יותר עתיקות מהפירמידות: התלוליות הענקיות שאיש לא יודע למה נבנו

האתר, המכונה ווטסון ברייק ושוכן ליד העיר מונרו, החל להיבנות בסביבות 3500 לפני הספירה. עבודות הבנייה נמשכו בשלבים במשך 600 עד 700 שנה, והתלולית הגבוהה ביותר מתנשאת לכ-7.6 מטרים מעל סביבתה.

האתר מופה רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ולאחר שבשנות ה-90 בוצעו בו בדיקות תיארוך התברר עד כמה הוא חריג: מדובר באחד ממתחמי עבודות העפר העתיקים ביותר הידועים בצפון אמריקה, ובאתר ששינה את הדרך שבה ארכיאולוגים חשבו על היכולות של חברות ציידים-לקטים.

לפי החוקרים, הבונים השתמשו ככל הנראה בסלים, בקרני אייל ובידיים כדי להזיז כמויות עצומות של אדמה. העבודה דרשה שיתוף פעולה של קבוצות גדולות לאורך דורות.

הגילוי היה משמעותי משום שבמשך שנים הייתה מקובלת ההנחה שמונומנטים גדולים מהסוג הזה דורשים חברה חקלאית קבועה, עם עודפי מזון, היררכיה ברורה וכוח עבודה שניתן לרכז לפרויקטים ממושכים. ווטסון ברייק הראה שלא בהכרח.

"המקרים שבהם ארכיאולוגים מוצאים משהו שמשנה באופן מוחלט את התמונה שלנו לגבי מה שקרה בעבר הם נדירים", אמר הארכיאולוג וינקס סטפונאיטיס, מומחה לתלוליות של ילידי צפון אמריקה. לדבריו, האתר הזה הוא בדיוק מקרה כזה.

האתר עצמו היה חבוי במשך שנים בתוך יער צפוף. בתחילת שנות ה-80, לאחר כריתת עצים שחשפה חלק מהשטח, הארכיאולוגית החובבת רקה ג'ונס הבחינה בתצורות החריגות. יחד עם הסטודנט ג'ון בלמונט מהרווארד היא סייעה להכין את המפה הראשונה של המתחם.

בתחילה סברו החוקרים שהתלוליות קשורות לתרבות Poverty Point, שבנתה מתחם מפורסם אחר בלואיזיאנה יותר מאלף שנה מאוחר יותר. בדיקות קרקע, תיארוך פחמן רדיואקטיבי ותיארוך באמצעות לומינסנציה הראו בהמשך שווטסון ברייק עתיק בהרבה.

מחקר שפורסם ב-1997 קבע כי האתר קדום בכ-1,900 שנה ממתחמי התלוליות עם הסוללות שהיו מוכרים אז בצפון אמריקה. מחקר נוסף מ-2005 חיזק את התיארוך באמצעות עשרות בדיקות נוספות.

דווקא על השאלה המרכזית אין עדיין תשובה.

שרידי מזון שנמצאו באתר מעידים כי התושבים לא התבססו על גידולים חקלאיים. הם אכלו דגים, רכיכות, בשר איילים, אגוזים וצמחי בר. נמצאו גם כלי אבן, חרוזים וחפצים עשויים אדמה צרופה, אך שום ממצא לא מסביר בבירור מדוע הושקע מאמץ כה גדול בבניית המתחם.

הארכיאולוגית רבקה סונדרס כתבה כי "לא ברור מדוע ווטסון ברייק ותלוליות אחרות מהתקופה הארכאית התיכונה נבנו".

אחת ההשערות היא שעבודות הבנייה שימשו דרך לחבר בין קהילות מפוזרות ולחזק ביניהן שיתוף פעולה. הארכיאולוגית דיאנה גרינלי הציעה כי פרויקט כזה יכול היה לשמש גם להפגנת היכולת והמשאבים של הקהילה. מחקר מ-2005 הציע אפשרות נוספת: ייתכן שבניית התלוליות הייתה תגובה קהילתית לתקופות של בצורת והצפות, שפגעו באספקת המזון והפכו אותה לפחות צפויה. גם זו, עם זאת, נשארה השערה בלבד.

ההשוואה המתבקשת היא ל-Poverty Point, אתר אחר בלואיזיאנה שנבנה מאות שנים לאחר הפירמידה הגדולה בגיזה. התלולית הגדולה ביותר שם מגיעה לגובה של כ-22 מטרים, וכמות העפר שבה מוערכת בשווה ערך לכ-31 אלף משאיות עפר מודרניות.

מחקר שפורסם ב-2013 אף הציע שאחת מעבודות הבנייה המרכזיות שם הושלמה בתוך פחות מ-90 יום, ואולי בתוך חודש בלבד.

מחקר מ-2025 הציע ש-Poverty Point שימש מקום התכנסות זמני למסחר, פולחן ומפגשים חברתיים, אך גם שם מדובר בפרשנות שאינה מוכחת באופן סופי.

ווטסון ברייק עצמו אינו פתוח לציבור. חלק מהתלוליות נמצאות על קרקע פרטית, אם כי מדינת לואיזיאנה רכשה חלק מהשטח כדי לשמר אותו.

יותר מ-5,000 שנה אחרי שהעבודה במקום החלה, החוקרים יודעים כיום מי בערך בנה אותו, מתי ואיך. השאלה הפשוטה ביותר עדיין נשארה פתוחה: למה.