המטופלים שלו שלשלו למוות והוא שלשל לכיסו הרבה מאוד כסף

רופאים במאה ה-19 לא זכו לאמון מי יודע מה מהציבור הרחב, וכנראה שבצדק. אבל המצב הזה יצר סוג של ואקום שהיה כר פורה לכל מיני מטפלים בעיני עצמם ורופאי אלילים, ושם צמחה, לתפארת ובאין מפריע, הקריירה הרפואית של ד"ר מוריסון.

מוריסון האמין שכל מחלה או מכאוב הם תוצאה של זיהום בדם, שיכול להיפתר על ידי שלשול ממושך. הוא פיתח את התאוריה הזאת בעקבות התנסות אישית - אחרי שנים שבהן סבל מעצירות, מוריסון הצליח לרקוח לעצמו סוג של חומר משלשל שבאמת פתר את עניין העצירות. אבל התהליך הלוגי שלו היה לקוי ומשום מה הוא הקיש מההצלחה הנקודתית הזאת את המסקנה שהשיטה הזאת תרפא ביעילות כל דבר, מאבעבועות ועד מפרצת. הוא אפילו חשב (ואף יישם) שתרופה משלשלת יכולה לרפא... שלשול.

כמו שאתם מבינים, ג'יימס מוריסון היה הרבה דברים, אבל מדען הוא לא היה. אבל הוא לא נתן לזה לעצור בעדו, בינו לבין עצמו הוא לא חש שהוא זקוק לדברים כמו ראיות, הוכחות או הסברים הגיוניים כדי למכור לאנשים תרופה, וקהל היעד שלו - חולים נואשים וחלכאים - גם לא דרש ממנו את כל אלה.

מוריסון הקים מותג עצמאי של גלולות משלשלות מן הצומח. את הגלולות הוא שיווק כטיפול אוניברסלי שיכול לרפא כל דבר והוא מאוד השקיע בשיווק. אחת מכרזות הפרסום שלו למשל, מציגה אדם שלא זקוק עוד לקביים שלו, לאחר שביקור ממושך בשירותים (בעקבות גלולות הצמחים, כמובן) גרם לו להצמיח מחדש את גדמי רגליו הקטועות.

אף שהכרזה לא יורדת לפרטים (האם אותו אדם פשוט חירבן לעצמו רגל חדשה?) המסר השיווקי רומז שבכוחה של התרופה המשלשלת של מוריסון לרפא קטועי גפיים - דבר שהוא כמובן שקר גס ולא יעלה על הדעת.

עוד דבר שמוריסון לא נתן לו להטריד אותו, הוא זוטות כגון מינונים, מה שכמובן הוסיף והגדיל את הסכנה שנשקפה ללקוחותיו מתרופת הפלא. מבחינתו, אם מישהו רצה ליטול את הגלולות שלו בעשרות, אהלן וסהלן. העיקר שישלם. והוא המשיך להמליץ לאנשים בחום לקחת את הגלולות המשלשלות מאוד שלו כדי לרפא שלשול. שזה כמו לתת לאנשים בומבה בראש כדי לטפל במיגרנה. הוא הגדיל לעשות ואמר להם שסביר שהם ירגישו יותר גרוע לפני שהמצב יתחיל להשתפר, ובכך מיסך את ההיגיון הבריא שאולי היה אומר להם להפסיק להשתמש בתרופה אם היא רק מרעה את מצבם.

כמו שקורה בסיפורים האלה כמעט תמיד, אנשים התחילו למות, ובין הקורבנות היו גם כמה צעירים מאוד. אבל מוריסון הצליח איכשהו להסיט את האשמה הפלילית הרחק ממנו, והלאה אל המשווקים הזוטרים יותר שכמה מהם הואשמו ונכלאו בגין הריגה. בשנת 1836 למשל, נכלא אחד המשווקים של גלולות השלשול הטבעיות של מוריסון בגין הריגת גבר בן 32 שסבל מכאב קל בברך. הטיפול שהומלץ לו היה 1,000 גלולות למשך 20 יום, והאיש האומלל שלשל למוות בגלל בעיה שסביר להניח שהיתה עוברת מעצמה תוך כמה ימים.

מקרי המוות לא עצרו שם ואישומי ההריגה המשיכו להגיע, אבל אף פעם לא אל ראש הנחש - מוריסון תמיד יצא נקי מהסיפורים האלה והמשווקים שעבדו תחתיו בשיטת השיווק הרשתי שלו היו אלה ששילמו את המחיר. אלא שמספרם הרב של הקורבנות עוררו על מוריסון את זעמם של כמה מ"עמיתיו" למקצוע הרפואה שיצאו בקמפיין נגדו וכינו אותו 'רופא אליל'. אלא שהקריאייטיב שלהם לכרזות האזהרה לא ניחן בכישרון השיווקי של מוריסון והם לא ממש הצליחו להאט את קצב המכירות של הגלולות שלו. משום מה הם בחרו להציג על הכרזות אנשים שצימחו מיני ירקות במקום איברים בעקבות נטילת הגלולות, במקום נגיד לכתוב באותיות קידוש לבנה: "אם תקחו את התרופה הזאת אתם תמותו בתוך שלולית שלשול".

כמובן, שכשזה מגיע מרופאים שעדיין מטפלים באנשים באמצעות הקזת דם, כל האמינות קצת נפגעת, שלא לדבר על זה שרוב הכרזות הכילו איורים גזעניים משום מה. אבל בכל אופן, זה יפה שהם ניסו.

ד"ר ג'יימס מוריסון מת בשנת 1840 כאיש עשיר מאוד ונקי מתביעות משפטיות. בניו, שירשו את עסקיו המשגשגים, הפכו גם הם אנשים עשירים מאוד הודות לגלולות השלשול הצמחיות שלו.