למי אפשר להאמין? משבר האמון בחיסונים ומה שחשוב לדעת

השאלות האלה עומדות בלב משבר אמון רחב יותר, שמשפיע על היחסים בין הציבור למערכת הבריאות ועל האופן שבו מתקבלות החלטות רפואיות. לדברי ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשנה לדיקן ביה"ס לניהול מערכות בריאות במכללה האקדמית נתניה, הבעיה לא החלה בתקופת הקורונה, וגם אינה מסתכמת בהפצת מידע שגוי ברשתות החברתיות.

"שחיקת האמון במערכת הבריאות אינה תולדה של מגפת הקורונה, אלא תהליך עומק ממושך שהמגפה שימשה עבורו כזרז", הוא מסביר. לדבריו, אחד הגורמים המרכזיים למשבר הוא האופן שבו מערכת הבריאות מתקשרת עם הציבור. במשך שנים התבסס השיח על גישה סמכותנית, שלא העניקה מספיק מקום לשאלות, לחששות ולמורכבות שמלווה החלטות רפואיות.

השילוב בין דפוסי התקשורת האלה לבין הפוליטיזציה של החלטות בריאות הציבור בתקופת הקורונה החריף, לדבריו, את חוסר האמון. הספקנות הגוברת משפיעה גם על היחס לחיסוני שגרה לילדים ולהמלצות רפואיות מוכרות אחרות.

במחקר שערך ד"ר ניב-יגודה בשנת 2025 בשיתוף האגודה לזכויות החולה, בנושא אמון הציבור בחיסונים, בלטה קבוצת המתלבטים: אנשים שאינם מתנגדים לחיסונים באופן עקרוני, אך מתקשים להכריע בין מסרים סותרים ולדעת על אילו מקורות מידע אפשר לסמוך.

"אחד הממצאים המעניינים שעלו במחקר הוא שקבוצת ה'מתלבטים' הולכת ומתרחבת", הוא מתאר. לדבריו, החשיפה לתכנים לא מבוקרים ולשמועות ברשתות החברתיות עלולה להשפיע על עמדותיהם של אנשים שמלכתחילה דווקא אינם שוללים את ההמלצות הרפואיות.

"המתלבטים אינם 'סרבנים', אלא אנשים שמחפשים תשובות כנות והיגיון", מדגיש ד"ר ניב-יגודה. לדבריו, דווקא בקבוצה הזאת מערכת הבריאות צריכה להשקיע משאבים בתקשורת פתוחה, שקופה ורציפה, כזו שאינה מסתפקת בהעברת הנחיות אלא מאפשרת דיאלוג אמיתי. הדבר חורג כמובן מגבולות השיח על חיסונים, ונוגע לכל התקשורת בין המערכת למטופל, סביב המלצות והחלטות רפואיות.

איך יודעים אם מידע רפואי אמין? ניב-יגודה ממליץ לבדוק מי פרסם אותו ומה האינטרס שלו. יש להעדיף מידע מגופים רפואיים ומדעיים מוכרים על פני תוכן שמקדם מוצר, שירות או תפיסת עולם מסוימת.

הוא מצביע על חמישה סימנים שצריכים לעורר חשד: קביעות מוחלטות שאינן משאירות מקום לספק, שימוש בשפה מאיימת או רגשית במיוחד, הבטחות לפתרונות פלא "בלעדיים" או "טבעיים", הסתמכות על מקרה אישי בודד במקום על מחקר רחב, וטענות שלפיהן יש מידע שהממסד הרפואי מסתיר מהציבור.

הסימנים האלה אינם מוכיחים שמדובר במידע שגוי, אך הם מצדיקים בדיקה נוספת. מידע רפואי מהימן עשוי לכלול מורכבות, הסתייגויות ואי ודאות.

ד"ר ניב-יגודה מדגיש, כי הכתובת המרכזית להתלבטויות כאלה היא רופאות ורופאי המשפחה והילדים, שמכירים את המטופלים ויכולים לסייע להם להבין את המידע הרפואי בהקשר המתאים.

לדבריו, אין צורך לחשוש מלשאול שאלות ישירות, גם כשהן נוגעות לנושאים רגישים. כדאי לברר מהי התועלת הצפויה מהחיסון ביחס לסיכוני המחלה, ואילו תופעות לוואי שכיחות ונדירות מוכרות.

מומלץ גם לנצל את השיחה כדי לבדוק אילו חיסונים רלוונטיים למצב הבריאותי האישי, לרבות חיסונים הניתנים במסגרת סל הבריאות וכאלה הקיימים מחוצה לו. גם מי שמרגיש בריא יכול להעלות את הנושא בביקור אצל הרופא ולברר אם יש המלצות שמתאימות לגילו ולמצבו הרפואי.

זכותו של כל מטופל להבין את האפשרויות העומדות בפניו ולהיות שותף בהחלטות הנוגעות לבריאותו. באתר האגודה לזכויות החולה ניתן למצוא מידע על זכויות במערכת הבריאות, שירותי סיוע והכוונה למיצוי זכויות רפואיות.

ד"ר ניב-יגודה מדגיש שגם מערכת הבריאות נושאת באחריות. לדבריו, עליה לזהות שמועות ומידע מטעה בזמן אמת, להגיב בעובדות ובשקיפות ולהנגיש מידע רפואי לקהלים השונים בחברה, לא רק בשעת משבר אלא גם בשגרה.

לציבור עצמו הוא מציע לאמץ הרגל חשוב: לא לקבל החלטות רפואיות על סמך פוסטים ויראליים, לא למהר להפיץ מידע מעורר בהלה ולהפנות שאלות והתלבטויות לרופא שמכיר את הרקע הבריאותי האישי.

בעולם שבו כמעט לכל שאלה רפואית אפשר למצוא אינספור תשובות ברשת, האתגר אינו רק להשיג מידע, אלא להבין על מה הוא מבוסס. דווקא האפשרות לשאול, לבדוק ולקבל תשובות אמינות יכולה להפוך את חוסר הוודאות להחלטה מושכלת.

*המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי.

** הכתבה נתמכה על ידי החברות פייזר, GSK וסאנופי, ללא מעורבות בתכנים.