הרגע שכולנו פוחדים ממנו יגיע בוודאות. כך תתכוננו אליו

ד"ר מקורי התארח בפודקאסט "מרפאת מומחים" כדי לדבר על הנושא שמפחיד ומדאיג רבים - דאגה להורים מזדקנים. תוחלת החיים הולכת ועולה, וזה מצוין, אבל העובדה הזו גם מציבה אתגרים בריאותיים לא פשוטים בפני רבים, ויש היום הרבה יותר קשישים שזקוקים לטיפול. "והעומס הזה באמת נופל על המשפחה הקרובה, הרבה פעמים הילדים, בעיקר נשים", מתאר ד"ר מקורי את המציאות שהוא רואה מדי יום במחלקה הגריאטרית באיכילוב.

"עם העלייה בתוחלת החיים, והכמות הגדולה יותר ויותר של זקנים שנזקקים לטיפול מצד המשפחה שלהם, המונח הזה של עומס על המטפל העיקרי וההשלכות עליו הולך ומתברר", מסביר ד"ר מקורי, "זה דבר שלא היה ידוע, לא היה מתואר בספרות הרפואית, בשנים האחרונות".

בתוך המציאות החדשה הזו, התפתח תחום הגריאטריה. "פעם אנשים היו מגיעים לגיל 60-70, עושים את ההתקף לב שלהם ומתים, חולים בסרטן - ומתים, וזהו. בכלל לא התעסקנו עם מטופלים שיש להם גם מחלה סרטנית, וגם בעיות בלב, וגם מחלות נשימה וכליות וסוכרת, וכל הדברים האלה. הם פשוט לא היו", מסביר ד"ר מקורי. בעקבות התפתחות הרפואה, תוחלת החיים עלתה מאוד, "אבל לא התעסקנו כל כך באיכות החיים, וכל הדברים שמאוד חשובים לאדם הפשוט - של איך אני קם בבוקר, ואיך אני ממשיך לקרוא את העיתון שלי, ונפגש עם החברים, וממשיך להיות עצמאי - התחום הזה קצת נזנח מאחור, ולתחום הזה נכנסים הגריאטרים", הוסיף.

מגיל 65 כדאי להיפגש פעם ראשונה עם גריאטר, כי באמצעות הערכה כוללנית של מומחה בתחום אפשר למפות את הצרכים של בן האדם. זה אולי נשמע מוקדם, אבל בפועל "לא תמיד אנשים שמים לב. הם אומרים: אה, זה הזקנה, או אני קצת שוכח איפה אני שם את המפתחות - נו זה הגיל, אני נופל כל הזמן כשאני מנסה לרדת מדרגות - נו זה...", אומר ד"ר מקורי, "דברים כאלה, אם נשים אליהם לב בזמן, ונתפור תוכנית בירורית וטיפולית, אפשר למנוע בעיות לפני שהן קורות". ד"ר מקורי מבהיר כי הדבר הכי חשוב זה לאבחן. "ברגע ששמים לב שמשהו קורה, אז אפשר גם לעקוב אחריו ולהתייחס ולטפל בשעת הצורך", אמר.

"הטיפולים הכי טובים זה הטיפולים הכי פשוטים - לשמור על אורח חיים בריא, לא לעשן, לרדת במשקל, פעילות גופנית, בלי אלכוהול, לשמור על כולסטרול. כל הדברים שהם כאילו נורא פשוטים, כאילו מובנים מאליהם. כמו שיש להם השפעה מיטיבה על הלב ועל המוח ועל מחלות כלי דם, גם על תפקוד קוגניטיבי יש להם השפעה מועילה", הבהיר ד"ר מקורי. והוסיף שזה יעיל גם אם עושים את השינוי לאורח חיים בריא רק בגיל 60 פלוס.

ויש עוד דברים שגריאטר יכול לראות, ואנשים אחרים יפספסו. "נושא של תבנית הליכה - הרבה יותר קל לזהות אדם שיש לו תבנית לא תקינה עם נטייה ליפול, ולהפנות אותו לאימוני כושר, פיזיותרפיה, ריקודי עם, משהו שמותאם לו. לתקן את הדברים ולא לחכות אחרי שהוא כבר נפל ושבר את הירך שלו ועבר ניתוח ושיקום וכל הסיפור, אז זה כבר מאוחר מדי", הבהיר ד"ר מקורי, "עדיף לתפוס את זה קודם כדי למנוע את הבעיה, ולא לפתור את הבעיה אחרי שהיא כבר קורית".

