בימים האחרונים הכותרות בתקשורת מדברות על התפרצות קורונה במגזר הערבי, אך אין זה נכון. אין שום התפרצות, הקורונה התפשטה במגזר הערבי בדומה להתפשטות במגזר היהודי, הדבר היחיד שמבדיל בין שני המגזרים הוא כמות ותזמון הבדיקות. עד לאחרונה לא הוקצו משאבים לביצוע בדיקות הקורונה במגזר הערבי, כשהתחילו לבדוק התחילו לקבל גם תוצאות חיוביות וזו הסיבה לנתונים שקפצו למעלה. ולכן האמירה לפיה יש "התפרצות במגזר הערבי" היא מלאכותית.
משיחה עם מנהל מחוז צפון של אחת מקופות החולים בישראל, עלה כי עד לא מזמן המגזר הערבי קיבל 150 מטושים ליום לאוכלוסייה של 500,000 איש, מספר מזערי שלא מאפשר להבין את תמונת המצב. מתחילת התפרצות הקורונה בישראל היה ברור שהנתונים שפורסמו לא משקפים את האמת על המצב במגזר הערבי, אלא רק מהווים עדות על דלות מספר הבדיקות שבוצעו.
עוד בוואלה!
חשש להתפרצות קורונה ביישובים ערביים בצפון: התושבים התבקשו להסתגר בבתים
לכתבה המלאה
מתחם בדיקות הדרייב אין שהוקם בוואדי ערה הגיע באיחור ובעיכוב. גם אחרי שכבר התחילו לכנות את המצב במגזר הערבי "התפרצות" עדיין אמצעי הבדיקה בוששו להגיע. בכפר בענה נפתח מתחם דרייב אין נוסף שאמור היה לבצע אלפי בדיקות ביום. אך מאוחר יותר התברר כי בשל מחסור חמור בבדיקות, רבים מהתושבים שהגיעו להיבדק נאלצו לשוב על עקבותיהם ולהיבדק במועד מאוחר יותר.
למעשה, רק בימים האחרונים התחילו להעלות את מספר הבדיקות במגזר הערבי ובשל כך ראינו גם את הגידול במספר המקרים המאומתים שיצר את השיח של התפרצות, אך הבעיה הייתה מלכתחילה בהקצאת המשאבים. זהו מצב אבסורדי שעד כה יחסיות הבדיקות במגזר הייתה נמוכה, שכן אין הפרדה בין יהודים לערבים - כולם מסתובבים באותם מקומות, מסעדות, בתי חולים, מלונות ואירועים.
אני מציע להפסיק עם השיח של האשמה מגזרית, בדומה למה שהיה עם המגזר החרדי, שלא היה הוגן כלל כלפי אוכלוסייה שחיה בצפיפות רבה, ויש סיכוי גדול שהתפשטות הקורונה במגזר החלה עוד לפני שמשרד הבריאות החל בהגבלות. בדומה לאוכלוסייה החרדית, האוכלוסייה הערבית אינה נושמת תקשורת וחשופה לכתבות כמו האוכלוסייה הכללית. המדיניות שננקטת כעת צריכה להיות רגישה לתרבות.
אני ממליץ למשרד הבריאות לשנות את המדיניות הן מבחינת כמות הבדיקות והן באשר לבידוד. כבר מאוחר לבודד את האנשים בארץ בכלל ובמגזר הערבי בפרט. אנחנו כבר מעבר לשיא של ההתפשטות, הגיע הזמן לפתוח את המשק בהדרגה ולהקל תחושת המצוקה והמתח, במקום להחמיר ולהתרחק ממצב של בריאות נפשית וחברתית.
המדיניות הקיימת לא רק שלא מגינה על הציבור מחולי, היא מרחיקה אנשים מקו הבריאות. ארגון הבריאות העולמי הגדיר בריאות כמצב של רווחה מלאה גופנית, נפשית וחברתית ולא רק העדר של מחלה. כאשר אין רווחה גופנית, נפשית, כלכלית וחברתית, ישנה פגיעה בבריאות. כשמחליטים על מדיניות כלשהי, צריכים לשקול עלות מול תועלת. אין די להתמקד במספר החולים שנפטרים מהמחלה. המצוקה הנפשית והכלכלית צריכה לקבל מקום מרכזי בחישוב העלות.
בפנדמיה עתידית הפוקוס צריך להיות על קבוצות הסיכון והקשישים, יש לחזק אותם ולבודד אותם ולתת לצעירים ולקבוצות שבסיכון נמוך להמשיך באורח חיים רגיל ככל שניתן. המדיניות שצריכה להוביל צריכה לקחת בחשבון : 1. בן אדם בריא יכול וצריך לצאת לעבוד, 2 . כלכלה - בן אדם עובד שיש לו מקור פרנסה יש לו רווחה, 3. חינוך - להשקיע בחינוך, להתחשב בילדים ולדבר בשפתם. ומדיניות זו נכונה כמובן לכל המגזרים.
ד"ר נאדר בוטו הוא קרדיולוג ומצנתר ומפתח מודל רפואה אינטגרטיבית מאחדת