פסח נתפס מאז ומתמיד כחג הישראלי ביותר. הוא מזוהה עם ריח של בישולים וניקיונות, המפגש המשפחתי המורחב והקריאה המסורתית בהגדה על היציאה מעבדות לחירות. אלא שהשנה חג החירות מקבל גוון אחר, מורכב ומתוח יותר. בעודנו יושבים סביב שולחן הסדר השמיים מעלינו נותרים דרוכים, והמתח הביטחוני מול איראן מזכיר לנו שהביטחון האישי אינו מובן מאליו. דווקא בתוך חוסר הוודאות הזה, החופש שלנו מקבל משמעות עמוקה וחדה מאי פעם.
חירות היא הרבה יותר ממושג יהודי על יציאה לחופשי, היא מצב תודעתי של ביטחון פנימי והיכולת לחוש שקט ומוגנות. כאשר המציאות כופה כוננות מתמדת, תחושת החופש האישי נפגעת באופן ישיר. חופש אינו מתבטא רק ביכולת לנוע ממקום למקום, אלא גם באפשרות לתכנן תוכניות ולקיים שגרה מבלי שהחרדה ממה שיקרה תשתלט על סדר היום.
המצב הנוכחי מייצר מעין כלא שקוף. אמנם אנחנו לא נמצאים בשבי פיזי, אך החרדה מהסלמה ומהאיומים מהאוויר מצמצמת את מרחב המחיה הרגשי. כאשר אדם נתון בלחץ מתמשך המוח עובר למצב הישרדותי. הגוף דרוך, המחשבות מתרוצצות סביב תרחישי קיצון והיכולת הפשוטה ליהנות מהרגע מצטמצמת.
"המצב הנוכחי מייצר מעין כלא שקוף. אמנם אנחנו לא נמצאים בשבי פיזי, אך החרדה מצמצמת את מרחב המחיה הרגשי"
"חופש אמיתי הוא היכולת לבחור את התגובה מול המציאות הקיימת שנכפתה"
אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם איום ביטחוני הוא חוסר הוודאות, שמהווה חלק מרכזי במצבי מתח וחרדה. גם יציאת מצרים המקראית היתה קודם כל מסע אל הלא נודע, אקט של אומץ שנשען על תקווה עמוקה לשינוי. המשימה שלנו כיום היא למצוא את אותה תקווה בתוך המציאות המורכבת של המלחמה.
השאלה המתבקשת היא איך ניתן לשמור על חוסן נפשי כשהחדשות אינן פוסקות? המפתח נמצא בבחירה. חופש אמיתי הוא היכולת לבחור את התגובה מול המציאות הקיימת שנכפתה. אין לנו שליטה על החלטות שמתקבלות בצד השני של הגבול בלבנון והרחק באיראן, אך יש לנו שליטה על כמות החדשות שאנו צורכים, על התיווך של המצב לילדים ועל הפעולות הקטנות שאנו עושים כדי להרגיע את הנפש.
התמודדות יעילה מתחילה בזיהוי הפחד ובמתן לגיטימציה לתחושות. עצם ההכרה בכך שאנו עוברים תקופה קשה וחריגה יכולה להקל על העומס המצטבר. חירות נפשית נבנית מיצירת איים של שפיות בתוך היומיום, כמו הפסקת קפה בשקט ללא הטלפון הנייד או שיחה טובה עם חבר ללא עיסוק בענייני ביטחון.
הקשר בין הגוף לנפש בזמני חירום הוא ישיר ומיידי. הלחץ עלול להתבטא בכאבי גב, עייפות כרונית או קשיים בשינה. אלו הם סימנים לכך שהנפש מנסה לעבד את המצב הקיים. בטיפול פסיכולוגי לדוגמה, אנו עוסקים בבניית מרחב פנימי מוגן, מעין מקום מחשבתי בטוח שמאפשר להישאר יציבים ורגועים יותר גם כשהעולם בחוץ סוער.
חג הפסח השנה הוא הזדמנות לעצור ולבחון את החופש שלנו מחדש. המלחמה והמתיחות היא מציאות שקיימת כרגע אך היא לא חייבת להגדיר את הזהות העצמית. חופש הוא בראש ובראשונה מצב תודעתי. ככל שנדע להיות שם אחד עבור השני ונבין את הקושי של הסובבים אותנו, נוכל למצוא דרך להתמודד טוב יותר יחד.
החירות הגדולה ביותר היא הידיעה שאנחנו לא לבד בסיפור הזה. הביחד הישראלי והיכולת לשמור על חיוך גם כשקשה הם הכלים החזקים ביותר שיש לנו. שיהיה לכולנו חג פסח שקט, חג של יציאה מחששות אל ביטחון וחירות אמיתית בכל המובנים.
איתמר פסקל הוא פסיכולוג קליני מומחה, מתמחה בטיפול CBT בטראומה.