חולים ללא תסמינים אחראים ליותר ממחצית מההדבקות בקורונה

סוגיית ההדבקה הא-סימפטומטית היא בעלת חשיבות ודחיפות עבור החוקרים, משום שקשה יותר לשלוט בהתפשטות המגיפה ולעצור אותה כאשר אנשים יוצאים ומדביקים אחרים מבלי לדעת אפילו שהם חולים.

אחת הבעיות, מסבירה ד"ר איילי קליין, מרצה במחלקה לרפואת חירום באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, היא שהמונח 'א-סימפטומטי' אינו ספציפי מספיק. "יש פה בעיה של הגדרה - מה זה בכלל א-סימפטומטי?". יש חולים שהם בעצם פרה-סימפוטמטיים, כלומר הם כן יפתחו תסמינים בסופו של דבר אך הם נהיו מדבקים עוד לפני הופעת התסמינים. אחרים באמת לא יפתחו תסמינים לעולם, או שהתסמינים שלהם יהיו כה קלים שהם לא יבחינו בהם או לא ייחסו להם חשיבות - ולמרות זאת הם עדיין עשויים להיות מדבקים.

המודל החדש קובע ששתי הקבוצות הללו ממלאות תפקיד חשוב בהפצת הנגיף. לפי חישובי החוקרים כ-35 אחוזים מההדבקות שנחשבו של חולים א-סימפטומטיים הן למעשה של חולים פרה-סימפטומטיים, שהדביקו אחרים בשלב שקדם להופעת התסמינים שלהם. 24 האחוזים הנותרים הן הדבקות מחולים ללא תסמינים שגם לא פיתחו תסמינים בהמשך.

המשמעות של המודל הזה היא שכל אסטרטגיות הבדיקות שמבוססות על תסמינים - כמו למשל, מדידת חום יומית, או בדיקות רק למי שיש לו תסמינים שמזוהים עם covid-19 - עלולות לפספס נשאים שקטים רבים עם פוטנציאל הדבקה.

לכן, מחברי המחקר קוראים לאסטרטגיית בדיקות שתסקור אנשים 'לא חולים'. הכוונה לכל מי שנחשף לחולה מאומת וכן בדיקות נרחבות לאנשים שנמצאים במגע עם הרבה אנשים ויש להם פוטנציאל הדבקה גבוה.

אולם, לדברי קליין חתיכה משמעותית מהפאזל הזה היא החקירות האפידמיולוגיות, שהשימוש בהן פחת במדינות רבות משום שלא הצליחו לבצע אותן בצורה אפקטיבית. ללא חקירות אפידמיולוגיות והתחקות אחר שרשראות מגע, אומרת קליין, קשה מאוד להבין את דרך התפשטותו של הנגיף. "למרות זאת, אני חושבת שיש לנו מספיק מקרים מתועדים של אנשים ללא תסמינים שהדביקו רבים אחרים ב-covid-19, כדי לקבוע שהם ממלאים תפקיד גדול בתהליך ההדבקה".