מתי עצבות הופכת להיות דיכאון?

"לכולנו יש תקופות קשות, מאתגרות ועצובות, אז מתי אנחנו נקרא לתקופות האלה - שהן יכולות להיות רוויות סבל - דיכאון מג'ורי? כאשר הסבל והפגיעה התפקודית הם בלתי אפשריים, או מאוד מאוד ניכרים", הסביר ד"ר טנא.

כך לדוגמא, כאשר זוג שנפרד ואחד מבני הזוג חווה את הפרידה מאוד קשה, אז יהיו תסמינים של עצבות, של חוסר הנאה מדברים, פגיעה בדפוס השינה, שינוי בדפוס האכילה, פגיעה בריכוז, ירידה באנרגיה, לפעמים תחושות של חוסר ערך ואשמה, ולפעמים גם חשיבה על מוות. "לעיתים נראה חלק מהתסמינים האלה, אבל אחרי תקופה של זמן האדם קם על רגליו ומתאושש, והוא בסדר", מתאר ד"ר טנא, "אבל אנחנו גם יכולים לראות שלא, שמבקום להתאושש הוא גולש למקום הזה - שהעצבות הזו שעוטפת אותו הופכת להיות חזות הכל. כאילו האדם הרכיב משקפיים שחורים ולא יכול להסירם. הכל נחווה דרך הפרספקטיבה הזו".

במקרים כאלה, כאשר העצבות עוטפת כל פן של החיים - מדובר בדיכאון, וכדאי לפנות לטיפול. ד"ר טנא מבהיר כי לעיתים הדיכאון הזה גם יכול לעבור לבד, "אבל אנחנו יודעים מתוך מחקרים שבלי טיפול - הזמן שבו אדם שרוי בתוך האפיזודה הדיכאונית ארוך לאין שיעור מאשר כשיש טיפול".

ד"ר טנא הוסיף כי בעולם הבריאות יש הרבה "סרבני טיפול", וכי תופעה זו בולטת במיוחד בעולם הפסיכיאטריה. הסיבה לכך, למרבה הצער היא שמחלות פסיכיאטריות תוקפות את האיבר שאמור לשלוט גם בניהול המחלה - המוח. "אם המחלה תקפה את מי שאמור לנהל את הטיפול בה, ושמה משקפיים שחורים שבהם האדם חושב הוא עצמו רע ומגיע לו למות, שבהם הוא חושב שסביבתו רעה ולא יכולה לעזור לו, והוא חושב שעתידו שחור ואין שום עתיד - אז למה שאותו אדם ירצה טיפול", אמר ד"ר טנא, "צריך להבין את סרבני הטיפול, להבין מאיפה זה מגיע".

אז איך מגיעים לאותם אנשים שסובלים מדיכאון ומשכנעים אותם לקבל עזרה? "בתופעות נפשיות יש משהו מאוד חמקמק - הן נחווית כמאוד ייחודית, אדם בדיכאון לא חושב שמישהו אחר בעולם יכול להבין אותו, למרות שכולנו מכירים את הגוונים של זה", אומר ד"ר טנא, "אחד הדברים שהכי עוזרים למטופלים, עוד לפני תרופות וטיפול, זה הסבר - לימוד. להבין רגע מה עובר עליך. להבין שמה שקורה לך כרגע זה דבר אמנם קשה ולא נעים, אבל זה דבר שקורה ואנחנו מכירים אותו, שקורה לאחוזים ניכרים באוכלוסייה, ושזה דבר שאפשר לעזור בו, שזה בר טיפול".

ד"ר טנא מבהיר כי אין כל סיבה לפחד מתרופות נגד דיכאון, להיפך - הן יכולות להציל חיים. "עולם התרופות עבר מהפיכה מאוד גדולה ממה שיצר את הסטיגמה בשנות ה-50 וה-60. אחוד מדהים באוכלוסיה נוטל היום תרופות נוגדות דיכאון ומתפקדים ועובדים". עוד חשוב לציין כי יש מקום לפנות לעזרה גם במקרים בהם לכאורה האדם מצליח להמשיך לתפקד. "אנשים שהם תפקודיים, שהם בתפקוד גבוה, ממשיכים לתפקד גם בדיכאון... אבל הם בחוויה של סבל, של היעדר הנאה, של מחשבה כל הזמן איך זה יקרה ומתי זה יקרה. נפגעת היכולת שלהם ליהנות מחייהם", אומר ד"ר טנא, "ולפעמים אני רואה את הסבל המתמשך הזה, וזה נורא חבל, כי באמת אפשר לנסות לקצר את הסבל הזה משמעותית".

"דיכאון היא מחלה עם סכנה, עם מסוכנות", מבהיר ד"ר טנא, "מעבר לסבל ולפגיעה התפקודית, יש סכנה - כי דיכאון היא מחלה עם תמותה". אם אתם חושדים שמישהו סובל מדיכאון - עזרו לו להגיע לקבלת טיפול. ואם מנקר בכם הפחד שהוא עלול לפגוע בעצמו, ד"ר טנא מציע שתדברו איתו על זה.

"אי אפשר להכניס לאדם אובדני רעיונות לראש", מבהיר ד"ר טנא, לדבריו, אם תשאלו אדם שסובל מדיכאון ''תגיד, חשבת להרוג את עצמך? זה עד כדי כך שאתה רוצה למות?" - זה לא יכניס לו רעיונות לראש, להיפך - זה יכול להציל אותו. לדבריו, מחקרים מצאו כי אנשים שהתאבדו או ניסו להתאבד, פנו לסיוע של גורם רפואי זמן קצר לפני. "זאת אומרת - הם פתחו קצת את הדלת, ויכול להיות שאם מישהו היה קצת מרחיב את הפתח, שואל ושם את זה על השולחן - יכול להיות שמותם הטרגי והמיותר היה נמנע", הוא הוסיף.