דקטוליזיס ספונטניאה (dactylolysis spontanea), זה השם של המקרה הרפואי הנדיר שגורם לנשירה ספונטנית של אצבעות - תהליך שמכונה בשפה הרפואית גם אמפוטציה עצמית.
המחלה פוגעת לרוב בבהונות הרגליים אולם היא יכולה לפגוע גם באצבעות הידיים, אך אינה פוגעת בשאר חלקי הגוף. התהליך של האמפוטציה העצמית מתחיל ביצירה של כיווץ מתחת לקצה האצבע בדומה למראה של אצבע שנכרך סביבה חוט דימיוני. מצב זה הולך ומחמיר עד לנשירה של קצה האצבע. לרוב מדובר דווקא על הזרתות של הרגל.
ברוב המקרים שתועדו עד כה בספרות הרפואית מדובר בתהליך שקורה באופן סימולטני וסימטרי בשני הצדדים. השם הנוסף של המחלה הנדירה הוא ainhum שמשמעותה היא "סדק" בשפתם של בני שבט נגוס בברזיל. שם זה נכנס לז'רגון הרפואי משום שהמקרה הראשון של המחלה הנדירה שדווח בספרות הרפואית נכתב על ידי רופא ברזילאי בשם סילבה לימה בשנת 1867.
עוד באותו נושא
נפלאות הגוף: הצעירה שהופכת עם השנים לאבן
לכתבה המלאה
עד כה דווחו רק בארה"ב לבדה כ-130 מקרים של המחלה מרביתם לפני שנת 1960. ממצאים מראים כי במדינות מערביות, המחלה נפוצה יותר באנשים ממוצע אפריקני. ואכן, באפריקה עצמה, השכיחות גבוהה הרבה יותר ביחס לעולם ועומדת על עד 2% מהאוכלוסיה. בנוסף, מצב נדיר זה תוקף לרוב אנשים צעירים בגילאי 30-50.
תהליך שלוקח שנים
ברוב המקרים המחלה פוגעת בזרת הרגל בשתי הרגליים. תחילה נוצרת היצרות מתחת לגובה הציפורן בקצה האצבע, שהולכת ומחמירה ומלווה בהתנפחות של קצה הזרת. האזור הולך ולוחץ גם על כלי הדם ועל העצם ומלווה בכאבים עזים. בסופו של דבר מוביל התהליך לפגיעה בלתי הפיכה ברקמות קצה הזרת ולשבר של העצם כך שקצה הזרת תלוי על אזור דק דמוי גבעול. כעבור פרק זמן נוסף נושרת הזרת לחלוטין. התהליך עצמו יכול לקחת שנים.
בשלב זה אין טיפול שיכול למנוע או לעכב את התהליך. הדרך העיקרית להתמודד עם המחלה היא לבצע קטיעה ניתוחית מבוקרת על מנת למנוע סבל ממושך מצד החולים. עד כה אין הסבר מדעי ברור לתהליך שמוביל לאותו מצב רפואי נדיר ולמה בדיוק הוא מתרחש. מכיוון שכך, אין גם דרך לחזות מראש האם אדם מסויים עלול לפתח את המחלה הנדירה. מה שכן ברור הוא שאנשים שמוצאם מאזורים טרופיים ואנשים ממוצע אפריקאי נמצאים בסיכון גבוה יותר מאשר האוכלוסיה הכללית.