מתי הקורונה סוף סוף תיעלם? 6 מומחים עונים

אז נכון, לאף אחד אין כדור בדולח או מכונת זמן, ואם יש משהו שלמדנו בתקופה הזאת הוא שגם מנהיגי העולם וגדולי המומחים לא באמת יכולים לקבוע מה צופן העתיד, אבל מאחורינו יש כבר יותר משנה וחצי של נתונים על התמודדות עם הנגיף, כולל כמה פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות שיעזרו להעריך לאן הולכים מכאן. כדי להבין איך בדיוק תיראה השנה שבאה עלינו לטובה, פנינו לשישה מומחים שונים וזה מה שהיה להם להגיד.

ד"ר אורן קובילר, וירולוג מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וחבר עמותת מדעת:

נגיף SARS-CoV-2 מתפשט בעולם כבר כמעט שנתיים. למרות גלים של תחלואה והפיתוח המהיר של החיסונים, עדיין אין סימנים של ירידה משמעותית בקצב ההדבקות ובתמותה הגלובלית. האם במהלך השנה הקרובה נראה את השינוי ואת הירידה המיוחלת בתחלואה? זה תלוי רק בנו כאנושות.

האם נצליח להתעלות על הרגש המקומי ולהבין שכדי למגר את המחלה יש לפעול על מנת לחסן את מירב האנושות בזמן הקצר ביותר הניתן? האם נשכיל להתרומם מהנוחות האישית ונפעל למען הכלל באמצעות עטיית מסיכות והגבלת התקהלות מרצון? האם נפנים שלא ניתן לסמוך רק על החיסונים (טובים ככל שיהיו) למיגור המגיפה ונבין שהגורם האנושי חייב לשנות את התנהגותו?

לצערי, אם לשפוט לפי מה שמתרחש לנגד עינינו בשנתיים האחרונות, הסיכוי לכך קלוש. לפיכך אני מעריך שהשנה הקרובה תהיה מאוד דומה לקודמת, וגלי המגיפה ימשיכו להופיע ולהיעלם עד שמרבית האוכלוסייה תפתח חסינות (בגלל המחלה או בזכות החיסונים).

פרופ' רות הרשברג, חוקרת אבולוציה של חיידקים בפקולטה לרפואה על שם רפפורט, של הטכניון:

כל מגיפה בסופו של דבר מגיעה לסיומה וגם המגיפה הזאת תיגמר. אף אחד לא יודע להגיד אם זה יהיה השנה, בעוד שנתיים או יותר, אבל עד שזה יקרה, אנחנו מוכרחים לקחת בחשבון שיגיעו עוד גלים של הנגיף שאנחנו מכירים כיום, או של וריאנטים נוספים שלו, שאין ספק שעוד יתפתחו.

כדי לעשות את זה, אני חושבת שאנחנו צריכים להישאר במינימום הגבלות, אבל לא לוותר על מסיכות בחללים סגורים ולדאוג שכמה שיותר אנשים יהיו מחוסנים. חשוב גם שאנשים יסגלו את ההבנה שעדיף בתקופה הזאת לא לטוס לחו"ל כשאין צורך, בטח לא למקומות עם תחלואה גבוהה. אם אנחנו רוצים לחיות בשגרה פתוחה יחסית, חייבים להבין שהווריאנט הבא כנראה לא יגיע מישראל, מדינה שבה כולם מחוסנים. הוא יגיע ממדינות עם שיעור התחסנות נמוך - ומאלו כדאי, לפחות בשנה הקרובה, להתרחק.

