הקונצנזוס המדעי סביב הפירמידה הגדולה בגיזה הוא אחד המוצקים ביותר בעולם הארכיאולוגיה: המבנה האייקוני הוקם כקבר מפואר לפרעה ח'ופו מהשושלת הרביעית של פרעוני מצרים, אי שם סביב שנת 2580 לפני הספירה. על פי התפיסה המקובלת, מדובר במבצע הנדסי חסר תקדים שהתרחש לפני כ-4,600 שנה.
אך מחקר חדש ושנוי במחלוקת של המהנדס האיטלקי אלברטו דוניני מאוניברסיטת בולוניה, מאיים לטרוף את הקלפים. לפי דוניני, דפוסי השחיקה בבסיס הפירמידה מצביעים על כך שהמבנה עשוי להיות עתיק בעשרות אלפי שנים מהתיארוך המקובל - ייתכן שנבנה לפני כ-25,000 שנה.
השעון הטבעי של האבנים
השיטה של דוניני, הנקראת "שיטת השחיקה היחסית" (REM), מבוססת על רעיון פשוט אך מתוחכם: ככל שאבן חשופה יותר זמן לפגעי מזג האוויר (רוח, גשם, שינויי טמפרטורה), כך השחיקה שלה גדולה יותר.
כדי לחשב את גיל הפירמידה, דוניני השתמש ב"שעון" היסטורי ידוע: במקור, הפירמידות היו מצופות באבני גיר לבנות ומלוטשות (אבני חיפוי). הציפוי הזה הוסר ברובו בעקבות רעידת אדמה קשה בשנת 1303 לספירה ובשנים שלאחר מכן, לצורך שימוש חוזר בבנייה בקהיר.
דוניני השווה בין שני סוגי משטחים בבסיס הפירמידה:
- אבנים שנחשפו לפני כ-675 שנה: אלו שהיו מכוסות על ידי אבני החיפוי ונחשפו לאוויר העולם רק לאחר שהחיפוי הוסר במאה ה-14.
- אבנים שהיו חשופות תמיד: אלו שהיו חשופות לאלמנטים מרגע בניית הפירמידה.
על ידי השוואת נפח השחיקה בין האבנים ה"חדשות" (שנחשפו לזמן קצר יחסית) לבין האבנים ה"עתיקות", הוא חישב כמה זמן נדרש כדי להגיע לרמת השחיקה הקיימת באבנים המקוריות.
התוצאות: מ-5,000 ועד 54,000 שנה
דוניני בדק 12 נקודות שונות סביב בסיס הפירמידה. התוצאות היו מגוונות מאוד, אך רובן הצביעו על גיל מופלג:
נקודה אחת הראתה גיל של כ-5,700 שנה.
נקודה אחרת הראתה כ-18,000 שנה.
נקודות קיצון הגיעו אף ל-45,000 ואפילו 54,000 שנה.
החישוב הממוצע של כל הנקודות הוביל את דוניני למסקנה כי ישנה סבירות של כ-68% שהפירמידה נבנתה בטווח שבין 11,000 ל-39,000 שנה לפני זמננו. הממוצע הכללי עומד על כ-24,900 שנה.
"פרעה ח'ופו היה משפץ, לא בונה"
המשמעות של הממצאים הללו, אם יתבררו כנכונים, היא דרמטית. "למרות שטווח התאריכים רחב, המסקנות מצביעות על סבירות נמוכה מאוד לתיארוך הרשמי של 2,560 לפני הספירה", אמר דוניני.
המסקנה המהפכנית ביותר שלו היא שאם הפירמידה אכן עמדה שם כ-20,000 שנה לפני תקופת ח'ופו, הרי שפרעה ח'ופו לא בנה אותה, אלא פשוט ביצע בה עבודות שיפוץ וחידוש, וניכס אותה לעצמו מאוחר יותר. יתרה מכך, הדבר מרמז על קיומה של ציוויליזציה מתקדמת במצרים, בעלת יכולות הנדסיות אדירות, עשרות אלפי שנים לפני תחילת ההיסטוריה הכתובה.
הספקות והביקורת
חשוב לציין כי המחקר טרם עבר ביקורת עמיתים והוא מאתגר את השיטות הארכיאולוגיות המסורתיות המסתמכות על כתבים היסטוריים, תיארוך פחמן של חומרים אורגניים והשוואות סגנוניות.
דוניני עצמו מודה שישנן מגבלות לשיטה: גשם חומצי מודרני, תיירות אינטנסיבית ושחיקה מואצת במאות השנים האחרונות עלולים להטות את התוצאות ולגרום לאבנים להיראות "צעירות" יותר ממה שהן. מנגד, תקופות שבהן הפירמידה הייתה מכוסה בחול המדבר היו יכולות "לשמר" אותה ולגרום לה להיראות חדשה יותר.
למרות הספקות, המחקר פותח מחדש את אחת התעלומות הגדולות של האנושות ומציע זווית ראייה מדעית-פיזיקלית חדשה על ההיסטוריה של מצרים העתיקה.