אבל לצערנו, "לא כל אדם בן 65 יגיע לביקורת", אמר ד"ר מקורי, למרות העלייה המסוימת במודעות, "בדרך כלל הנקודה שבה המטופלים פוגשים אותנו היא בקצה השני, כשהם כבר יותר מבוגרים - עם הרבה מחלות, עם הרבה תרופות, עם הרבה ביקורים וייעוצים ומרפאות ואשפוזים וכל הדברים האלה, כשהם קצת הולכים לאיבוד", תיאר ד"ר מקורי, "כי יש להם רופא משפחה שאמור לנהל את העניינים, והם מצוינים ונהדרים, אבל יש להם 10 דקות לכל מטופל, וקשה לאסוף מידע, לשבת על המטופל כמו שצריך, להסביר לו ולהנחות אותו". מעבר לזה יש לפעמים גם המלצות סותרות בין המומחים השונים - ואנשים לא יודעים מה לעשות.

וגם המשפחות לא יודעות מה לעשות. "איך אני עוזר לאמא או אבא להמשיך לטפל בעצמם? ואיך גם אני מסתדר עם מה שיש? כי אני אחראי על חלק מהדברים, אני צריך להביא מרשמים, עזרה מביטוח לאומי או פיליפינית וכל הדברים האלה", מתאר ד"ר מקורי את המציאות שרבים מאיתנו מכירים היטב. "ובנקודה הזו אנחנו פוגשים אותם - כשהם מעוכבים ובעומס טיפולי גדול", הוא הוסיף "ואנחנו מאוד רוצים גם לפגוש את המשפחה, כדי להבין מה עובר על המטופל, ומעבר לזה - גם המשפחות הם המטופלים שלנו, בצורה עקיפה, אבל הם בהחלט שם".

"לפעמים אנשים חיים הרבה זמן עם תפקוד קוגניטיבי מאוד ירוד, מאוד קשה לראות את זה מהצד, וצריך לזכור שגם אנשים כאלה לא מאבדים צלם אנוש, או יותר נכון - אנחנו צריכים לשמור על צלם האנוש שלהם ולא להתייחס אליהם כמו אל שק תפוחי אדמה שיושב בחדר ולדבר מעל הראש שלהם. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לצרכים שלהם", אמר ד"ר מקורי, "הדבר הכי חשוב זה לכבד אותם - אני מאוד משתדל, כשאני נכנס למטופל, גם אם הוא במצב מאוד ירוד, אני פונה אליו, מסתכל בעיניים, לוחץ את היד לחיצה חמה, חזקה של אדם מבוגר לא של תינוק, פונה אליהם: 'שלום אדון כהן, גברת לוי'. לפנות אליהם בצורה מכובדת ונורמלית". ד"ר מקורי הוסיף כי הוא מאמין "שהם מרגישים את היחס האנושי הזה".

וזה לא הכל. חשוב גם "לנסות להבין אותם - זה שהם לא יודעים אולי לתקשר את מה שעובר אליהם ואת מה שהם סובלים - לא אומר שהם לא סובלים מכאב, או מחרדות, או מדיכאון, דברים שאפשר וצריך להתייחס אליהם בדיוק כמו כל בנאדם אחר, בין אם זה בתרופות או בטיפולים לא תרופתיים".

הרבה משפחות מעדיפות להדחיק את הידיעה שסוף החיים קרב, אבל ד"ר מקורי ממליץ מאוד לא לטמון את הראש בחול ולהתמודד עם המציאות הזו. "חשוב מאוד להתכונן, אי אפשר להתחמק מהמוות, בינתיים", אומר ד"ר מקורי, "ואם אנחנו מוכנים לזה, גם מבחינה רעיונית וגם מבחינה לוגיסטית - אפשר מאוד להקל על המשפחה. אפילו אם זה הדברים הכי פשוטים כמו צוואה בתוקף, וגם דברים יותר אישיים - למשל המחשבה על אולי עכשיו הגיע הזמן להיפרד, אולי ארים טלפונים לאנשים שחשוב לי לדבר איתם פעם אחרונה לפני הסוף. לפעמים אנשים מכינים מכתבים לנכדים או לנינים. זה דבר שאם לא מדברים עליו - הוא לא יקרה".

המון אנשים מעדיפים למנוע מהוריהם הקשישים את האבחנות הקשות או התחזיות לסוף החיים, כדי למנוע מהם צער וכאב, אבל ד"ר מקורי ממליץ להימנע מכך. "הניסיון מלמד שכל כמה שאנחנו רוצים להגן על ההורים ולא לדבר איתם על המוות, הם לא טמבלים. הם יודעים. ואם אנחנו לא מדברים איתם על זה אנחנו מונעים מהם קשר אנושי. צריך לעשות את זה ברגישות, אבל בסוף זה יצירת קשר אנושי", אמר, "אדם זכאי לדעת מה קורה איתו".