, תנאי הכרחי לכהונה בפרלמנט. הוא עבר את המבחן וכיהן במשך ארבע קדנציות רצופות.

ומה קורה איתו היום? בבחירות שנערכו בברזיל בתחילת החודש ניסה טיריריקה להיבחר שוב, הפעם במדינת סיארה, אך קיבל רק 5,523 קולות ולא נבחר. אחרי 16 שנים בפרלמנט, הליצן יצטרך למצוא עבודה אחרת.

אחת הדמויות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הפוליטיקה הלא שגרתית היא אילונה סטאלר, המוכרת יותר בשם צ'יצ'ולינה. כוכבת הפורנו האיטלקייה ממוצא הונגרי נבחרה לפרלמנט האיטלקי ב-1987 מטעם המפלגה הרדיקלית, וכיהנה בו עד 1992.

צ'יצ'ולינה לא הסתפקה בקריירה ארוטית ובמושב בפרלמנט. היא תמכה בחינוך מיני, בזכויות להט"ב, בזכויות בעלי חיים ובמאבק באנרגיה גרעינית, וניהלה קמפיינים פרובוקטיביים שהתבססו גם על הופעות בלבוש חושפני.

אבל ההצעות המפורסמות ביותר שלה עסקו דווקא ביחסי חוץ. לאורך השנים הציעה לקיים יחסי מין עם סדאם חוסיין, אוסמה בן לאדן ואפילו ולדימיר פוטין, בתמורה להפסקת מלחמות ולקידום שלום.

במאי 2022, אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, היא הציעה לפוטין לילה של סקס תמורת שלום. בריאיון לרדיו האיטלקי אף טענה שכאשר הציעה הצעה דומה לסדאם חוסיין, נציג מטעמו יצר איתה קשר, אך דבר לא יצא מכך.

ולישראלים שזוכרים את שנות ה-80 וה-90, צ'יצ'ולינה הייתה הרבה יותר משם שמופיע במדור חדשות החוץ. באוקטובר 1987, חודשים ספורים לאחר שנבחרה לפרלמנט, הגיעה לישראל לסדרת הופעות. אחת מהן, במועדון ביפו, עוררה סערה בשל העירום על הבמה. הרשויות ביטלו את היתר העבודה שלה, וכאשר הגיעה לכותל המערבי בירושלים נתקלה במפגינים חרדים שצעקו לעברה ואף השליכו כיסאות. היא הורחקה מהמקום.

אבל הביקור הזכור ביותר שלה בישראל התרחש ב-2001, כשהתארחה בתוכנית "הראשון בבידור" של דודו טופז. במהלך ההופעה שרה, רקדה עם המנחה ולבסוף חשפה שד בשידור חי. התקרית עוררה סערה, הוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה, וקשת נאלצה להתנצל. בזכיינית טענו שצ'יצ'ולינה הפרה סיכום מוקדם לגבי אופי הופעתה והפתיעה גם את אנשי ההפקה.

ומה קרה לה מאז? סטאלר נישאה ב-1991 לאמן האמריקני ג'ף קונס, והשניים הפכו את מערכת היחסים שלהם לחלק מסדרת יצירות אמנות פרובוקטיביות בשם "Made in Heaven". נישואיהם הסתיימו כעבור כשלוש שנים, והמאבק המשפטי על בנם המשותף, לודוויג, נמשך שנים.

בהמשך ניסתה לחזור לפוליטיקה, השתתפה בתוכניות ריאליטי, פרסמה ספר זיכרונות והמשיכה להופיע באירועים. כיום היא מתגוררת ברומא.

ולמי שחשב שצ'יצ'ולינה נעלמה מהעין הציבורית, השנה הגיעה הפתעה: בגיל 74 היא נבחרה להשתתף בקמפיין סתיו-חורף 2026-2027 של בית האופנה ויויאן ווסטווד. בצילומים של צלם האופנה יורגן טלר היא מופיעה בשמלות מעצבים, כפפות תחרה וכתר פרחים המזוהה איתה.

"פגשתי אותה לראשונה על הסט וחשבתי שהיא אישה נפלאה", אמר המנהל הקריאטיבי של המותג, אנדראס קרונטהלר. "אייקון שמצליח לאחד את כולם".

צ'יצ'ולינה גם כבר אינה כוכבת הפורנו היחידה שהצליחה להיבחר לפרלמנט.

במרץ 2026 נבחרה לסנאט של קולומביה אלחנדרה אומניה, המוכרת בשם הבמה אמרנטה האנק, ששיחקה בעבר בסרטים למבוגרים. היא נכנסה לתפקידה ביולי, מטעם מפלגת השמאל "הברית ההיסטורית".

אומניה, עיתונאית בהכשרתה, עוסקת בין היתר בזכויות עובדות מין, במאבק באלימות מגדרית ובזכויות אדם. מבחינתה, המעבר מהתעשייה למבוגרים לפרלמנט הוא הזדמנות לקדם נושאים שבהם עסקה עוד לפני שנבחרה.

