יותר ממאה שנה לאחר מותו, אנשים נותרים מוקסמים מחייו של וינסנט ואן גוך, במיוחד בשנים האחרונות לחייו, שאופיינו במחלות שונות של הנפש. כעת, מחקר חדש שהתמקד באותה תקופה שארכה כשלוש שנים והייתה גם אולי הפרודוקטיבית ביותר, מצביע שהצייר ההולנדי לא סבל מסכיזופרניה, אך ייתכן שהוא סבל מהזיות הקשורות לגמילה מאלכוהול.
מחברי המחקר, בראשות הפרופסור האמריטוס לפסיכיאטריה וילם נולן מאוניברסיטת חרונינגן בהולנד ראיינו שלושה מומחים שחקרו את האמן לעומק וקראו כ-900 מכתבים של ואן גוך לבני משפחתו ומצאו עדויות להתמכרות לאלכוהול. "גמילה פתאומית עם צריכת אלכוהול מוגזמת עלולה להוביל לתופעות נסיגה, כולל הזיות", כתבו.
עוד בוואלה!
חושבים שיש לכם אישיות התמכרותית? כדאי שתקראו את זה
לכתבה המלאה
כצעיר היו סימנים שהוא פיתח הפרעת מצב רוח דו-קוטבית, עם תכונות של הפרעת אישיות גבולית, אך זה "ככל הנראה החמיר בעקבות גמילה משימוש באלכוהול בשילוב עם תת-תזונה, שהובילה אז, בשילוב עם מתחים פסיכו-חברתיים גוברים, למשבר שבו הוא חתך את אוזנו", אמרו מחברי המחקר.
ואן גוך שהה לאחר מקרה זה בבית חולים שלוש פעמים ברציפות בארל, צרפת, בין דצמבר 1888 למאי 1889, ולאחר מכן הועבר לבית המקלט של סן רמי דה פרובנס במאי 1889. הוא תיאר סוג של "טירוף" שכלל "הזיות בלתי נסבלות", חרדה וסיוטים במהלך שתיים מתקופות השהות שלו במקום.
החוקרים ביקשו לבדוק האם הצייר אכן סבל מסכיזופרניה והממצאים שלהם סותרים מספר תיאוריות הנוגעות לבריאותו הנפשית של ואן גוך. כך למשל החוקרים גילו שהוא לא הראה שום סימפטום פסיכוטי לפני שחתך את אוזנו בגיל 35, וגם לא במרווחים שבין פרקי הפסיכוטיות שלו ב-15 החודשים האחרונים לחייו.
ובבכל זאת ואן גוך כן סבל מ"פרקי דיכאון קשים... מהם לא התאושש לחלוטין, מה שהוביל לבסוף להתאבדותו, בשנת 1890. אך מאחר שהאמן אובחן כחולה אפילפסיה מוקדית - התקפים אפילפטיים המתחילים באזור נתון במוח, החוקרים היו זהירים במסקנת המחקר וביקשו גם לסייג. כפי שאומר המומחה של ואן גוך, מרטין ביילי, מחקר זה "בהחלט חשוב ומבוסס על מחקר רציני על תסמיני האמן. אך לא סביר שזו תהיה המילה האחרונה בשאלה מאתגרת זו".