זו בדיקת הדם השגרתית בקופה שיכולה לחזות סיכון לדמנציה בעתיד

המחקר התבסס על נתונים של 316,542 תושבי דרום קוריאה בני 40 ומעלה, שעברו בדיקות סקר בריאות בשנים 2004–2005. המשתתפים חולקו לחמש קבוצות לפי רמת ההמוגלובין, מהחמישון הנמוך ביותר ועד הגבוה ביותר. באמצעות רישומי ביטוח הבריאות עקבו החוקרים אחר אבחנות חדשות של דמנציה עד סוף 2019.


קבוצת ההשוואה הייתה החמישון הרביעי, שבו נמצא שיעור הדמנציה הנמוך ביותר. בהשוואה אליה, בחמישון הנמוך ביותר נמצא סיכון יחסי גבוה ב־16% לדמנציה מכל סיבה, ובחמישון הגבוה ביותר נמצא סיכון גבוה ב־7%.

חשוב להבין מה המספרים האלה אומרים: עלייה יחסית של 16% אינה אומרת של־16% מהאנשים עם המוגלובין נמוך תהיה דמנציה, וגם אינה תוספת של 16 נקודות אחוז לסיכון האישי. בלי לדעת מהו הסיכון הבסיסי, אי אפשר לתרגם את הנתון לתחזית לאדם מסוים.

בנוסף, החלוקה לחמישונים היא חלוקה סטטיסטית בתוך אוכלוסיית המחקר. עצם ההשתייכות לחמישון הנמוך או הגבוה אינה בהכרח שקולה לתוצאה מחוץ לטווח התקין במעבדה.

כשהחוקרים הפרידו בין סוגי הדמנציה, התמונה נעשתה מורכבת יותר.

באלצהיימר, העלייה בסיכון בלטה ברמות ההמוגלובין הנמוכות: בחמישון הנמוך ביותר נמצא סיכון גבוה ב־14% לעומת קבוצת ההשוואה.

בדמנציה וסקולרית, הקשורה לפגיעה באספקת הדם למוח, נמצא סיכון מוגבר בשני הקצוות: 19% בחמישון הנמוך ביותר ו־18% בגבוה ביותר. עם זאת, לא התקבל דפוס עקבי של שינוי בסיכון לאורך כל חמש הקבוצות. הקשרים היו ברורים ועקביים יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

ההבדלים האלה מחזקים את הצורך בזהירות: לא נמצא כאן ״מספר קסם״ של המוגלובין שמגן על המוח, אלא מערכת קשרים שמשתנה לפי סוג המחלה ומאפייני המשתתפים.

המוגלובין חיוני להובלת חמצן מהריאות לרקמות. רמה נמוכה שלו עשויה להעיד על אנמיה, אך אנמיה יכולה לנבוע מסיבות שונות ואינה מעידה בהכרח על מחסור בברזל. רמה גבוהה יכולה להיות קשורה, בין היתר, להתייבשות, לעישון או למצבים רפואיים מסוימים.

לדברי החוקר ד״ר היון סו קים, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת דונג־א בבוסאן, ייתכן שרמות חריגות הן סימן למצב בריאותי רחב יותר, שיש לו קשר גם לבריאות המוח.

זהו הבדל מהותי: המדד עשוי לשמש רמז לבעיה אחרת, בלי להיות הגורם לה. מחלות רקע, מצב תזונתי ושבריריות גופנית יכולים להשפיע הן על ההמוגלובין והן על הסיכון לירידה קוגניטיבית.

יתרונו של המחקר הוא גודלו ומשך המעקב. אבל הוא מחקר תצפיתי, ולכן אינו יכול לקבוע מה גרם למה. גם תהליכים מוקדמים של דמנציה, לפני אבחנתה, עשויים להשפיע על התזונה, על המשקל ועל המצב הגופני.

נוסף על כך, הנתונים נאספו בדרום קוריאה. נדרשות בדיקות באוכלוסיות נוספות כדי לברר עד כמה הממצאים מתאימים לאנשים מרקעים אחרים.

עצם קיומו של קשר סטטיסטי גם אינו מוכיח שהוספת המוגלובין להערכת הסיכון תשפר באופן משמעותי את יכולת החיזוי או את המניעה. כדי להפוך מדד מוכר לכלי שימושי חדש, צריך להראות שהוא מוסיף מידע שעוזר לקבל החלטות רפואיות טובות יותר.

החוקרים מדגישים שאין לפרש את הממצאים כהמלצה לקחת ברזל, להעלות המוגלובין או לנסות להפחית רמה גבוהה כדי למנוע דמנציה. המחקר לא הוכיח שפעולות כאלה משנות את הסיכון.

• איזו בדיקה? המוגלובין הוא מדד הנכלל בספירת דם שגרתית.

• מה נמצא? קשר לסיכון עתידי לדמנציה, ולא אבחון מוקדם של המחלה.

• מה עושים עם תוצאה חריגה? פונים לרופא המשפחה לבירור בהתאם לתוצאה, לבדיקות הקודמות ולמצב הבריאותי.

• האם לקחת ברזל? לא על סמך המחקר הזה. טיפול נקבע לפי הסיבה לחסר והצורך הרפואי.

• מה לגבי תוצאה תקינה? היא אינה שוללת אפשרות להתפתחות דמנציה בעתיד.