לא רק כוכבי בידור מצאו את דרכם לפוליטיקה. לפעמים הגיל, או אפילו העובדה שהמועמד אינו בן אדם, כלל אינם מפריעים לבוחרים.

ב-2005 נבחר מייקל סשנס לראשות העיר הילסדייל שבמישיגן כשהיה תלמיד תיכון בן 18 בלבד. הוא גבר על ראש העיר המכהן בהפרש של שני קולות, לאחר שניהל קמפיין שמומן מ-700 דולר שהרוויח בעבודת קיץ. סשנס הבטיח לשלב את התפקיד החדש עם שיעורי הבית, ואפילו תכנן לעבוד מחדר השינה שלו. הוא כיהן בתפקיד במשך ארבע שנים.

אבל גם הוא היה מבוגר יחסית לג'יימס טאפטס, שהפך ב-2015 לראש העיר הטקסי של דורסט שבמינסוטה כשהיה בן שלוש בלבד. הפעוט ירש את התפקיד מאחיו הגדול בובי, שכיהן בתואר בשנתיים הקודמות. הבחירה לא נעשתה באמצעות הצבעה רגילה: שמו של ראש העיר נשלף בהגרלה שנתית, וכל מי שרצה להשתתף שילם דולר אחד. מדובר היה בתואר סמלי לחלוטין, ללא סמכויות שלטוניות.

אחיו הגדול נתן לו עצה אחת לקראת הכניסה לתפקיד: להיות נחמד לאנשים ולא לדבר על קקי. כנראה זה עבד, כי שנה לאחר מכן הוא נבחר שוב.

אבל אחד מסיפורי הבחירות המדהימים באמת התרחש ב-2002 בעיר הארטלפול שבאנגליה, שם החליט אדם להתמודד לראשות העיר כשהוא מחופש לקוף.

סטיוארט דראמונד, שעבד במוקד טלפוני, נהג להתחפש לקמע של קבוצת הכדורגל המקומית, "האנגוס הקוף". הוא התמודד כשהוא לבוש בתחפושת והבטיח בין היתר בננות חינם לילדי בתי הספר. מה שהחל כבדיחה הסתיים בניצחון על מועמד מפלגת הלייבור, ובמשרה ששכרה השנתי עמד אז על כ-53 אלף ליש"ט.

אבל כאן הסיפור קיבל תפנית נוספת: דראמונד התגלה כראש עיר שהצליח לשמור על תמיכת התושבים. הוא נבחר מחדש פעמיים נוספות וכיהן במשך 11 שנים, עד שהעיר ביטלה את תפקיד ראש העיר הנבחר ב-2013.

בארצות הברית, לעומת זאת, לקחו את עניין בעלי החיים בפוליטיקה צעד אחד קדימה.

ב-1981 נבחר כלב בשם בוסקו, הכלאה בין לברדור לרוטוויילר, לראש העיר של הקהילה הקטנה סאנול שבקליפורניה. הוא התמודד מול שני מועמדים אנושיים וניצח את שניהם.

למרות שזה היה תואר כבוד במסגרת בחירות מקומיות לא רשמיות ולא תפקיד עירוני בעל סמכויות. בוסקו הפך לסלבריטאי מקומי והחזיק בתואר עד מותו ב-1994. בשנת 2008 אפילו הוצב פסל בדמותו ליד סניף הדואר של הקהילה.

ב-2014 זכה כלב נוסף, דיוק, בתואר ראש העיר של קורמורנט שבמינסוטה. דיוק, שהיה בן שבע, קיבל לקראת טקס ההשבעה טיפול מפנק במספרת כלבים, ובתמורה לכהונתו הובטחה לו אספקת מזון לכלבים למשך שנה.

ואם נדמה שכלבים כבר אינם מפתיעים במיוחד, כדאי לחזור לברזיל של 1959.

בבחירות למועצת העיר סאו פאולו רשמו כ-100 אלף מצביעים על פתק ההצבעה את שמה של קרנפה בשם קקארקו, שחיה בגן החיות המקומי. מדובר היה במחאת בוחרים נגד המועמדים האנושיים.

קקארקו קיבלה יותר קולות מכל מועמד בודד למועצת העיר, אבל הקולות נפסלו משום שלא הייתה מועמדת חוקית. הקרנפה לא זכתה לשבת במועצה, אך הפכה לאחד הסמלים המפורסמים של הצבעת מחאה בהיסטוריה הפוליטית של ברזיל.

כך שגם אם מערכת הבחירות בישראל מספקת הפעם כמה מועמדים יוצאי דופן, ההיסטוריה הפוליטית העולמית מזכירה שלא תמיד צריך חליפה, ניסיון פוליטי או אפילו יכולת לדבר כדי לקבל קולות בקלפי.