מה מסתיר בראד פיט מתחת למשקפיים?

משקפי שמש הפכו לאייקון אופנתי אי שם בשנות ה-60 ומיד אומצו על ידי כוכבי הוליווד. בתחילה, השתמשו בהם הכוכבים על מנת להגן על עיניהם מפני התאורה החזקה שריצדה מעליהם באולפנים, אבל די מהר הבינו שהם גם יכולים לשמש ככלי להתמודד עם מה שחיכה להם בחוץ. החיבור בין הכוכב למשקפיים יצר ז'אנרים כמו משקפי "האחים בלוז", משקפי טייסים א-לה טום קרוז מהסרט "טופ- גאן", ומשקפי "מיאמי וייס" שהרכיב דון ג'ונסון בסדרה, ואלו רק דוגמאות מהאייטיז.

גם היום, חלק לא מבוטל מהכוכבים עדיין נוהג להרכיב משקפי שמש גדולים וכהים כשהוא מופיע בציבור. דיאן קיטון, רוברט דאוני ג'וניור, בראד פיט, אל פאצ'ינו הם רק חלק מהרשימה. הסטנדרטיים ההוליוודים דורשים מהכוכבים שלהם לא להתבגר, בעיקר מהכוכבות. כאשר אלו מסרבות להיכנע לזריקות הבוטוקס או לסכין המנתחים, הן עדיין צריכות להסתיר את עקבות הזמן שנקוו להן מתחת לעיניים, ומשקפי שמש הם הפתרון האולטימטיבי.

כשהסטארים הלוהטים חמושים במשקפי שמש כהים וגדולים, אין אפשרות לצופה בהם ליצור איתם קשר עין ישיר. הם יכולים בקלות להסוות את מה שהם מרגישים או חושבים, ואולי גם את העובדה שהם לא ממש מפוכחים ברגע זה. כשג'וני דפ עלה השבוע לבמה על מנת להגיש פרס לסוכן האמנים שפ גורדון, במסגרת טקס פרסי הקולנוע של הוליווד, הוא הרכיב משקפי שמש כהים. דפ עמד בצורה לא יציבה, גמגם את הטקסט, מלמל מילים לא ברורות, אבל העובדה שהרכיב משקפי שמש לא אפשרה לצופים להבין לגמרי האם מדובר כאן בהצגה ושעשוע נוסח דפ או שהשחקן היקר היה תחת השפעת חומרים.

כשהמבט מוסתר נוצר דיסטנס ותקשורת בין אישית מרוחקת בין האדם מרכיב משקפי שמש לבין הזולת. כשאדם כלשהו, בין אם הוא כוכב ובין אם לאו, מרכיב משקפי השמש גם כשהוא לא נמצא בחוץ, הדבר משדר ריחוק, ורצון להימנע מאינטראקציה חברתית. קחו למשל את אנה וינטור, העורכת הידועה של מגזין האופנה העולמי ווג, הידועה בנטיותיה להרכיב משקפי שמש כהים וגדולים, גם כשהיא יושבת וצופה בתצוגות אופנה. לאחר כמעט שלושה עשורים שהיא עורכת את ווג, והיותה אחת מהשנים החזקות ביותר בתעשיית האופנה, היא אולי מנסה להסתיר את העובדה שהיא פשוט משועממת מרוב העיצובים שהיא רואה על המסלול.