בנוסף, ישראל היא אמנם מדינה קטנה, אבל חשוב שהיא תהיה חלק מהמאמץ הבינלאומי לדאוג שהחיסונים יגיעו לא רק אלינו, אלא לכל מי שנזקק להם, בין היתר גם ברשות הפלסטינית. חשוב גם לדאוג ששיעורי ההתחסנות יהיו גבוהים בכל המגזרים בחברה הישראלית - וזה מאמץ שעדיין לא הושלם. מחקרים מראים שאחוז הלא מחוסנים עולה ככל שהמעמד הסוציואקונומי יורד. זה לא רק עניין של התנגדות לחיסונים, זו בעיה של גישה לחיסונים וחוסר אמון בממשל - ובזה צריך לטפל כדי שתהיה לנו שנה טובה.

ד"ר דביר ארן, ראש המעבדה למדעי נתונים ביו-רפואיים בטכניון:

ההשפעה של נגיף הקורונה על האנושות אמנם הייתה משמעותית מאוד, אך יש אפשרות שבעתיד הקרוב, כלומר בחמישים השנים הבאות, יגיע וירוס אחר שגם יכול להיות הרבה יותר גרוע ולהרוג הרבה יותר אנשים. מהבחינה הזאת, הקורונה היא סך הכול הכנה מאוד טובה לאנושות לקראת התמודדות עם איומים עתידיים.

בחמישים השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה גדולה מאוד בקצב המעבר של נגיפים מבעלי חיים לבני אדם. כיום אין מומחים שמתעסקים בתחום ולא חושבים שיהיו עוד נגיפים שעוברים מהם אלינו, וכנראה בקצב הולך וגובר. זה קשור לגלובליזציה, לחדירה לאזורי מחייה חדשים ואולי גם להתחממות הגלובלית, אך אין ספק שבכל מה שעברנו יש גם משהו חיובי.

בזכות הלקחים שאנחנו מפיקים מהקורונה, הטכנולוגיות והמדע שהתפתח, הצלחנו בין היתר לייצר בדיקות מהירות ולפתח בזמן שיא חיסונים ותרופות אנטי-וירליות חדשות. לפחות באופן תיאורטי, בפעם הבאה שווירוס דומה או מאיים יותר יפרוץ לחיינו, יהיו לנו יותר טכנולוגיות, יכולות ותובנות שיעזרו להתמודד איתו בצורה טובה יותר.

פרופ' מיכל ליניאל, ראשת התוכנית לביולוגיה חישובית במכון למדעי החיים, האוניברסיטה העברית:

בשנה הקרובה, אני מאמינה שנצטרך ללמוד לחיות עם גלים קטנים של קורונה. אני לא מאמינה שיהיו עוד גלים גדולים ומשמעותיים, אך כדי להבטיח זאת, נהיה חייבים לשמור על רמת אחריות אישית גדולה. ליתר דיוק, נהיה חייבים לשמור על נתב"ג וגם להקפיד ברמה האישית על מסיכות, בדיקות, בידודים למי שצריך ובעיקר חיסונים. אם חמשת האלמנטים האלו יתקיימו, נוכל לחיות עם הקורונה ואני מקווה שבעוד שלוש שנים, המגיפה תהיה רק זיכרון רחוק והקורונה תהיה עוד מחלת חורף רגילה.

הדבר המרכזי שיבטיח התמודדות קלה יותר עם הקורונה השנה יהיה החיסונים. אין דבר יותר חזק ברפואה במאתיים השנים האחרונות מחיסונים. תרופות לבדן לא באמת עוזרות לחסל מגיפות. מספר המתים שנחסכו לאורך השנים בזכות חיסונים נגד חצבת, פוליו, שחפת ומחלות מדבקות אחרות, נספרים במאות מיליונים.

הבעיה היא שבישראל, בניגוד לדעה הרווחת, שיעור ההתחסנות אמנם גבוה, אבל יש לא מעט "כיסים", כלומר קהילות שלמות שאינן מחוסנות. אם לא נטפל בכיסים האלו, זה ישפיע על כולנו. לכן, אני חושבת שבשנה הזאת נצטרך לקבל החלטות אמיצות. באופן תיאורטי, אני הייתי מציעה פשוט לעבור מבית לבית, כמו שהיו עושים בעבר כשהיו מתרימים לאגודה למען החייל או לקרן קיימת לישראל, כדי לחסן אנשים. יש הרבה מצקצקים שיתנגדו למהלך הזה, אבל זה הזמן להתעלם מרעשי הרקע ולהיות נועזים.

