ההר שמשמיע אנחות בלילה: מה מסתתר מאחורי הקולות?

התופעות האלה מלוות את המקום במשך דורות, ולפי אגדות עתיקות הן קשורות לרוחות שלא מצאו מנוחה. בני שבט הטונקאווה האמינו כי להבות רפאים מרצדות על פסגת ההר, ונרתעו מהקולות שבקעו מן האבן. גם בני שבט הקומאנצ'י התייחסו למקום ביראה ובפחד, והמוניטין העל-טבעי שלו שרד הרבה אחרי שהאזור הפך לאתר טבע מוגן.

ההר, השוכן מצפון לעיר פרדריקסברג, מושך אליו מטיילים רבים. חלקם מספרים על שלווה עמוקה ותחושת התפעמות מהנוף, בעוד אחרים מתארים תחושה מטרידה שהם אינם לבד. יש אף מי שטוענים כי חשו שינויי טמפרטורה פתאומיים או ראו דמויות המזכירות לוחמים ילידים ומתיישבים מתקופות קדומות.

אחת האגדות המקומיות מספרת על קבוצת לוחמים שניהלה את הקרב האחרון שלה על פסגת ההר. לאחר שהלוחמים הוכרעו ונהרגו, כך מספרת האגדה, רוחותיהם נותרו במקום וממשיכות לרדוף את הפסגה שבה מצאו את מותם.

אגדה אחרת מתארת נסיכה ילידית שהשליכה את עצמה מראש ההר לאחר שחזתה בטבח בני עמה. לפי הסיפור, רוחה מעולם לא עזבה את הסלע והיא ממשיכה לשוטט עליו עד היום.

אחד הסיפורים המטרידים ביותר עוסק במנהיג שבט שהקריב את בתו ונענש בנדודים נצחיים על פסגת ההר. השקעים המסתוריים בגרניט נחשבו לטביעות רגליו, שנותרו באבן במהלך מסעו האינסופי.

גם מבקרים בני זמננו מתארים חוויות יוצאות דופן במקום. באפריל 2026 כתב אחד המטיילים באתר Tripadvisor כי השהייה על הפסגה הייתה שקטה ומרגיעה, וסיפקה לו מפלט נדיר משגרת היומיום. מטייל אחר הגדיר את הטיפוס כחוויה מעוררת ענווה, ואילו מבקר שהגיע למקום בשנת 1986 כדי לצפות בשביט האלי תיאר את ההר כ"קסום".

אבל לא כל החוויות היו שלוות כל כך. אחד המבקרים סיפר ששמע רעשים מוזרים בשעת בין ערביים, ואחרים תיארו כיצד איבדו את חוש הכיוון על מדרונות הגרניט התלולים לאחר רדת החשיכה.

למרות המוניטין המסתורי שלו, למדענים יש הסבר לתופעות שהפכו את הסלע המכושף למוקד של סיפורי רוחות במשך מאות שנים.

לפי גיאולוגים, הקולות המוזרים נובעים משינויים בטמפרטורה. במהלך היום השמש מחממת את פני הגרניט וגורמת להם להתרחב מעט. כשהטמפרטורות יורדות בשעות הערב והלילה, השכבות החיצוניות מתכווצות.

התהליך יוצר מתחים בתוך הסלע העצום, שעשויים להפיק חריקות, פצפוצים וקולות עמוקים המזכירים אנחות. כך תופעה גיאולוגית טבעית לחלוטין יכולה להישמע כאילו משהו חי מסתתר בתוך ההר.

לפי מחלקת הפארקים וחיות הבר של טקסס, בלילות בהירים שלאחר גשם עשוי הגרניט לנצנץ באופן המזכיר להבות מרצדות. אחת ההשערות היא שאור הירח משתקף במים שהצטברו בשקעים רדודים על פני הסלע, או במינרלים רטובים המשובצים בתוכו. התוצאה עשויה להיראות כמו אורות רפאים המרקדים על האבן.

אלא שהסיפור של הסלע המכושף מרשים גם בלי רוחות. ההר נוצר לפני כ-1.1 מיליארד שנים, כאשר מאגמה לוהטת חדרה אל תוך סלעים קדומים עמוק מתחת לפני כדור הארץ. המאגמה התקררה בהדרגה והתגבשה לגוש גרניט עצום, שמינרלים מסוג פלדספט אשלגני העניקו לו את צבעו הוורוד.

במשך מאות מיליוני שנים נותרה התצורה קבורה מתחת לשכבות סלע, עד שתהליכי סחיפה חשפו אותה בהדרגה. כשהלחץ שהפעילו השכבות העליונות פחת, הגרניט התרחב מעט והשכבות החיצוניות שלו החלו להתקלף בדומה לקליפות בצל. כך נוצרה צורת הכיפה המאפיינת את ההר כיום.

האתר, המוגן כיום כשמורת טבע של מדינת טקסס וכציון דרך טבעי לאומי בארצות הברית, כולל יותר מ-400 אתרים ארכיאולוגיים ועדויות לנוכחות אנושית מלפני כ-12 אלף שנה.

המדע אמנם מציע הסברים לקולות ולאורות המסתוריים, אבל האגדות שמלוות את ההר במשך דורות ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד מקסמו. אחרי הכול, גם כשמבינים מדוע סלע ענק משמיע אנחות בחשיכה, לא בטוח שהקולות נעשים פחות מצמררים.

הסרטון והתמונות בכתבה פורסמו לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: newsdesk@walla.net.il