לקראת ט"ו באב אנחנו מוצפים בעצות על איך למצוא אהבה, איך לבחור את בן או בת הזוג הנכונים ואיך לשמור על זוגיות לאורך שנים. אבל יש שאלה אחת שממשיכה ללוות רווקים וזוגות כאחד: איפה עובר הגבול בין פשרה בריאה שמאפשרת לקשר לצמוח, לבין ויתור על עצמנו ועל הדברים שהכי חשובים לנו?
אפליקציות ההיכרויות והרשתות החברתיות יצרו תחושה שכמעט אין גבול לאפשרויות. נדמה שתמיד מחכה מעבר לפינה האדם המושלם, כזה שיענה על כל רשימת הדרישות שלנו - מהתחביבים ועד תפיסת העולם.
האשליה הזו יוצרת לא פעם חרדת החמצה (FOMO) וסף סובלנות נמוך במיוחד. כל חוסר התאמה קטן עלול להפוך לסיבה לפסול קשר כבר אחרי הדייט הראשון.
אלא שהמציאות שונה. זוגיות טובה ויציבה אינה נבנית משלמות, אלא מהיכולת של שני אנשים להתגמש, להקשיב ולהתפתח יחד. כאן בדיוק מתחיל הבלבול: האם אני מתפשר מתוך בגרות רגשית, או מתחיל לוותר על עצמי?
בררנות לא תמיד מעידה על סטנדרטים גבוהים
רבים מאיתנו בונים רשימות ארוכות של דרישות מבן או בת הזוג העתידיים. אבל לא פעם הרשימות האלה אינן נובעות רק מרצון לדעת מה מתאים לנו, אלא גם מניסיון להגן על עצמנו מפני אכזבה.
אנחנו מאמינים שאם נמצא מישהו שעומד בכל הקריטריונים, נקטין את הסיכון להיפגע. בפועל, מנגנון ההגנה הזה עלול דווקא להרחיק אותנו מקשרים משמעותיים.
הפרדוקס הוא שרבות מהתכונות שאנחנו מסננים לפיהן - גובה, גיל, מקצוע, תואר אקדמי או מצב כלכלי - אינן מנבאות זוגיות טובה. מה שבאמת מחזיק קשר לאורך שנים הוא תקשורת, חברות, אינטימיות, אמון ומחויבות הדדית.
מה ההבדל בין פשרה לבין ויתור?
פשרה בריאה עוסקת במעטפת. היא מאפשרת להתגמש על קריטריונים חיצוניים כמו מקום מגורים, תחביבים, גובה או מקצוע, מתוך הבנה שהאדם חשוב יותר מהרשימה שהכנו מראש.
ויתור הרסני, לעומת זאת, מתחיל כשאנחנו מסתירים או משנים את הערכים, החלומות או הרצונות שלנו רק כדי למצוא חן. אם, למשל, אתם רוצים להקים משפחה אבל מוותרים על החלום הזה כדי לשמר קשר שבו הצד השני אינו מעוניין בילדים - זו כבר אינה פשרה, אלא מחיקה של חלק משמעותי מהזהות שלכם.
גם אחרי שהקשר מתבסס, שאלת הפשרה אינה נעלמת - היא רק משנה צורה.
בכל זוגיות בריאה יש צורך להתחשב, להתגמש ולמצוא את שביל הזהב בהחלטות היומיומיות. אבל כשהפשרה הופכת לחד-צדדית, או כשהיא באה על חשבון הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלנו, מתחילה הבעיה.
אם אחד מבני הזוג מוותר שוב ושוב על חברים, תחביבים, קריירה או אפילו על הזכות להביע דעה כדי "לשמור על השקט", המחיר עלול להיות גבוה. עם הזמן מצטברים תסכול, מרמור ותחושת אובדן עצמי - ואלה מחלחלים גם אל תוך הקשר.
שלוש שאלות שכדאי לשאול את עצמכם
לפני שאתם מתפשרים, עצרו לרגע ושאלו:
• מה מניע אותי? האם אני עושה זאת מתוך אהבה ורצון לבנות את הקשר, או מתוך פחד להישאר לבד?
• איך אני מרגיש אחר כך? האם ההחלטה מעניקה תחושת שותפות ושלווה, או שהיא משאירה אחריה כעס, תסכול או תחושת קורבנות?
• האם יש הדדיות? האם שני בני הזוג מתגמשים, או שרק אחד מהם עושה את כל הוויתורים?
זוגיות טובה אינה דורשת מאיתנו להפוך לאנשים אחרים. להפך. היא נשענת על מפגש בין שני אנשים שלמים, שכל אחד מהם מביא איתו את הערכים, החלומות והזהות שלו.
לקראת ט"ו באב כדאי לזכור שפשרה היא לא מילה גסה. היא מאפשרת לנו לבנות גשר אל האדם שמולנו. אבל יש הבדל גדול בין בניית גשר לבין הריסת הקרקע שעליה אנחנו עומדים.
שמרו על הערכים, על הגבולות ועל הדברים החשובים לכם באמת. דווקא הם יהפכו את הקשר שלכם ליציב, בריא ועמוק יותר.
קרן גילת היא ראש בית הספר לאימון הוליסטי במכללת רידמן לרפואה משלימה ומשולבת