פרופ' מחמוד חליחל, מומחה לווירולוגיה, מרצה וחוקר בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון:

בישראל, רוב האנשים מחוסנים ולכן קל לחשוב שהגרוע מכל מאחורינו, אבל אנחנו חייבים לזכור שרוב העולם עדיין לא מחוסן וכל עוד זה יימשך ככה, הווירוס ימשיך להתרבות ויתפתחו עוד וריאנטים. אני לא רואה שהווירוס יעלם בתקופה הקרובה. זה יקרה רק כשרוב העולם יחוסן, דבר שייקח עוד כמה שנים במקרה הטוב. החדשות הטובות הן שכיום החיסונים שפותחו הוכיחו את עצמם כיעילים מאוד, וגם את חלקם קל מאוד להתאים לווריאנטים חדשים שיופיעו. במלחמה מול וירוסים, אין פתרונות קסם, אבל התפשטות של וירוס היא כמו שריפה - ככל שנקדים לטפל בבעיה, כך נמנע ממנה לצאת משליטה.

אם בשנה הקרובה יתפתח וריאנט עמיד, או שתופיע מחלה חדשה לגמרי, ייקח אמנם זמן לפתח חיסון חדש, אך מהירות התגובה ברמה המדינית וגם ברמה האישית, תשפיע על ההתמודדות עם האיום. מסיכות, איפוק, בדיקות וריחוק חברתי הם הכלים הכי טובים שיעזרו בכך. יהיה תמים לחשוב שהווירוס הזה ייעלם מהעולם בשנה הקרובה, אבל הבחירות של כולנו יקבעו כמה הוא ישפיע על החיים שלנו מכאן והלאה.

פרופ' רן טאובה, חוקר במחלקה למיקרוביולוגיה בפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן גוריון:

הקורונה הוא נגיף זואונוטי שמקורו בבעלי חיים. הנגיף המשתנה באופן תמידי ומועבר דרך דרכי הנשימה. תכונות אלו מסייעות לו להתפשט בקלות ובמהירות ללא יכולת של האדם למגרו לחלוטין. מכאן ההבנה היא שהנגיף יהיה איתנו עוד זמן רב. מספרים יעלו וירדו, זנים חדשים יופיעו וייעלמו, חיסונים ותרופות יפותחו - אך הנגיף לא ימוגר.

מה שכן אפשר וצריך לעשות זה להתנהל אל מול הנגיף בזהירות וללמוד לחיות לצידו. זו לא קלישאה ולא גזירה - זו המציאות העומדת בפנינו. החיסון הוא כרגע האמצעי היחיד המגן מפני מחלה קשה, אך טעות לצפות ממנו שימנע הדבקה לחלוטין. נראה שמה שמכתיב את ההתנהלות העכשווית של מקבלי ההחלטות היא ההכרה שהמערכות שאמורות לתמוך בתחלואה אינן איתנות דיין. החלטות המתקבלות הן על סמך תרחישי קיצון, בידיעה שההזנחה רבת השנים של מערכות הבריאות, המחקר והתמיכה היא זו שעלולה להביא להגשמתם של תרחישי האימים האלו.

ההתפרצות האחרונה של הנגיף בישראל אמנם הפתיעה אנשים רבים, אך לא את החוקרים ואנשי הרפואה. ההתפרצות הזאת צריכה לשמש כקריאת השכמה כדי שנמהר לרפא ולחסן את אותן המערכות - לרבות את מעבדות השירות והמחקר הרפואי, אשר נמצאות בחסר זה שנים רבות - כך שבפעם הבאה שתרחיש דומה יתרחש - נהיה מוכנים.